בשבוע זה צוין מלאת 51 שנים ל'מבצע קדש' והמחלוקת אודות נחיצותו של המבצע טרם שככה. לצד רבים ובכירים הרואים במבצע כורח מבצעי וצבאי להצלת המדינה רואים אחרים במבצע זה מלחמת ברירה שניתן היה להימנע ממנה.
מנכ"ל משרד הביטחון באותם ימים, נשיא המדינה דהיום שמעון פרס, טען שמבצע סיני המכונה 'מבצע קדש' היתה אכן מלחמת אין ברירה. בראיון שהעניק לעיתונאי יוסף עברון בשנת 86' בכהנו אז כראש ממשלה אמר פרס כי "באותן מסיבות ובאותם תנאים הייתי חוזר ופועל גם כיום באותו אופן. בעקבות אותו מבצע נכנסו בסופו של דבר האמריקנים למחויבות, שהביאה את ארה"ב למצב של איזון במזרח התיכון ונתנה לה את האושיות המדיניות ליחסה כלפי מלחמת ששת הימים".
את עמדתו זו נימק אז פרס בשלושה מניעים מרכזיים. הוא הזכיר שבימים שקדמו לאותה מערכה לא הותירו מימדי פעולות הטרור של הפדאיון ברירה בידי ישראל הצעירה אלא להגיב, ואכן התגובה הועילה והובילה לשקט של עשר שנים. כמו כן הוא מציין שלאחר הקביעה הישראלית שחסימת מיצרי טירן היא פעולה שאינה אלה עילה למלחמה, הייתה על ישראל חובה מדינית להוכיח את עצמה בזירה הבינלאומית, לפרוע את שטר ההתחייבות הזה ולהוכיח את רצינות כוונותיה.
עוד הסביר פרס ונימק את הצורך במבצע ההוא בכך שלאחר פעולת הכשל של הפשיטה על קלקיליה בה הקיפו ירדנים את הכוח הישראלי והמתיחות בין ישראל לירדן גאתה עד לכדי סף מלחמה. לנוכח זאת ביקשה ישראל להעביר את תשומת הלב הצבאית מהזירה הירדנית לזו המצרית.
לעומת דבריו אלה של פרס היו רבים שטענו, וטוענים גם היום, כי המערכה לא הייתה מחויבת המציאות. שגריר ישראל לשעבר במצרים ובירדן וראש המכון לדיפלומטיה ושיתוף פעולה אזורי באוניברסיטת תל–אביב, פרופסור שמעון שמיר שייך לאסכולה זו. לטענתו של פרופ' שמיר "הייתה זו מלחמת ברירה מובהקת, מלחמה עם מטרות מדיניות – תוצאה של מחשבה אסטרטגית שהתפתחה בשנים שקדמו לכך".
אנו מביאים כאן ראיון ראשוני עם אברהם ורד, צלם העיתון 'במחנה' שהתלווה לכוחות לאורך הקרבות. ראיון זה, שאותו קיים עם ורד העיתונאי יוסף עברון, שופך אור אישי וכואב על הקרבות אותן הנהיג אריאל שרון במבצע קדש.
ורד היה העיתונאי היחיד שהתלווה לקרבות, וצילום שלו את החיילים נערכים לקרב ומכינים את נשקיהם לקראתו הפך לסמלה של המערכה ההיא, ואף עיטר המדליה שעוצבה לציון הקרבות ההם. מהדברים שאותם הוא אומר ומתפרסמים כאן לראשונה עולה תמונה קשה והאשמה חמורה כלפי אריאל שרון שלטענתו יצא לקרבות מתוך אמביציה אישית להגיע להישגים צבאיים לפני מקביליו בצבא.
טרם דבריו של ורד נזכיר כי שלב הפתיחה של מערכת סיני היה ב-29 באוקטובר 1956, בשעת דמדומים, בהצנחת גדוד בפיקודו של רפאל איתן (רפול) ליד מעבר המיתלה; למחרת, ב-30 באוקטובר לפנות בוקר, הוזנק הכוח העיקרי של חטיבת הצנחנים, כדי להתחבר עם היחידה שצנחה במיתלה. כוחות צה"ל העיקריים עדיין המתינו על הגבול למתן פקודת ההסתערות עם כיבוש המיתלה.
ב-31 באוקטובר 1956 נכנסה חטיבת הצנחנים לקרב הדמים הקשה והעקוב מדם באזור המיתלה, קרב שבו נהרגו 38 חיילים ישראליים וכ-260 חיילים מצריים.
באותו בוקר של יום רביעי, עם עלות השמש, החלו הלוחמים בניקוי הנשק ובהכנות לקראת ההסתערות על המיתלה. את רגע זה הנציח כאמור, צלם עיתון "במחנה", אברהם ורד, שהתלווה אל לוחמי חטיבת הצנחנים, וכאמור, על בסיס תמונה זו עוצבה מאוחר יותר המדליה, לציון יובל שנים לצניחה ולקרב המיתלה.
