השתלטות החמאס על רצועת עזה עוררה בקרב המשטר המצרי חשש עמוק ואמיתי. שכן, בגבולה המזרחי של המצרים קמה לה "אמירות איסלאמית" רדיקלית, בעלת סממנים של מדינה ריבונית, בה מתגוררים כ- 1.4 מליון פלשתינים, בעוני וללא תשתית כלכלית. כך קובע דו"ח חדש של מרכז המידע למודיעין ולטרור.
המונח "אמירות איסלאמית" ככינוי בעל קונוטציה שלילית לישות שהקים חמאס ברצועה, הופיע בתקשורת המצרית ובהתבטאויות אבו מאזן ותומכיו.
"אמירות איסלאמית" זאת נשלטת ע"י החמאס, שהיא השלוחה הפלשתינית של "האחים המוסלמים" - האופוזיציה האיסלאמיסטית למשטר המצרי, המקיימת קשרים הדוקים עם איראן השיעית בעלת המשטר האיסלאמי רדיקלי. הקמת "אמירות איסלאמית" זאת שבה והציפה את בעיית האסלאם הרדיקלי , ולא את הסכסוך הישראלי ערבי כפי שגרסא מאז ומתמיד התעמולה הערבית, כמוקד של אי יציבות אזורי.
"אמירות איסלאמית" זאת, בראיית המצרים, מהווה פוטנציאל מובהק של איום, העלול להקרין לא רק כלפי ישראל אלא גם כלפי המשטר המצרי, בשל קשריה של החמאס עם "האחים המוסלמים" וקרבתה של עזה לבדואים בסיני הקשורים לגורמי הג'יהאד העולמי. בניגוד למדינות ערביות אחרות גובלת "אמירות" זאת במצרים, והמוצא היחיד שלה לעולם הערבי והמוסלמי עובר דרך מצרים. נתון יסוד זה, ומחויבות מצרים לבעיה הפלשתינית, עלולים להטיל לפתחה את האחריות לנעשה ב"אמירות" בעייתית זאת הן בהקשר הסכסוך עם ישראל והן בהקשר הכלכלי- חברתי של ההתמודדות עם בעיות הומניטאריות קשות.
על רקע זה הזדרזה מצרים להתייצב באופן פומבי ונחרץ לצידו של אבו מאזן מיד לאחר השתלטות החמאס על רצועת עזה. לאחר הקמת ממשלת החרום והיווצרות שתי ממשלות פלשתיניות הטוענות ללגיטימיות, פירסמה מצרים הודעה רשמית התומכת באבו מאזן ובראש הממשלה סלאם פיאד והמגנה את תנועת החמאס על השתלטותה על רצועת עזה ופיזור המוסדות החוקיים של הרשות הפלשתינית.
ההודעה המצרית קראה לאירגונים הפלשתינים להתלכד מאחורי הנהגת אש"פ (מקור הסמכות של אבו מאזן) אותה הגדירה ההודעה כ"מנהיגות הלגיטימית".
במקביל, פתח המשטר המצרי במסע תעמולה לגינוי השתלטות החמאס על הרצועה והצבעה על הסכנות הנובעות מכך לביטחונה הלאומי של מצרים . במסגרת זאת גוייסו ע"י המשטר העיתונות הממסדית, אינטלקטואלים הקשורים לממסד, ונציגי המשטר במועצת העם. הנשיא מובארק נרתם אף הוא למערכת ההסברה נגד החמאס בהביעו תמיכתו בנושא אבו מאזן ובכנותו את ההשתלטות החמאס "הפיכה נגד ההנהגה הפלשתינית החוקית", אשר "גורמת לנזק חמור לעם הפלשתיני".
מיד לאחר השתלטות החמאס על הרצועה נקטה מצרים במספר צעדים דיפלומטיים מעשיים :
א. שר החוץ המצרי חתם על צו (19 ביוני) המורה על העברת הנציגות הדיפלומטית המצרית ברשות הפלשתינית מעזה לרמאללה, בבחינת הכרה מצרית כי הלגיטימיות הפלשתינית נמצאת ברמאללה .
