במהלך סיורו היום בצפת סיפר הנשיא שמעון פרס כי בעבר נרקמה עסקה לשחרור הסוכן הישראלי יהונתן פולארד, אך זו סוכלה על ידי המודיעין האמריקאי.
הנשיא פרס לא סיפר מתי בדיוק נרקמה התכנית המדוברת.
פרס התייחס בדבריו לשאלה אודות פולארד שנשאלה לציון היום ה-8,000 לשבתו של פולארד בכלא האמריקאי, המצוין היום.
לציון יום זה מציינים אנשי הועד להשבתו של פולארד לישראל כי מדובר בשיא. "8000 יום בשבי הינו שיא מביש. יהונתן פולארד הינו השבוי הישראלי המוחזק למשך התקופה הארוכה ביותר, אשר ידוע כי הינו בחיים. הישרדותו בשבי באמריקה במשך 22 שנים – 8000 ימים השבוע – הינה תעודת עניות לישראל".
אנשי הועד מפרסמים מסמך ובו פרטי הפרשה והתהיות העולות ממנה. להלן קטעים נבחרים ממנו:
המידע שסיפק יהונתן לישראל כלל פרטים על אמצעי לחימה ביולוגיים, כימיים וגרעיניים המצוי בידיהן של אירן, עירק, לוב וסוריה. כל האמצעים האלה נועדו לשמש כלוחמה נגד ישראל. הוא אף סיפק מידע על פיתוח טילים בליסטיים במדינות אלו ומידע על פיגועים עתידיים המתוכננים כנגד מטרות אזרחיות בארץ.
ישראל הייתה זכאית על פי חוק לקבל מידע זה, החיוני לביטחונה, בהתאם למזכר הבנה שנחתם בינה ובין ארה"ב בשנת 1983. אולם המידע נמנע מישראל בכוונה תחילה, כתוצאה מאמברגו בלתי חוקי על מידע מודיעיני, שהוטל ע"י שר ההגנה דאז, כספר וויינברגר וסגן ראש ה- CIA דאז אדמירל בובי ראי אינמן, שנטייתם הפרו-ערבית לא עלתה בקנה אחד עם מדיניות החוץ המוצהרת של ארה"ב.
בתחילה נידב יהונתן את שירותיו ורק מאוחר יותר הפך לסוכן רשמי של מדינת ישראל. קנאותו להצלת חיים יהודיים הייתה המניע היחידי שלו. אפילו השופט שגזר את דינו – ושבהחלט לא התייחס באהדה למקרה – הכיר בעובדה שיהונתן היה אידיאולוג ולא רודף בצע, ולכן סירב להטיל עליו קנס כספי.
מהרגע שבו נעצר יהונתן, בשנת 1985, הכחישה ישראל כל קשר אליו ושיתפה פעולה באופן מלא עם התביעה בארה"ב להבטיח עבורו מאסר עולם.
מסיבות מבישות משלה, תמכה ההנהגה היהודית בארה"ב בשקריה של ישראל ואף הנציחה אותם. ב- 10 במרץ, 1987 – שישה ימים אחרי שנגזר על יהונתן מאסר עולם בניגוד מוחלט לעסקת הטיעון שכובדה על ידו והופרה על ידי ארה"ב – שלחה וועידת הנשיאים של הארגונים היהודיים הגדולים מכתב למשרד החוץ האמריקני, שבו היא מבטיחה לא להתערב לעולם לטובתו של יהונתן. הוועידה הקפידה לשמור על הבטחתה בקנאות דתית. (העתק של מכתבם, שהושג באמצעות חוק חופש המידע, מופיע באתר שלנו).
ישראל מסרה לארה"ב את כל חומר העדויות שבו השתמשו נגד יהונתן. ללא הראיות הללו, לא הייתה לארה"ב שום נקודת אחיזה והיא הייתה נאלצת לשחרר את יהונתן. בבוגדה ביהונתן ובמוסרה את העדויות, העניקה ישראל לעצמה את התואר המביש של היותה המדינה הראשונה והיחידה בהיסטוריה של הריגול המודרני מאז ומעולם, שסייעה בהעמדתו לדין ובהרשעתו של אחד מסוכניה שלה עצמה !
