בשבוע שעבר נחשף ברוב המולה תקשורתית קברו של המלך הורדוס בהרודיון שבגוש עציון. תשומת לב בינלאומית גררה התגלית לאחר שלושים שנות חיפושים וחפירות, אולם מסתבר שגם ברשות הפלשתינית מקווים לקצור כמה רווחים מהגילוי. גם אם לשם כך צריך לכופף מעט את ההיסטוריה.
עורך הדין אליקים העצני מספר על ציטוט שמצא ברשת האינטרנט ובה בכיר ברש"פ שתוארו "המנהל למורשת תרבותית במשרד התיירות והעתיקות הפלסטיני", מבקש להוכיח בעלות גם על ממצא זה.
הבכיר אומר כי "ההסברים שניתנו לגילוי קברו של הורדוס וצורת ההודעה על הגילוי חושפים מניעים אידיאולוגיים, ללא אמינות מדעית. לטענת הגילוי יש מניעים פוליטיים. הטענה למציאת אתרים ארכיאולוגים היא חלק מקמפיין התנחלותי ישראלי. האזורים הארכיאולוגים האלה הם חלק בלתי נפרד של המורשת התרבותית הפלסטינית, שאין להפרידה או להעבירה. הורדוס או לא הורדוס, זהו חלק מן ההיסטוריה והתרבות הפלסטינית."
עו"ד העצני רואה בדבריו אלה של הבכיר הפלשתיני חלק מרצף ארוך של מגמה להכפיף את ההסטוריה לצורכי הלאומיות הפלשתינית. "הג'נטלמן הפלסטיני הזה אינו אומר רק שההרודיון וכל עתיקותיו שייכים לפלסטינים, וכל חפירה שם היא מעשה של "התנחלות". באומרו שהמלך הורדוס הוא חלק מן ההיסטוריה הפלסטינית ותרבותה, הוא טוען שהורדוס בעצמו היה פלסטיני!", אומר העצני ומבאר את הסתירה בין המציאות לגרסה הפלשתינית:
"אמנם, יש כאן קושי קטן. הורדוס הוא האיש ששיכלל לתפארת את בית המקדש היהודי שבהר הבית, שלפי משנתם של הפלסטינים לא היה קיים כלל! אך אין לדאוג להם. עם רוח גבית מכל העולם, התומכת בכל השקרים שלהם – הם מיישבים את כל הסתירות. למשל את הסתירה, כיצד ערבים, המתגאים בהיותם צאצאי ישמעאל בנו של אברהם – כלומר בני הגזע השמי, יכולים בו-זמנית להיות גם פלשתינים, כלומר – צאצאי הפלשתים שבאו מאיי יוון והיו בני הגזע הארי?! הפקיד הנ'ל במשרד התיירות הפלסטיני אינו יוצא דופן. הוא מבטא את הקו ההסברתי הכביכול ”מדעי" של כל הפלסטינים – ובעקבותיהם הערבים כולם. בחגי מולד בבית לחם היו מציגים בשנים עברו פוסטרים ענקיים ועליהם דמותו של ישו הנוצרי בתוספת כיתוב באנגלית: "לוחם החרות הפלסטיני הראשון". תאמרו, מילא פוסטר תעמולתי, אבל מה תגידו לאישיות אקדמאית ידועה ונערצה בכל העולם המערבי, הדוקטור חנאן עשראווי, מרצה באוניברסיטת ביר זית, שאינה חדלה מלהכריז מעל כל במה: אנחנו הפלסטינים נתנו לעולם את ישו הנוצרי!"
ממשיך העצני את ניתוחו ההסטורי-פולמוסי ואומר בלעג: "אם ישוע בן יוסף מנצרת היה פלסטיני, יוצא שכל בני עמו, שעד עתה חשבנום ליהודים – היו לאמיתו של דבר פלסטינים, ומכאן שפלסטינים הם שחיברו את המשנה ואת התלמוד הירושלמי, ובעצם נתנו לעולם גם את התנ"ך! ושוב עולה תמיהה גדולה: כיצד ניתן להיות בו-זמנית גם צאצא של גוליית הפלשתי וגם של דוד בן ישי שהרג אותו? הפלסטינים מדברים הרבה על היותם צאצאי היבוסים, אבל אותם היכה דוד שהיה אויבם. אם שניהם היו פלסטינים, איך זה מסתדר?"