ב. מצרים החזירה את המשלחת הביטחונית שהייתה מוצבת באורח קבע ברצועת עזה ואשר עסקה בחודשים האחרונים, ללא הצלחה, בתיווך בין חמאס לפת"ח. יצוין, כי מבנה המשלחת הותקף במהלך העימותים שהתנהלו בין החמאס לבין הפת"ח ומנגנוני הביטחון.
סוגיה מעשית נוספת התלויה ועומדת בין מצרים לבין החמאס ברצועה הינה הפעלת מעבר רפיח, "צינור החמצן" של תושבי הרצועה למצרים ולעולם הערבי\מוסלמי. בעת הקרבות שהתנהלו ברצועת עזה נסגר מעבר רפיח ע"י הפלשתינים והמצרים, לאחר שאנשי משמר הנשיאות הפלשתיני והפקחים האירופים עזבו אותו. המצרים הותירו בשלב זה את המעבר סגור באשר הפעלתו מחדש כרוכה בסבך של בעיות. מעבר רפיח מופעל במסגרת "הסכם המעברים" המחייב תאום בין ישראל, נציגי הרשות הפלשתינית והאירופאים. בעידן שלטון החמאס לא ברור עדיין האם וכיצד יתבצע תאום זה.
המצרים עוקבים גם אחר המצב ההומניטארי ברצועה. לדברי "מקורות מצריים יודעי דבר" מנהלת עתה מצרים מגעים אינטנסיביים עם ישראל על מנת לערוב לכך שרצועת עזה לא תיקלע למשבר הומניטארי בכל הקשור לאספקה הבסיסית של גז, מים, חשמל, מזון ואספקה רפואית (אלמצרי אליום, 19 ביוני).
פיסגת שארם אל שייח' אתמול נתפסת על ידי המצרים כמהלך מדיני שנועד לחזק את סמכותו של אבו מאזן ולהתניע מחדש את התהליך המדיני בין ישראל לבין הרשות הפלשתינית. "מקור מצרי מהימן" ציין בהקשר לכך כי קיימת ציפייה להתלכדות ערבית, שתדגיש את הלגיטימיות של אבו מאזן, ותסרב לשתף פעולה עם מדינה עצמאית בעזה בראשות החמאס. אותו מקור רמז כי מדיניות ערבית שכזאת תביא לידי בידודה האזורי של החמאס. הדברים פורסמו בעיתון אלחיאת ב-22 ביוני.
המונח "אמירות איסלאמית" ככינוי בעל קונוטציה שלילית לישות שהקים חמאס ברצועה, הופיע בתקשורת המצרית ובהתבטאויות אבו מאזן ותומכיו.
"אמירות איסלאמית" זאת נשלטת ע"י החמאס, שהיא השלוחה הפלשתינית של "האחים המוסלמים" - האופוזיציה האיסלאמיסטית למשטר המצרי, המקיימת קשרים הדוקים עם איראן השיעית בעלת המשטר האיסלאמי רדיקלי. הקמת "אמירות איסלאמית" זאת שבה והציפה את בעיית האסלאם הרדיקלי , ולא את הסכסוך הישראלי ערבי כפי שגרסא מאז ומתמיד התעמולה הערבית, כמוקד של אי יציבות אזורי.
"אמירות איסלאמית" זאת, בראיית המצרים, מהווה פוטנציאל מובהק של איום, העלול להקרין לא רק כלפי ישראל אלא גם כלפי המשטר המצרי, בשל קשריה של החמאס עם "האחים המוסלמים" וקרבתה של עזה לבדואים בסיני הקשורים לגורמי הג'יהאד העולמי. בניגוד למדינות ערביות אחרות גובלת "אמירות" זאת במצרים, והמוצא היחיד שלה לעולם הערבי והמוסלמי עובר דרך מצרים. נתון יסוד זה, ומחויבות מצרים לבעיה הפלשתינית, עלולים להטיל לפתחה את האחריות לנעשה ב"אמירות" בעייתית זאת הן בהקשר הסכסוך עם ישראל והן בהקשר הכלכלי- חברתי של ההתמודדות עם בעיות הומניטאריות קשות.
