האלוף במילואים יעקב עמידרור מונה כמה סיבות להדרדרות הבטחונית ברצועת עזה. עמידרור כתב באתר של המרכז הירושלמי כי עזיבת ציר פילדלפי- עזיבת צה"ל את השטח שחצץ בין מצרים לבין רצועת עזה אפשר לחמאס להזרים פנימה כמויות אדירות של חומרי נפץ, אמצעי לחימה, להוציא את אנשיהם לאימונים בעיראק ולהכניס לתוך רצועת עזה מומחים שיעזרו להם להתארגן למלחמה נגד מדינת ישראל.
"ההשפעה המיידית של השינוי הזה ניכרת באיכות הרקטות שמייצר החמאס והג'יהאד האסלאמי. רקטות אלה מדויקות יותר וקטלניות יותר מאשר הרקטות שהיו בשטח לפני נסיגת צה"ל".
כמו כן השתלטות החמאס, השפיע על הביטחון ברצועה. "העובדה שהחמאס הוא השלטון הפורמאלי ברצועת עזה, מאפשרת לאנשי החמאס והג'יהאד האסלאמי להכין את השטח בצורה יותר נוחה למלחמה העתידית נגד מדינת ישראל. כמו כן החמאס והג'יהאד האסלאמי, ובעיקר הג'יהאד האסלאמי, ממשיכים לירות ללא הפסקה רקטות קסאם בעיקר על העיר שדרות שהביא דרדרות.
לדעת עמידרור ישנן ארבע אפשרויות דרכי פעולה הראויות לתגובה, על מנת להפסיק את ירי הקסאמים על שדרות:
גישה א' כניעה לחמאס
הגישה הראשונה, היא הגישה שמציע חבר הכנסת ביילין ממרץ, והיא אומרת "הבה ניכנע לחמאס". נחבור איתו להסכם הפסקת אש. אנחנו לא נירה עליו והוא לא ירה עלינו אבל המשמעות מאחורי הדברים האלה היא, שאנחנו לא נוכל להילחם נגד החמאס. החמאס יוכל להתפתח ולבנות את צבאו בתוך שטח עזה ואז כשהחמאס יחליט לפתוח במלחמה, ישנם סיכויים גבוהים שהקטיושות יגיעו עד אשדוד ועד פאתי באר שבע. אנחנו נרוויח אולי שנתיים של שקט אך נאפשר לחמאס לבסס את כוחו בעזה ולארגן את עצמו מבחינה פוליטית ומבחינה צבאית. זו גישה מאוד מסוכנת שמדינת ישראל עלולה שלם עליה ביוקר רב, ממש בדם אם היא תלך בדרך הזאת.
גישה ב' -הענשת תושבי הרצועה
את הגישה השנייה מציגים השר רמון וליברמן ועל פיה את המחיר ישלמו האזרחים של רצועת עזה. על פי השיטה הזאת אנחנו נפסיק להם חשמל, תנאים, אוכל, כל דבר שאנחנו יכולים להפסיק. כתוצאה מכך האוכלוסייה תיפגע ברמה כזאת שהיא תבוא לחמאס ותאמר לו "די".
ספק גדול מאוד אם שיטה זו תצליח, שהרי בסופו של דבר צריך לזכור שהחמאס הוא זה שהרס את אזורי התעשייה שמהם האוכלוסייה התפרנסה והחמאס והג'יהאד האסלאמי הם אלו שתקפו את המעברים שמהם מגיע חלק ניכר מהמזון ומיוצא חלק ניכר מהתוצרת החקלאית. למרות הנזק האדיר שהם גרמו לאוכלוסייה האוכלוסייה אוהדת אותם. כמו כן המשמעות של גישה זו היא הענשת האוכלוסייה, במקום לטפל בגורמי הטרור. זהו צעד שגוי מבחינה מוסרית ולא יעיל מבחינה מעשית.