"תשובתם היא, שהפלסטינים של היום הם צאצאי ויורשי כל מי שחי בארץ הזאת אי פעם – כנענים, גרגשים, אמורים ויבוסים - וגם העברים והיהודים הקדמונים. ואזי עולה מאליה השאלה: אם כן, מי הם היהודים של היום, כלומר אנחנו? ובכן, אנחנו – כך נאמר באמנה הפלסטינית ובאמנת הפת'ח – הננו אספסוף של רסיסי עמים מכל העולם, שאמנם יש להם דת משותפת אך אינם עם, ולכן אין להם זכויות לאומיות לשום פיסת אדמה בשום מקום בכדור הארץ. ואת זאת מלמדים בכל גן ילדים, בכל בית ספר, בכל מוסד אקדמי ערבי. דור אחר דור של ערבים, כאן בארץ ובעולם הערבי והמוסלמי הענק, לומד ומפנים את האבסורד הזה".
לדבריו של העצני, למרות ש"העם היהודי וכל אדם רציני מתייחסים בביטול ובזלזול לפבריקציה הפרימיטיבית הזאת", הרי שהציבור שוכח "את דבריו הנכונים של יוזף גבלס, שר התעמולה הנאצי, כי ככל שהשקר גדול יותר, כך הוא נקלט טוב יותר".
העצני דורש התייחסות רצינית ונחרצת לסילופי ההסטוריה הזו שכן לטעמו "הדה-לגיטימציה הפלסטינית את הלגיטימיות של היהודים ומורשתם מסוכנת לנו יותר מן הקטיושות, הקסאמים והרוצחים המתאבדים, מפני שכאן מנסים לעקור אותנו מן השורש".
על אף שהדברים ידועים וברורים, לנוכח העיוותים הפלשתיניים והשתיקה לה הם זוכים מזכיר העצני פרטים הסטוריים מוכרים וכאלה שמעט פחות: "חשוב להיזכר במה שאנחנו מדחיקים ומשתיקים משום דרכי נימוס: הפלסטינים פוסלים אותנו במומם שלהם! הלא בעוד אשר אנחנו הננו לאמיתו של דבר העם העתיק ביותר בעולם המערבי, העם היחיד ששרד מן התקופה העתיקה, מלפני כ-4,000 שנה – הם, מה שמתיימר להיות "העם הפלסטיני", הינם המצאה מלאכותית, בלוף תעמולתי שנברא יש מאין מול עיני העולם, סך הכול בשנות העשרים של המאה הקודמת, כאשר הבריטים קראו למנדט שלהם על ארץ ישראל "פלסטיין", והם החליטו שאם כן, הם העם הפלסטיני. עוד בשנת 1919, כאשר המלך פייסל ישב לזמן קצר על כסא המלוכה בדמשק, הם טענו שהם ערבים דרום-סורים ופרופסורים מפורסמים שלהם, הפרופסור פיליפ חתי והפרופ. ג'והן חזם העידו בפני וועדה אנגלו-אמריקנית עוד בשנת 1945: האחרון אמר - "מעולם לא הייתה פלסטינה יחידה פוליטית או גיאוגרפית" והראשון העיד - "אין דבר כזה היסטוריה פלסטינית, בהחלט לא". את הסוד הפלסטיני הסגיר עד הסוף זוהייר מוחסיין, ראש ארגון הטרור צא'אקה וחבר הוועד הפועל של אש"ף, בעיתון הולנדי, סך הכול בשנת 1977: "רק למטרות טקטיות אנחנו מקפידים להדגיש את זהותנו הפלסטינית, כי האינטרס הלאומי של הערבים מחייב לעודד זהות פלסטינית נפרדת, כדי להעמיד אותה מול הציונות: ייסודה של מדינה פלסטינית הוא מכשיר חדש במלחמה המתמשכת נגד ישראל ...לאחר שנשיג את כל זכויותינו בכל פלסטין – אסור שנדחה, אף לרגע אחד את האיחוד מחדש של ירדן ופלסטין".
"עם ישראל עוד עתיד להצטער על אנינות הטעם המנומסת שלו,או שמא על פחדנותו, שאיננו חושף בגלוי ומעל כל במה את הבלוף הפלסטיני, שאיננו מוקיע את עזות המצח חסרת הבושה של מי שזה מקרוב בא. שתיקתנו משאירה את הבמה לזיוף ההיסטורי והמחדל שלנו הוא שבונה את הפבריקציה הפלסטינית השיקרית לא פחות מאשפי הספין הפלסטינים", דברי העצני.