ישראל שילמה לעורך הדין שהשיג עונש מאסר עולם ליהונתן, ללא משפט. העונש הממוצע המוטל על העברה שביצע יהונתן נע בין שנתיים לארבע שנים – לא מאסר עולם! אותו עורך דין, ששכרו שולם ע"י ממשלת ישראל, לא הגיש טופס בקשה לערעור, ובכך מנע מיהונתן לעד את זכותו לערער על עונש מאסר העולם שהוטל עליו.
עד היום לא הודיעה ישראל באופן רשמי לבית הלבן, למשרד המשפטים, למודיעין או למשרד החוץ האמריקני שיהונתן הוא סוכן ישראלי ושישראל מתכוונת לדרוש את שחרורו. לפיכך ממשיך משרד המשפטים האמריקני לראות בו עבריין מן השורה ולא סוכן ישראלי, ונוהג כלפיו בהתאם.
כאשר מפעילו לשעבר של יהונתן, רפי איתן, רץ לכנסת בתחילת השנה, הוכחה כשקר טענתה הנושנה של ישראל, שאם תלחץ לשחרורו של יהונתן, יינזקו יחסיה עם ארה"ב. אדרבא, ממשלת ישראל לא גילתה התלבטות כלשהי באשר לפגיעה אפשרית ביחסיה עם ארה"ב ובמצבו של יהונתן, כאשר מיד עם בחירתו, מינתה את רפי איתן לשר.
יהונתן שרד בנס את שבע השנים הראשונות של מאסרו, בבידוד מוחלט, בתנאים בלתי-אנושיים, בתוך תא צינוק, שלוש קומות מתחת לקרקע, בכלא USP MARION . הוא נאבק, ללא סיוע כלשהו ממדינת ישראל, לקבל העברה למחלקה פתוחה בכלא FCI BUTNER .
זמן קצר לאחר העברתו ל- FCI BUTNER , באביב 1993, שלחה ישראל סוכן מוסד ליהונתן בעניין רשמי. במקום להציג ליהונתן תוכנית שתבטיח את שחרורו, הגיע סוכן המוסד כשבאמתחתו דרישה רשמית שיהונתן יתאבד. "התאבדות", כך נאמר ליהונתן, תפתור את "בעיית פולארד" עבור מדינת ישראל.
ממשלה אחר ממשלה מנצלת באופן שגרתי את שמו של יהונתן ואת סבלו, ומשתמשת בו כתמורה אפשרית כדי להמתיק לציבור הישראלי תוכניות בלתי מקובלות של ויתורים חד-צדדיים. אולם פעם אחר פעם, בהגיע רגע האמת, יהונתן מסולק מהעסקה, וויתורים כואבים וחד-צדדיים לאויב נעשים בכל אופן. (כמה דוגמאות כוללות את הסכמי חברון, את הסכמי WYE , ולא מכבר ההתנתקות מעזה וצפון השומרון).
סוד גלוי הוא בוושינגטון שגזר דינו של יהונתן הינו מופרז ולחלוטין פוליטי. הדבר אושר בשנת 2002 בראיון עם שר ההגנה לשעבר, כספר וויינברגר. וויינברגר הודה בגלוי שהנושא של יהונתן היה "עניין מינורי" שנופח מעבר לכל מידה כדי לשרת אג'נדה פוליטית אחרת. מההזדמנות שיצרה הודאה זו, להבטיח את שחרורו של יהונתן, התעלמה ממשלת ישראל לחלוטין.
בדומה, דניס רוס, השליח המיוחד לשעבר של ארה"ב למזרח התיכון, קבע בספרו THE MISSING PEACE שפורסם בשנת 2004, שליהונתן מגיע להשתחרר ללא תנאי. בכל זאת, כותב רוס, ערכו של יהונתן כקלף מיקוח נגד ישראל הוא רב מדי, ולכן יעץ לנשיא ב- WYE שלא לשחררו. עדיין אין תגובה מישראל.
