ד"ר שמוליק ענבר (37), מתמחה במערך האורולוגי, במרכז רפואי רבין (בתי החולים בילינסון והשרון) שירת כרופא צבאי בדרגת רס"ן בגדוד ההנדסה 8219 במהלך מלחמת לבנון השנייה.
לד"ר ענבר הוענק צל"ש על תפקודו במהלך הקרב הקשה בכפר דבל. במשך שעות ארוכות, תחת מטחי אש כבדים, ניהל באופן מופתי ובקור רוח את הטיפול בנפגעים הרבים, תוך שהוא מייצב את מצבם ומציל חיים. הוא הצטרף לפינוי הפצועים לארץ, ואחרי-כן הוביל את צוותו בחזרה לשטח לבנון וחבר לכוחות הגדוד להמשך לחימה, תוך גילוי יוזמה ונחישות.
רס"ן ד"ר ענבר הפגין רוח לחימה, יוזמה, קור רוח, שליטה במצב, דבקות במשימה וכושר מנהיגות, במהלך טיפולו בפצועים באירוע רב-נפגעים. כל זאת במקצועיות ובאחריות תוך חירוף נפש וסיכון אישי הראויים לציון.
בקרב העקוב מדם שהתנהל בכפר דבל נהרגו תשעה מלוחמי הגדוד, ו- 30 לוחמים נוספים נפצעו . ד"ר ענבר יחד עם ד"ר נעם רשף מהמרכז הרפואי שיבא, ניצבו כבר ביומם הראשון ללחימה בפני אתגר גדול בו נאלצו להחליט תחת אש על מיון הפצועים לפי חומרת פציעתם והסכנה לחייהם תוך ייצובם והשמירה על חייהם.
"שום דבר כלוחם או כרופא, הרגיל למראות לא קלים, לא יכול היה להכין אותי למראות הקשים שראינו", מספר ד"ר ענבר.
כעבור כ- 5 שעות, תחת אש כבדה, חבר כוח מילואים של גולני במטרה לסייע לצוות הרפואי בפינוי הפצועים וחלק מההרוגים. ד"ר ענבר החליט להישאר בשטח עד לפינוי אחרון הפצועים ולבסוף, יחד עם ד"ר רשף ואלונקאים נוספים, נשא בעצמו אלונקה עם הרוג, מרחק של כ- 5 ק"מ הליכה עד לגדר המערכת "היה לי חשוב להביא את גופתו של החייל ההרוג לקבורה בישראל" בגילוי לב הוא ממשיך לספר: "אחרי יותר מיממה של טיפול בלתי פוסק ותשישות מרובה, בבת אחת נדרכתי שוב וכל האנרגיות שבו אליי, כאשר ראיתי שכל הפצועים בהם טיפלתי מקבלים בבתי החולים את הטיפול שהם צריכים. עברתי ליד המכשירים ובדקתי את הסימנים החיוניים שלהם ואז הבנתי שעבודתי נעשתה וזה הזמן שלי לחזור פנימה, ללבנון ולהמשיך במשימה" עוד הוא מוסיף: ".אני גאה גם בעשייה שלנו שלאחר המלחמה, בהיבט של המשך הדאגה והטיפול בנפגעים. אני רואה בכך את תפקידי כרופא וכחבר לדאוג לכך שכל הפצועים שלי יקבלו את המגיע להם: תמיכה נפשית, טיפולית, ניתוחית וכו'). אני שומר על קשר עם המשפחות עד היום".
לד"ר ענבר הוענק צל"ש על תפקודו במהלך הקרב הקשה בכפר דבל. במשך שעות ארוכות, תחת מטחי אש כבדים, ניהל באופן מופתי ובקור רוח את הטיפול בנפגעים הרבים, תוך שהוא מייצב את מצבם ומציל חיים. הוא הצטרף לפינוי הפצועים לארץ, ואחרי-כן הוביל את צוותו בחזרה לשטח לבנון וחבר לכוחות הגדוד להמשך לחימה, תוך גילוי יוזמה ונחישות.
רס"ן ד"ר ענבר הפגין רוח לחימה, יוזמה, קור רוח, שליטה במצב, דבקות במשימה וכושר מנהיגות, במהלך טיפולו בפצועים באירוע רב-נפגעים. כל זאת במקצועיות ובאחריות תוך חירוף נפש וסיכון אישי הראויים לציון.
בקרב העקוב מדם שהתנהל בכפר דבל נהרגו תשעה מלוחמי הגדוד, ו- 30 לוחמים נוספים נפצעו . ד"ר ענבר יחד עם ד"ר נעם רשף מהמרכז הרפואי שיבא, ניצבו כבר ביומם הראשון ללחימה בפני אתגר גדול בו נאלצו להחליט תחת אש על מיון הפצועים לפי חומרת פציעתם והסכנה לחייהם תוך ייצובם והשמירה על חייהם.
"שום דבר כלוחם או כרופא, הרגיל למראות לא קלים, לא יכול היה להכין אותי למראות הקשים שראינו", מספר ד"ר ענבר.
כעבור כ- 5 שעות, תחת אש כבדה, חבר כוח מילואים של גולני במטרה לסייע לצוות הרפואי בפינוי הפצועים וחלק מההרוגים. ד"ר ענבר החליט להישאר בשטח עד לפינוי אחרון הפצועים ולבסוף, יחד עם ד"ר רשף ואלונקאים נוספים, נשא בעצמו אלונקה עם הרוג, מרחק של כ- 5 ק"מ הליכה עד לגדר המערכת "היה לי חשוב להביא את גופתו של החייל ההרוג לקבורה בישראל" בגילוי לב הוא ממשיך לספר: "אחרי יותר מיממה של טיפול בלתי פוסק ותשישות מרובה, בבת אחת נדרכתי שוב וכל האנרגיות שבו אליי, כאשר ראיתי שכל הפצועים בהם טיפלתי מקבלים בבתי החולים את הטיפול שהם צריכים. עברתי ליד המכשירים ובדקתי את הסימנים החיוניים שלהם ואז הבנתי שעבודתי נעשתה וזה הזמן שלי לחזור פנימה, ללבנון ולהמשיך במשימה" עוד הוא מוסיף: ".אני גאה גם בעשייה שלנו שלאחר המלחמה, בהיבט של המשך הדאגה והטיפול בנפגעים. אני רואה בכך את תפקידי כרופא וכחבר לדאוג לכך שכל הפצועים שלי יקבלו את המגיע להם: תמיכה נפשית, טיפולית, ניתוחית וכו'). אני שומר על קשר עם המשפחות עד היום".