גישה ג' -נוכחות צה"ל על הגדר +פשיטות
הדרך השלישית לטיפול בנושא, היא הדרך הנוכחית לפיה צה"ל נשאר מחוץ לרצועה ופושט מדי פעם פנימה, על פי נתוני מודיעין וזיהוי תצפיות, יורה במי שהוא מזהה כמכין ירי קסאמים, יורה במי שבא לאסוף לאחר מכן את המשגרים, אם יש לו מידע לגבי מחבל בכיר אז מתחיל תהליך ארוך של מבצע שבסופו המחבל הזה מושמד, גם אם הוא בתוך רצועת עזה. על פי כל הניסיון שצברנו בשנים האחרונות מדובר במשהו שלא יביא בסופו של דבר להקטנת מספר הקסאמים על שדרות. עובדה שאנחנו מנסים את הדבר הזה במלוא העוצמה בשנה וחצי האחרונות, ללא הועיל.
גישה ד' -מבצע לשליטה וניקוי השטח
אם רוצים להפסיק את הירי על שדרות יש צורך להשתלט בכוח על אותם שטחים שמהם נורית האש. זהו מבצע לא-קל שככל הנראה יהרגו בו חיילים, אך לאחר כמה חודשים ניתן יהיה לנקות את השטח וליצור מצב שבו לא יהיה ניתן לירות על שדרות
הקשיים במבצע צבאי:
שאלה ראשונה הנשאלת היא: מה יקרה אם יאריכו את טווח הקסאם? האם ניאלץ להיכנס בעקבות טווח הקסאם פנימה. התשובה לכך היא שאם לא נוכל לעצור את הקסאם מתוך שטח שבשליטת ישראל אזי אנחנו נצטרך להתארגן על מנת להיכנס פנימה ולהגיע למצב שבו גם הקסאם החדש לא יוכל ליפול על שדרות או על אשקלון.
השאלה השנייה היא, מה עם ציר פילדלפי? הרי בסופו של דבר שם מקור הבעיה: משם נכנסים אמצעי הלחימה, חומרי הנפץ, הידע, המומחים, ומשם יוצאים האנשים להתאמן. המדובר כאן בהחלטה מאוד קשה אבל בסופו של דבר לא יהיה מנוס ומדינת ישראל תצטרך לקבל אותה - לכבוש את ציר פילדלפי, להרחיב אותו כך שלא ניתן יהיה לעבור מתחתיו. המשמעות היא, להזיז ממקומם כמה אלפי פלסטינים במטרה ליצור בידוד של רצועת עזה. בטווח הארוך זה יגרום לכך שברצועת עזה לא תהיה את היכולת להאריך את טווח הטילים, ולא יכנסו קטיושות ארוכות טווח.
מהבחינה הזאת הנסיגה החד-צדדית הייתה מעשה איוולת גדול אבל נטישת ציר פילדלפי הייתה מעשה איוולת גדול עוד יותר משום שכנראה שלא יהיה מנוס מהחזרת צה"ל לשם על מנת לוודא שהרצועה לא הופכת להיות לבנון שנייה ושהחמאס לא הופך להיות שווה ערך לחיזבאללה או אפילו חמור מכך משום שהוא קרוב יותר למרכז הארץ והשפעת הנשק שתהיה לו תהיה עוד יותר חמורה מאשר לחיזבאללה.
מסקנה -יש פיתרון צבאי לקסאם
המסקנה מהדברים שלי, כותב עמידרור, שיש פתרון צבאי לאיום של ירי הקסאם על שדרות ועל אשקלון. הפתרון הצבאי הוא ברור. לכבוש ולשלוט בשטח ממנו נורים הקסאמים. ייתכן שזאת הזדמנות להרחיב או לכבוש מחדש את המרחב שבין מצרים לבין רצועת עזה, מה שמכונה ציר פילדלפי, להרחיב אותו ולמנוע את התעצמותו של החמאס בתוך רצועת עזה.