המשנה לנשיאת בית המשפט העליון, השופט אליעזר ריבלין, דחה את בקשת המדינה לדיון נוסף בסוגיית מיגון מוסדות החינוך בעוטף עזה.
בית המשפט העליון הורה למדינה, בפסק דין, בסוף חודש מאי השנה למגן את מוסדות החינוך ביישובי "עוטף עזה" מפני פגיעות של רקטות "קאסם" הנורות מרצועת עזה. המדינה ביקשה לקיים דיון נוסף בעניין, בגלל שלטענתה בג"ץ התערב יתר על המידה בשיקולים תקציביים.
"יש עניינים של מדיניות שבהם התערבותו של בית המשפט שמורה לנסיבות יוצאות דופן. כך, למשל, מקום בו נדרש בית המשפט להעביר תחת שבט ביקורתו החלטות מקצועיות הכרוכות במגוון רחב של שיקולים ובכלל זה שיקולים תקציביים. במקרים כאלה, עשוי בית-המשפט להכיר במתחם הכיבוד הנתון לגורמים המוסמכים וממילא במתחם סבירות שרוחבו משתנה על-פי הנסיבות. עם זאת, בית המשפט בשום פנים אינו מסיר ידו מן הביקורת השיפוטית כשזו מתחייבת. בית המשפט העליון, בפסק-הדין נשוא הדיון הנוסף, היה ער לכל אלה וראה בהם כנקודת מוצא לבחינה. ממילא, לא נקבעה בעניין זה הלכה חדשה".
"אין בית המשפט קובע מסמרות באשר לעצם קיומה של חובה על המדינה למגן את מוסדות החינוך באזור "עוטף עזה", אלא הוא נסמך על החלטתה של המדינה-עצמה ליטול אחריות לעניין זה; עוד נקבע, כי אין מוטלת על המדינה חובה מוחלטת להגן על כל אזרח או על כל תלמיד, בכל מחיר, מפני כל איום הנשקף לביטחונו האישי; נפסק, כי השיקול התקציבי הוא שיקול בעל חשיבות בהקשר זה; הובהר, כי פסק-הדין מוגבל לנסיבותיו של המקרה המסוים, ולתשתית העובדתית הספציפית שהוצגה. לאור כל אלה, ולאור נסיבותיו המיוחדות של המקרה וסד הזמנים שגם לו יש נפקות, אין מקום להורות על קיום דיון נוסף במקרה זה. החשש העולה מדברי המבקשים, שמא פסק-הדין יטשטש את קו הגבול של הביקורת השיפוטית ויאיין את מתחם הסבירות – אינו מבוסס. הכללים שהנחו את בית המשפט העליון לפני פסק-הדין חלים גם היום, וברי כי פסק-הדין, המתייחד לנסיבותיו, לא בא לקבוע אחרת", כתב המשנה לנשיאת בית המשפט העליון.
השופט ריבלין, כותב בהחלטתו כי אם להשלמת המיגון דרוש זמן נוסף ולא ניתן לעמוד בלוח הזמן שקבע בית המשפט יש לברר זאת בנפרד.