מצעד הגאווה הסתיים אך לא מכבר, ובבית הפתוח עדיין חוגגים את ניצחונם על מתנגדיהם, ואת האירוע ההיסטורי מבחינתם - צעידתם במרכז הבירה. עם זאת מסתבר כי גם הצד שמנגד מסמן הצלחה מסוימת באירוע.



כזכור, 7000 שוטרים ליוו את המצעד ואת צהלות השמחה של המשתתפים ניתן היה לשמוע עד מאה שערים. הצועדים והצועדות התגאו בכך שהגאווה והסובלנות נצחו והדמוקרטיה גברה על הדיקטטורה. אז אמנם הם באמת הצליחו להכריח את העירייה בראשות ראש העיר החרדי אורי לופוליאנסקי לתלות את דגלי הגאווה לאורך המסלול בו הם צעדו, ואמנם הם צעדו מרחק של כ 500 מטרים ועיר שלמה נסגרה למענם, אך כשבודקים עוד קצת את מאזן המרוויחים והמפסידים בשבוע האחרון בירושלים, כדאי להפנות מבט למקורות הכספיים של המצעד האחרון כמו קודמו בתל אביב.



אירועים\מצעדים גדולים מסוג זה מגיעים להסדרי חסות עם חברות ענק המממנות את האירוע תמורת שילוט ופרסום קודם הנושא את שמם בגאון. לעומת זאת בצעדה האחרונה בירושלים חיפשנו חסות כזאת, ולא מצאנו. על הסיבה לכך אפשר אולי ללמוד מאירוע דומה שהתקיים בתל אביב ימים אחדים לפני הירושלמי.



ראשיתו של הסיפור לפני כשנתיים, אז העניקה חברת 'שטראוס' חסות למצעד, ובתגובה קם במגזר החרדי חרם נגד מוצרי החברה. את החרם הוביל העיתון 'ארבע כנפות', של הרב אמנון יצחק. בעקבות המהלך בעיתון יצאה קריאה לכלל המגזר החרדי שלא לרכוש את מוצריה של 'שטראוס'. הקמפיין קיבל דגש מיוחד לפני תקופת החגים. מארגני החרם ציינו בפני הקוראים כי ביום בו תבקש חברת 'שטראוס' לרכוש את מוצריה, הם יזכרו כי במתן החסות למצעד רמסה החברה את ערכיו של המגזר החרדי.



והנה בשנה האחרונה מי שלקח עליו את חסות 'המצעד' בתל אביב הייתה עיריית תל אביב, ואילו בירושלים הגיע הכסף מתרומות ומגורמים פרטיים.



בשיחה עם ערוץ 7 אומרת מנכל"ית הבית הפתוח, נועה סתת, כי אנשי הבית הפתוח כלל לא חיפשו מפרסם שייקח חסות על האירוע. האם המניע היה חשש מסירוב החברות, או שמא באמת החליטו מארגני המצעד לבחור בקו כלכלי שונה מבעבר? לא ברור.