במהלך 22 השנים שיהונתן שוהה במאסר, הוא היה נתון פעמים חוזרות ונשנות לעינויים קשים ולטיפול אכזרי. ממשלת ישראל קיבלה דיווח מלא על כל מקרה של התעללות בסוכנה אבל לא זו בלבד שלא התערבה לטובתו אפילו פעם אחת, היא גם לא התלוננה על כך מעולם.
העובדה שכאשת סוכן ישראלי, ממשיכה אסתר לחיות במצוקה קשה ללא בית וללא כל אמצעים, מדברת בעד עצמה באשר ליחסה של המדינה ליהונתן.
לעומת כך, השוו זאת למקרה של סוחר סמים ישראלי, חבר משפחה של ראש ממשלה, שנלקח בשבי בלבנון כשעסק בענייניו הבלתי חוקיים, ולא בשרותה של המדינה. גם אשתו וגם המאהבת שלו, על משפחותיהן, קיבלו לכל אורך זמן שהותו בשבי, את מלוא התמיכה של ישראל. אסתר, לעומת זאת, אינה מקבלת תמיכה כלשהי, ותלויה למחייתה בנדיבות ליבם של מעט חברים קרובים.
השורה התחתונה אומרת שבמשך 22 שנה, מסרבת ממשלת ישראל בעקשנות להעניק ליהונתן מעמד כלשהו שעשוי היה להשיג לו ולאשתו תמיכה כלשהי, הקלה, או אפשרות להבטיח את שחרורו.
למרות שיהונתן נלחם והצליח לקבל הכרה רשמית כסוכן, שמו אינו מופיע ברשימת השבויים של משרד הביטחון, ובכך נמנעות ממנו כל זכויותיו כסוכן בשבי. המדינה מסרבת גם להעניק לו מעמד של אסיר ציון, ובזאת שוב מונעת ממנו קבלת זכויות כלשהן, וגרוע מכך, מונעת ממנו את ההגנה שמעמד זה היה מעניק לו.
כאמור, פרטים אלה ואחרים מובאים מתוך מסמך אותו מפיצים היום אנשי הועד להשבת פולארד לציון היום ה-8,000 לישיבתו בכלא האמריקאי.
הנשיא פרס לא סיפר מתי בדיוק נרקמה התכנית המדוברת.
פרס התייחס בדבריו לשאלה אודות פולארד שנשאלה לציון היום ה-8,000 לשבתו של פולארד בכלא האמריקאי, המצוין היום.
לציון יום זה מציינים אנשי הועד להשבתו של פולארד לישראל כי מדובר בשיא. "8000 יום בשבי הינו שיא מביש. יהונתן פולארד הינו השבוי הישראלי המוחזק למשך התקופה הארוכה ביותר, אשר ידוע כי הינו בחיים. הישרדותו בשבי באמריקה במשך 22 שנים – 8000 ימים השבוע – הינה תעודת עניות לישראל".
אנשי הועד מפרסמים מסמך ובו פרטי הפרשה והתהיות העולות ממנה. להלן קטעים נבחרים ממנו:
המידע שסיפק יהונתן לישראל כלל פרטים על אמצעי לחימה ביולוגיים, כימיים וגרעיניים המצוי בידיהן של אירן, עירק, לוב וסוריה. כל האמצעים האלה נועדו לשמש כלוחמה נגד ישראל. הוא אף סיפק מידע על פיתוח טילים בליסטיים במדינות אלו ומידע על פיגועים עתידיים המתוכננים כנגד מטרות אזרחיות בארץ.
ישראל הייתה זכאית על פי חוק לקבל מידע זה, החיוני לביטחונה, בהתאם למזכר הבנה שנחתם בינה ובין ארה"ב בשנת 1983. אולם המידע נמנע מישראל בכוונה תחילה, כתוצאה מאמברגו בלתי חוקי על מידע מודיעיני, שהוטל ע"י שר ההגנה דאז, כספר וויינברגר וסגן ראש ה- CIA דאז אדמירל בובי ראי אינמן, שנטייתם הפרו-ערבית לא עלתה בקנה אחד עם מדיניות החוץ המוצהרת של ארה"ב.