על רקע זה הזדרזה מצרים להתייצב באופן פומבי ונחרץ לצידו של אבו מאזן מיד לאחר השתלטות החמאס על רצועת עזה. לאחר הקמת ממשלת החרום והיווצרות שתי ממשלות פלשתיניות הטוענות ללגיטימיות, פירסמה מצרים הודעה רשמית התומכת באבו מאזן ובראש הממשלה סלאם פיאד והמגנה את תנועת החמאס על השתלטותה על רצועת עזה ופיזור המוסדות החוקיים של הרשות הפלשתינית.
ההודעה המצרית קראה לאירגונים הפלשתינים להתלכד מאחורי הנהגת אש"פ (מקור הסמכות של אבו מאזן) אותה הגדירה ההודעה כ"מנהיגות הלגיטימית".
במקביל, פתח המשטר המצרי במסע תעמולה לגינוי השתלטות החמאס על הרצועה והצבעה על הסכנות הנובעות מכך לביטחונה הלאומי של מצרים . במסגרת זאת גוייסו ע"י המשטר העיתונות הממסדית, אינטלקטואלים הקשורים לממסד, ונציגי המשטר במועצת העם. הנשיא מובארק נרתם אף הוא למערכת ההסברה נגד החמאס בהביעו תמיכתו בנושא אבו מאזן ובכנותו את ההשתלטות החמאס "הפיכה נגד ההנהגה הפלשתינית החוקית", אשר "גורמת לנזק חמור לעם הפלשתיני".
מיד לאחר השתלטות החמאס על הרצועה נקטה מצרים במספר צעדים דיפלומטיים מעשיים :
א. שר החוץ המצרי חתם על צו (19 ביוני) המורה על העברת הנציגות הדיפלומטית המצרית ברשות הפלשתינית מעזה לרמאללה, בבחינת הכרה מצרית כי הלגיטימיות הפלשתינית נמצאת ברמאללה .
ב. מצרים החזירה את המשלחת הביטחונית שהייתה מוצבת באורח קבע ברצועת עזה ואשר עסקה בחודשים האחרונים, ללא הצלחה, בתיווך בין חמאס לפת"ח. יצוין, כי מבנה המשלחת הותקף במהלך העימותים שהתנהלו בין החמאס לבין הפת"ח ומנגנוני הביטחון.
סוגיה מעשית נוספת התלויה ועומדת בין מצרים לבין החמאס ברצועה הינה הפעלת מעבר רפיח, "צינור החמצן" של תושבי הרצועה למצרים ולעולם הערבי\מוסלמי. בעת הקרבות שהתנהלו ברצועת עזה נסגר מעבר רפיח ע"י הפלשתינים והמצרים, לאחר שאנשי משמר הנשיאות הפלשתיני והפקחים האירופים עזבו אותו. המצרים הותירו בשלב זה את המעבר סגור באשר הפעלתו מחדש כרוכה בסבך של בעיות. מעבר רפיח מופעל במסגרת "הסכם המעברים" המחייב תאום בין ישראל, נציגי הרשות הפלשתינית והאירופאים. בעידן שלטון החמאס לא ברור עדיין האם וכיצד יתבצע תאום זה.
המצרים עוקבים גם אחר המצב ההומניטארי ברצועה. לדברי "מקורות מצריים יודעי דבר" מנהלת עתה מצרים מגעים אינטנסיביים עם ישראל על מנת לערוב לכך שרצועת עזה לא תיקלע למשבר הומניטארי בכל הקשור לאספקה הבסיסית של גז, מים, חשמל, מזון ואספקה רפואית (אלמצרי אליום, 19 ביוני).
פיסגת שארם אל שייח' אתמול נתפסת על ידי המצרים כמהלך מדיני שנועד לחזק את סמכותו של אבו מאזן ולהתניע מחדש את התהליך המדיני בין ישראל לבין הרשות הפלשתינית. "מקור מצרי מהימן" ציין בהקשר לכך כי קיימת ציפייה להתלכדות ערבית, שתדגיש את הלגיטימיות של אבו מאזן, ותסרב לשתף פעולה עם מדינה עצמאית בעזה בראשות החמאס. אותו מקור רמז כי מדיניות ערבית שכזאת תביא לידי בידודה האזורי של החמאס. הדברים פורסמו בעיתון אלחיאת ב-22 ביוני.