ארגון השמאל הקיצוני 'בצלם' ממשיך ותוקף את מערכת הביטחון על התנהלותה מול הטרור. דו"ח שמפרסם הארגון הבוקר שם על המוקד את שירות הביטחון הכללי. לטענת מנסחי הדו"ח השב"כ מתעלל בנחקריו מהרש"פ.
'בצלם' טוען כי "ברוב המקרים נוהג השב"כ לנתק את העצירים לחלוטין מהעולם החיצון במהלך ימי החקירה; תנאי הכליאה המחפירים בהם מוחזקים הנחקרים, הכוללים בידוד וחסך חושי, משמשים להפעלת לחץ פסיכולוגי ולהחלשת כושר העמידה של הגוף; במהלך החקירות כבולים הנחקרים לכיסא בתנוחה מכאיבה זמן ממושך, והם נתונים להשפלות, קללות ואיומים על-ידי חוקרי השב"כ. אף אחד מהאמצעים הללו אינו "תוצר לוואי" של צרכי המעצר והחקירה. מטרתם היא לשבור את רוחם של הנחקרים, ובשל כך הם מנוגדים לפסיקת בג"ץ ומהווים, לפי המשפט הבינלאומי, התעללות אסורה".
עוד תוקפים אנשי 'בצלם' וקובעים כי "במעט מהמקרים, נוקטים החוקרים בשיטות הכרוכות בהפעלת אלימות פיזית ישירה, בהן מכות, הידוק אזיקים, כיפוף הגב, מתיחת הגוף ומניעת שינה זמן ממושך. אמצעים אלה עונים כולם על ההגדרה של עינויים, המופיעה במשפט הבינלאומי. לפי כל הסימנים, מופעלות שיטות אלה על פי נוהל קבוע ועל סמך אישור מראש".
כשמנסחי הדו"ח קובעים שהמעשים הבעייתיים נעשים לטענתם על סמך אישור מראש הם מוסיפים ומפרטים כי "מעשי ההתעללות והעינויים שמבצעים חוקרי השב"כ, נעשים בחסות מערכת אכיפת החוק. כך למשל, מאז תחילת 2001 הוגשו לפרקליטות המדינה למעלה מ-500 תלונות נגד השב"כ, אולם לא נפתחה אף לא חקירה פלילית אחת. האחריות לבדיקת התלונות הללו מוטלת על איש שב"כ לשעבר, שברוב המקרים מוצא כי התלונות "אינן אמינות". גם במקרים המעטים בהם העלתה הבדיקה כי חוקרי השב"כ אכן התעללו בנחקר, הורתה הפרקליטות על סגירת התיק ללא חקירה פלילית, בהסתמך על פרשנות מגמתית של פסיקת בג"ץ".
בעקבות האמור בדו"ח תובעים אנשי הארגון יחד עם ארגון "המוקד להגנת הפרט" מהממשלה ישראל "ליישר קו עם הוראות המשפט הבינלאומי, בין השאר, על-ידי הטלת איסור מוחלט, בחקיקה ובפועל, על שימוש באמצעי חקירה פוגעניים, תוך שלילת האפשרות שחוקרי שב"כ שהתעללו בנחקרים, או עינו אותם, ייהנו מפטור מאחריות פלילית".
'בצלם' טוען כי "ברוב המקרים נוהג השב"כ לנתק את העצירים לחלוטין מהעולם החיצון במהלך ימי החקירה; תנאי הכליאה המחפירים בהם מוחזקים הנחקרים, הכוללים בידוד וחסך חושי, משמשים להפעלת לחץ פסיכולוגי ולהחלשת כושר העמידה של הגוף; במהלך החקירות כבולים הנחקרים לכיסא בתנוחה מכאיבה זמן ממושך, והם נתונים להשפלות, קללות ואיומים על-ידי חוקרי השב"כ. אף אחד מהאמצעים הללו אינו "תוצר לוואי" של צרכי המעצר והחקירה. מטרתם היא לשבור את רוחם של הנחקרים, ובשל כך הם מנוגדים לפסיקת בג"ץ ומהווים, לפי המשפט הבינלאומי, התעללות אסורה".
עוד תוקפים אנשי 'בצלם' וקובעים כי "במעט מהמקרים, נוקטים החוקרים בשיטות הכרוכות בהפעלת אלימות פיזית ישירה, בהן מכות, הידוק אזיקים, כיפוף הגב, מתיחת הגוף ומניעת שינה זמן ממושך. אמצעים אלה עונים כולם על ההגדרה של עינויים, המופיעה במשפט הבינלאומי. לפי כל הסימנים, מופעלות שיטות אלה על פי נוהל קבוע ועל סמך אישור מראש".
כשמנסחי הדו"ח קובעים שהמעשים הבעייתיים נעשים לטענתם על סמך אישור מראש הם מוסיפים ומפרטים כי "מעשי ההתעללות והעינויים שמבצעים חוקרי השב"כ, נעשים בחסות מערכת אכיפת החוק. כך למשל, מאז תחילת 2001 הוגשו לפרקליטות המדינה למעלה מ-500 תלונות נגד השב"כ, אולם לא נפתחה אף לא חקירה פלילית אחת. האחריות לבדיקת התלונות הללו מוטלת על איש שב"כ לשעבר, שברוב המקרים מוצא כי התלונות "אינן אמינות". גם במקרים המעטים בהם העלתה הבדיקה כי חוקרי השב"כ אכן התעללו בנחקר, הורתה הפרקליטות על סגירת התיק ללא חקירה פלילית, בהסתמך על פרשנות מגמתית של פסיקת בג"ץ".
בעקבות האמור בדו"ח תובעים אנשי הארגון יחד עם ארגון "המוקד להגנת הפרט" מהממשלה ישראל "ליישר קו עם הוראות המשפט הבינלאומי, בין השאר, על-ידי הטלת איסור מוחלט, בחקיקה ובפועל, על שימוש באמצעי חקירה פוגעניים, תוך שלילת האפשרות שחוקרי שב"כ שהתעללו בנחקרים, או עינו אותם, ייהנו מפטור מאחריות פלילית".