בתחילה נידב יהונתן את שירותיו ורק מאוחר יותר הפך לסוכן רשמי של מדינת ישראל. קנאותו להצלת חיים יהודיים הייתה המניע היחידי שלו. אפילו השופט שגזר את דינו – ושבהחלט לא התייחס באהדה למקרה – הכיר בעובדה שיהונתן היה אידיאולוג ולא רודף בצע, ולכן סירב להטיל עליו קנס כספי.
מהרגע שבו נעצר יהונתן, בשנת 1985, הכחישה ישראל כל קשר אליו ושיתפה פעולה באופן מלא עם התביעה בארה"ב להבטיח עבורו מאסר עולם.
מסיבות מבישות משלה, תמכה ההנהגה היהודית בארה"ב בשקריה של ישראל ואף הנציחה אותם. ב- 10 במרץ, 1987 – שישה ימים אחרי שנגזר על יהונתן מאסר עולם בניגוד מוחלט לעסקת הטיעון שכובדה על ידו והופרה על ידי ארה"ב – שלחה וועידת הנשיאים של הארגונים היהודיים הגדולים מכתב למשרד החוץ האמריקני, שבו היא מבטיחה לא להתערב לעולם לטובתו של יהונתן. הוועידה הקפידה לשמור על הבטחתה בקנאות דתית. (העתק של מכתבם, שהושג באמצעות חוק חופש המידע, מופיע באתר שלנו).
ישראל מסרה לארה"ב את כל חומר העדויות שבו השתמשו נגד יהונתן. ללא הראיות הללו, לא הייתה לארה"ב שום נקודת אחיזה והיא הייתה נאלצת לשחרר את יהונתן. בבוגדה ביהונתן ובמוסרה את העדויות, העניקה ישראל לעצמה את התואר המביש של היותה המדינה הראשונה והיחידה בהיסטוריה של הריגול המודרני מאז ומעולם, שסייעה בהעמדתו לדין ובהרשעתו של אחד מסוכניה שלה עצמה !
ישראל שילמה לעורך הדין שהשיג עונש מאסר עולם ליהונתן, ללא משפט. העונש הממוצע המוטל על העברה שביצע יהונתן נע בין שנתיים לארבע שנים – לא מאסר עולם! אותו עורך דין, ששכרו שולם ע"י ממשלת ישראל, לא הגיש טופס בקשה לערעור, ובכך מנע מיהונתן לעד את זכותו לערער על עונש מאסר העולם שהוטל עליו.
עד היום לא הודיעה ישראל באופן רשמי לבית הלבן, למשרד המשפטים, למודיעין או למשרד החוץ האמריקני שיהונתן הוא סוכן ישראלי ושישראל מתכוונת לדרוש את שחרורו. לפיכך ממשיך משרד המשפטים האמריקני לראות בו עבריין מן השורה ולא סוכן ישראלי, ונוהג כלפיו בהתאם.
כאשר מפעילו לשעבר של יהונתן, רפי איתן, רץ לכנסת בתחילת השנה, הוכחה כשקר טענתה הנושנה של ישראל, שאם תלחץ לשחרורו של יהונתן, יינזקו יחסיה עם ארה"ב. אדרבא, ממשלת ישראל לא גילתה התלבטות כלשהי באשר לפגיעה אפשרית ביחסיה עם ארה"ב ובמצבו של יהונתן, כאשר מיד עם בחירתו, מינתה את רפי איתן לשר.
יהונתן שרד בנס את שבע השנים הראשונות של מאסרו, בבידוד מוחלט, בתנאים בלתי-אנושיים, בתוך תא צינוק, שלוש קומות מתחת לקרקע, בכלא USP MARION . הוא נאבק, ללא סיוע כלשהו ממדינת ישראל, לקבל העברה למחלקה פתוחה בכלא FCI BUTNER .