עורך הדין אליקים העצני מספר על ציטוט שמצא ברשת האינטרנט ובה בכיר ברש"פ שתוארו "המנהל למורשת תרבותית במשרד התיירות והעתיקות הפלסטיני", מבקש להוכיח בעלות גם על ממצא זה.
הבכיר אומר כי "ההסברים שניתנו לגילוי קברו של הורדוס וצורת ההודעה על הגילוי חושפים מניעים אידיאולוגיים, ללא אמינות מדעית. לטענת הגילוי יש מניעים פוליטיים. הטענה למציאת אתרים ארכיאולוגים היא חלק מקמפיין התנחלותי ישראלי. האזורים הארכיאולוגים האלה הם חלק בלתי נפרד של המורשת התרבותית הפלסטינית, שאין להפרידה או להעבירה. הורדוס או לא הורדוס, זהו חלק מן ההיסטוריה והתרבות הפלסטינית."
עו"ד העצני רואה בדבריו אלה של הבכיר הפלשתיני חלק מרצף ארוך של מגמה להכפיף את ההסטוריה לצורכי הלאומיות הפלשתינית. "הג'נטלמן הפלסטיני הזה אינו אומר רק שההרודיון וכל עתיקותיו שייכים לפלסטינים, וכל חפירה שם היא מעשה של "התנחלות". באומרו שהמלך הורדוס הוא חלק מן ההיסטוריה הפלסטינית ותרבותה, הוא טוען שהורדוס בעצמו היה פלסטיני!", אומר העצני ומבאר את הסתירה בין המציאות לגרסה הפלשתינית:
"אמנם, יש כאן קושי קטן. הורדוס הוא האיש ששיכלל לתפארת את בית המקדש היהודי שבהר הבית, שלפי משנתם של הפלסטינים לא היה קיים כלל! אך אין לדאוג להם. עם רוח גבית מכל העולם, התומכת בכל השקרים שלהם – הם מיישבים את כל הסתירות. למשל את הסתירה, כיצד ערבים, המתגאים בהיותם צאצאי ישמעאל בנו של אברהם – כלומר בני הגזע השמי, יכולים בו-זמנית להיות גם פלשתינים, כלומר – צאצאי הפלשתים שבאו מאיי יוון והיו בני הגזע הארי?! הפקיד הנ'ל במשרד התיירות הפלסטיני אינו יוצא דופן. הוא מבטא את הקו ההסברתי הכביכול ”מדעי" של כל הפלסטינים – ובעקבותיהם הערבים כולם. בחגי מולד בבית לחם היו מציגים בשנים עברו פוסטרים ענקיים ועליהם דמותו של ישו הנוצרי בתוספת כיתוב באנגלית: "לוחם החרות הפלסטיני הראשון". תאמרו, מילא פוסטר תעמולתי, אבל מה תגידו לאישיות אקדמאית ידועה ונערצה בכל העולם המערבי, הדוקטור חנאן עשראווי, מרצה באוניברסיטת ביר זית, שאינה חדלה מלהכריז מעל כל במה: אנחנו הפלסטינים נתנו לעולם את ישו הנוצרי!"
ממשיך העצני את ניתוחו ההסטורי-פולמוסי ואומר בלעג: "אם ישוע בן יוסף מנצרת היה פלסטיני, יוצא שכל בני עמו, שעד עתה חשבנום ליהודים – היו לאמיתו של דבר פלסטינים, ומכאן שפלסטינים הם שחיברו את המשנה ואת התלמוד הירושלמי, ובעצם נתנו לעולם גם את התנ"ך! ושוב עולה תמיהה גדולה: כיצד ניתן להיות בו-זמנית גם צאצא של גוליית הפלשתי וגם של דוד בן ישי שהרג אותו? הפלסטינים מדברים הרבה על היותם צאצאי היבוסים, אבל אותם היכה דוד שהיה אויבם. אם שניהם היו פלסטינים, איך זה מסתדר?"
