בכל רחבי העולם נשמעות קריאות להורים שלא לתת לילדיהם להתחיל ללמוד במערכת החינוך הפורמלית לפני גיל שבע. העיתון הבריטי טלגרף דן באריכות בסוגייה זו ובהשפעותיה.



האיגוד המקצועי להוראה בבריטניה פרסם בכינוס השנתי שלו, שנערך בשבוע שעבר, עצה לפיה צריכה להינתן לכל ילד האפשרות לדחות את הכניסה למערכת החינוך הפורמאלית, ובכך לאפשר לילדים יותר זמן משחק.



האם הם השתגעו? או שמא הם האנשים היכולים לדווח לנו ממקור ראשון מהי התוצאה של ילדים הנכנסים למסגרות החינוך הפורמאלי לפני גיל שבע, הלחץ המופעל על הילדים לפני הגיל הנכון, התוצאות הבלתי מספיקות והעדינות שיכולה להישבר תחת העומס.



אליזבת הארטלי בראוור, מומחית לילדים וסופרת הכותבת ספרי הדרכה להורים, מספרת שהיא ביקרה במספר רב של בתי ספר ושוחחה עם הורים, מורים, פסיכולוגיים וילדים שונים. לטענתה, כולם העלו את השאלה מדוע ילדים נכנסים למערכות הפורמאליות בגיל כל כך צעיר.



הגורמים השונים טוענים ששינוי הגיל לתחילת הלימודים בבתי הספר אינו רדיקאלי, ובארצות רבות כבר שינו והעלו את הגיל להתחלת בתי הספר, ועל פי התוצאות ממקומות אילו ניתן להבין שהילדים לא סובלים מן השינוי.



מחקר אמריקאי שפורסם לאחרונה מצא שילדים שנכנסו למערכות לימוד פורמאליות בגילאי 5 לא הראו יתרונות אקדמיים על ילדים שהתחילו את מערכות החינוך הפורמאליות בגיל מאוחר יותר. יותר מכך, הם היו בעלי סיכוי גדול יותר לסבול מבעיות רגשיות בגילאי הבגרות.



כיום, ב-19 מדינות ברחבי אירופה (כולל גרמניה וצרפת) ובישראל- הגיל הממוצע להתחלת הלימודים הפורמאליים הוא שש, בעוד שבשמונה מדינות אחרות (כולל את שבדיה ופולין) הגיל הוא שבע. אם נעבור על פני המדינות סביב כדור הארץ- הגיל המקובל להתחיל את בתי הספר הפורמאליים בעולם הוא גיל 6.



בשנת 2002 בבריטניה, 59% מבני הארבע היו בגני ילדים, למרות שהגיל המחייב ילדים להיכנס למערכת החינוך הפורמאלית של הגנים הוא גיל 5.



הרצון להעלות את גיל הכניסה לבתי הספר לגיל שבע נתמכת גם בממצאים של התפתחות הילד. כבר כמה שנים ידוע ששינויים משמעותיים מתרחשים בהתפתחות הילד באזור גיל שבע. בגיל זה הילדים מתחילים לחשוב אחרת, לראות עצמם באור שונה. באופן משמעותי, יש להם תחושה והבנה ברורה יותר לגבי היכולות שלהם, הבנת הטעויות שלהם, וקבלת ביקורת לשיפור העצמי. המערכת הנוכחית בבתי הספר חושפת אותם לבחינות המודדות הצלחה וכישלון הרבה לפני הגיל שהם מסוגלים להשלים עם התוצאות.



המוח של ילדים צעירים מתוכנן ללמוד אחרת, להתחבר ולצמוח דרך משחקים, פעולות חקר ורצון לתשומת לב ממוקדת וחמה ממבוגר ואחר כך גם מילדים אחרים. זוהי הדרך בה ילדים בונים לעצמם את התחושה של מי הם, מה הם מסוגלים לעשות, הסקרנות שלהם, והיכולות הכלליות שלהם.



המשחק מחזק את הזהות של הילד המשמש לבניית הביטחון העצמי והבריאות הנפשית של הילד. ישנם ילדים המוכנסים למערכת החינוך פורמאלית כאשר הזהות שלהם אינה מגובשת. בנים סובלים מן התופעה יותר מבנות בגלל חוסר הבגרות שלהם לעומת בנות.



מבחינה התפתחותית בנים נולדים בפיגור של 6 שבועות מבנות, לרובם יש יותר בעיות מילוליות ופיזיות מאשר לבנות בגיל הכניסה לבתי הספר, ולכן הם בעלי סיכוי גדול יותר לסבול מבעיות עקב הכניסה למסגרת פורמאלית.



ישנה המלצה להעלות את גיל הכניסה לבתי הספר היסודיים עבור בנים לגיל שבע ולחטיבות הביניים לגילאי 13, ובכך למנוע את ההשפעות השליליות על הבנים.



העלאת גיל הכניסה לבתי הספר היא רק חלק מן הסיפור. ניתן לראות ברחבי העולם שבמדינות שבהן גיל הכניסה לבתי הספר הוא 7- הגנים לגילאי 4-5-6 הם ברמה הרבה יותר גבוהה, וכך גם ההכנה לבתי הספר. כל ההורים רוצים שילדיהם יצליחו, אך זה לא הגיוני שככל שהם יתחילו בגיל צעיר יותר הם יצליחו יותר.



"הממשלה מאוד במתח לגבי הילדים שלנו, אבל הם צריכים להיות במתחל גבי מספר הילדים הסובלים מחרדה כתוצאה מהמדיניות שהם מובילים". מסכמת אליזבת הארטלי בראוור.