זמן קצר לאחר העברתו ל- FCI BUTNER , באביב 1993, שלחה ישראל סוכן מוסד ליהונתן בעניין רשמי. במקום להציג ליהונתן תוכנית שתבטיח את שחרורו, הגיע סוכן המוסד כשבאמתחתו דרישה רשמית שיהונתן יתאבד. "התאבדות", כך נאמר ליהונתן, תפתור את "בעיית פולארד" עבור מדינת ישראל.
ממשלה אחר ממשלה מנצלת באופן שגרתי את שמו של יהונתן ואת סבלו, ומשתמשת בו כתמורה אפשרית כדי להמתיק לציבור הישראלי תוכניות בלתי מקובלות של ויתורים חד-צדדיים. אולם פעם אחר פעם, בהגיע רגע האמת, יהונתן מסולק מהעסקה, וויתורים כואבים וחד-צדדיים לאויב נעשים בכל אופן. (כמה דוגמאות כוללות את הסכמי חברון, את הסכמי WYE , ולא מכבר ההתנתקות מעזה וצפון השומרון).
סוד גלוי הוא בוושינגטון שגזר דינו של יהונתן הינו מופרז ולחלוטין פוליטי. הדבר אושר בשנת 2002 בראיון עם שר ההגנה לשעבר, כספר וויינברגר. וויינברגר הודה בגלוי שהנושא של יהונתן היה "עניין מינורי" שנופח מעבר לכל מידה כדי לשרת אג'נדה פוליטית אחרת. מההזדמנות שיצרה הודאה זו, להבטיח את שחרורו של יהונתן, התעלמה ממשלת ישראל לחלוטין.
בדומה, דניס רוס, השליח המיוחד לשעבר של ארה"ב למזרח התיכון, קבע בספרו THE MISSING PEACE שפורסם בשנת 2004, שליהונתן מגיע להשתחרר ללא תנאי. בכל זאת, כותב רוס, ערכו של יהונתן כקלף מיקוח נגד ישראל הוא רב מדי, ולכן יעץ לנשיא ב- WYE שלא לשחררו. עדיין אין תגובה מישראל.
במהלך 22 השנים שיהונתן שוהה במאסר, הוא היה נתון פעמים חוזרות ונשנות לעינויים קשים ולטיפול אכזרי. ממשלת ישראל קיבלה דיווח מלא על כל מקרה של התעללות בסוכנה אבל לא זו בלבד שלא התערבה לטובתו אפילו פעם אחת, היא גם לא התלוננה על כך מעולם.
העובדה שכאשת סוכן ישראלי, ממשיכה אסתר לחיות במצוקה קשה ללא בית וללא כל אמצעים, מדברת בעד עצמה באשר ליחסה של המדינה ליהונתן.
לעומת כך, השוו זאת למקרה של סוחר סמים ישראלי, חבר משפחה של ראש ממשלה, שנלקח בשבי בלבנון כשעסק בענייניו הבלתי חוקיים, ולא בשרותה של המדינה. גם אשתו וגם המאהבת שלו, על משפחותיהן, קיבלו לכל אורך זמן שהותו בשבי, את מלוא התמיכה של ישראל. אסתר, לעומת זאת, אינה מקבלת תמיכה כלשהי, ותלויה למחייתה בנדיבות ליבם של מעט חברים קרובים.
השורה התחתונה אומרת שבמשך 22 שנה, מסרבת ממשלת ישראל בעקשנות להעניק ליהונתן מעמד כלשהו שעשוי היה להשיג לו ולאשתו תמיכה כלשהי, הקלה, או אפשרות להבטיח את שחרורו.
למרות שיהונתן נלחם והצליח לקבל הכרה רשמית כסוכן, שמו אינו מופיע ברשימת השבויים של משרד הביטחון, ובכך נמנעות ממנו כל זכויותיו כסוכן בשבי. המדינה מסרבת גם להעניק לו מעמד של אסיר ציון, ובזאת שוב מונעת ממנו קבלת זכויות כלשהן, וגרוע מכך, מונעת ממנו את ההגנה שמעמד זה היה מעניק לו.
כאמור, פרטים אלה ואחרים מובאים מתוך מסמך אותו מפיצים היום אנשי הועד להשבת פולארד לציון היום ה-8,000 לישיבתו בכלא האמריקאי.