"תשובתם היא, שהפלסטינים של היום הם צאצאי ויורשי כל מי שחי בארץ הזאת אי פעם – כנענים, גרגשים, אמורים ויבוסים - וגם העברים והיהודים הקדמונים. ואזי עולה מאליה השאלה: אם כן, מי הם היהודים של היום, כלומר אנחנו? ובכן, אנחנו – כך נאמר באמנה הפלסטינית ובאמנת הפת'ח – הננו אספסוף של רסיסי עמים מכל העולם, שאמנם יש להם דת משותפת אך אינם עם, ולכן אין להם זכויות לאומיות לשום פיסת אדמה בשום מקום בכדור הארץ. ואת זאת מלמדים בכל גן ילדים, בכל בית ספר, בכל מוסד אקדמי ערבי. דור אחר דור של ערבים, כאן בארץ ובעולם הערבי והמוסלמי הענק, לומד ומפנים את האבסורד הזה".
לדבריו של העצני, למרות ש"העם היהודי וכל אדם רציני מתייחסים בביטול ובזלזול לפבריקציה הפרימיטיבית הזאת", הרי שהציבור שוכח "את דבריו הנכונים של יוזף גבלס, שר התעמולה הנאצי, כי ככל שהשקר גדול יותר, כך הוא נקלט טוב יותר".
העצני דורש התייחסות רצינית ונחרצת לסילופי ההסטוריה הזו שכן לטעמו "הדה-לגיטימציה הפלסטינית את הלגיטימיות של היהודים ומורשתם מסוכנת לנו יותר מן הקטיושות, הקסאמים והרוצחים המתאבדים, מפני שכאן מנסים לעקור אותנו מן השורש".
על אף שהדברים ידועים וברורים, לנוכח העיוותים הפלשתיניים והשתיקה לה הם זוכים מזכיר העצני פרטים הסטוריים מוכרים וכאלה שמעט פחות: "חשוב להיזכר במה שאנחנו מדחיקים ומשתיקים משום דרכי נימוס: הפלסטינים פוסלים אותנו במומם שלהם! הלא בעוד אשר אנחנו הננו לאמיתו של דבר העם העתיק ביותר בעולם המערבי, העם היחיד ששרד מן התקופה העתיקה, מלפני כ-4,000 שנה – הם, מה שמתיימר להיות "העם הפלסטיני", הינם המצאה מלאכותית, בלוף תעמולתי שנברא יש מאין מול עיני העולם, סך הכול בשנות העשרים של המאה הקודמת, כאשר הבריטים קראו למנדט שלהם על ארץ ישראל "פלסטיין", והם החליטו שאם כן, הם העם הפלסטיני. עוד בשנת 1919, כאשר המלך פייסל ישב לזמן קצר על כסא המלוכה בדמשק, הם טענו שהם ערבים דרום-סורים ופרופסורים מפורסמים שלהם, הפרופסור פיליפ חתי והפרופ. ג'והן חזם העידו בפני וועדה אנגלו-אמריקנית עוד בשנת 1945: האחרון אמר - "מעולם לא הייתה פלסטינה יחידה פוליטית או גיאוגרפית" והראשון העיד - "אין דבר כזה היסטוריה פלסטינית, בהחלט לא". את הסוד הפלסטיני הסגיר עד הסוף זוהייר מוחסיין, ראש ארגון הטרור צא'אקה וחבר הוועד הפועל של אש"ף, בעיתון הולנדי, סך הכול בשנת 1977: "רק למטרות טקטיות אנחנו מקפידים להדגיש את זהותנו הפלסטינית, כי האינטרס הלאומי של הערבים מחייב לעודד זהות פלסטינית נפרדת, כדי להעמיד אותה מול הציונות: ייסודה של מדינה פלסטינית הוא מכשיר חדש במלחמה המתמשכת נגד ישראל ...לאחר שנשיג את כל זכויותינו בכל פלסטין – אסור שנדחה, אף לרגע אחד את האיחוד מחדש של ירדן ופלסטין".
"עם ישראל עוד עתיד להצטער על אנינות הטעם המנומסת שלו,או שמא על פחדנותו, שאיננו חושף בגלוי ומעל כל במה את הבלוף הפלסטיני, שאיננו מוקיע את עזות המצח חסרת הבושה של מי שזה מקרוב בא. שתיקתנו משאירה את הבמה לזיוף ההיסטורי והמחדל שלנו הוא שבונה את הפבריקציה הפלסטינית השיקרית לא פחות מאשפי הספין הפלסטינים", דברי העצני.