51 שנה לאחר האירוע, עדיין מראות הדמים של הקרב על המיתלה חיים בזיכרונו של אברהם ורד, כאילו התרחשו רק אתמול, והוא מטיח האשמות כבדות באריק שרון, שפיקד על אותה פעולה ורואה בו את האחראי העיקרי לאותו הרג של עשרות בחורים, ממיטב הלוחמים, שניתן היה, לדעתו, להימנע ממנו אילו פעל שרון על פי הנחיות הפיקוד.
"כן הייתי שם", הוא נאנח, "באותו הגיהינום, ועד היום אינני יכול לשכוח את המראת הקשים של החברים ההרוגים. כל אותה הצנחה, בדרך שבוצעה, הייתה כישלון אחד מכאיב, ומי שאשם בכך יותר מכול הוא לא אחר מאשר אריק שרון, שפיקד על הפעולה".
"צילומי אוויר מוקדמים", הוא ממשיך, "הראו מחנה אוהלים בתוך מעבר המיתלה, והללו נחשבו בטעות למחנה צבאי. בסופו של דבר התברר שהיה זה מחנה של עבודות ציבוריות. עקב כך, הצניחו את חטיבת הצנחנים 890 בכניסה למעבר המיתלה – ולא בתוככי המעבר כמתוכנן. זאת הייתה השגיאה הראשונה:
אילו הצניחו את הכוח כמתוכנן, בתוך המיתלה, היו מונעים מהמצרים לפרוס שם כוח ולהתבצר משני צדי המעבר".
"למחרת הגעתי למקום עם יחידת תגבורת של צנחנים, כדי להתחבר עם הכוח הראשוני. בהמשך צרפו למשימה גם חיילים משייטת 13, ואני ביניהם", מספר ורד.
"למקום הגיע מטוס "פייפר" עם 'גנדי', רחבעם זאבי ז"ל. 'גנדי' שימש כקצין קישור והודיע מפורשות לאריק שרון, שמותר לו להכניס סיור קטן קל תנועה, כדי לבדוק אם המעבר "נקי" מכוחות אויב. אריק התעלם מההוראה של הפיקוד והכניס כמעט את כל החטיבה אל תוך המעבר, בלי לטרוח ולבדוק, אם ישנם שם חיילים מצרים. הייתה זו טעות פטאלית, כיוון שהמצרים התבצרו שם במשך הלילה ותפסו עמדות בכוכים משני צדי המעבר, כשהם מצוידים בנשק רב ובמכונות ירייה כבדות. איש מאתנו לא ידע על כך דבר. וכשנקלענו אל תוך התופת, היינו חסרי אונים. שימשנו מטרות חיות בתוך הוואדי, כשהמצרים יורים עלינו מתוך הכוכים שהתבצרו בהם. אם יצאתי משם חי זה רק בנס. במכת האש הראשונה נפלו 38 מטובי הלוחמים, ללא כל טעם, אך ורק משום שאריק שרון מיהר לחצות את המעבר לעבר תעלת סואץ לפני אברהם יפה בחטיבה 9, מה שעלה בחייהם של 38 בחורים ועשרות רבות של פצועים".
"הייתי שם וראיתי במו עיניי, איך קטלו אותם לאור היום. וכשנחלצנו סוף סוף מאותה מלכודת אש, לאחר קרב גבורה של יחידה אחרת שטיהרה את שני צדי המעבר בקרב פנים אל פנים וחיסלה 200 חיילים מצרים, מצאתי עצמי על זחל"ם מלא בגוויות של צנחנים, שנפלו באותה מלכודת אש מיותרת בקרב על המיתלה".
עד כאן עדותו של אברהם ורד, צלם "במחנה", כפי שמסר בראיון לעברון. נזכיר כי בעקבות מחדל המערכה ההיא הוטל על האלוף חיים לסקוב לחקור את נסיבות הקרב, ואריאל שרון נקרא לשר הביטחון דאז, דוד בן גוריון, למתן הסברים.
קרב המיתלה הוליד פולמוס לוהט בצמרת צה"ל, כאשר הרמטכ"ל דאז, משה דיין, מאשים את מפקד הצנחנים, אריאל שרון, בהפרת פקודה ובהסבת סיור להתקפה רבתי. הפולמוס עדיין לא שכך.
מנכ"ל משרד הביטחון באותם ימים, נשיא המדינה דהיום שמעון פרס, טען שמבצע סיני המכונה 'מבצע קדש' היתה אכן מלחמת אין ברירה. בראיון שהעניק לעיתונאי יוסף עברון בשנת 86' בכהנו אז כראש ממשלה אמר פרס כי "באותן מסיבות ובאותם תנאים הייתי חוזר ופועל גם כיום באותו אופן. בעקבות אותו מבצע נכנסו בסופו של דבר האמריקנים למחויבות, שהביאה את ארה"ב למצב של איזון במזרח התיכון ונתנה לה את האושיות המדיניות ליחסה כלפי מלחמת ששת הימים".
את עמדתו זו נימק אז פרס בשלושה מניעים מרכזיים. הוא הזכיר שבימים שקדמו לאותה מערכה לא הותירו מימדי פעולות הטרור של הפדאיון ברירה בידי ישראל הצעירה אלא להגיב, ואכן התגובה הועילה והובילה לשקט של עשר שנים. כמו כן הוא מציין שלאחר הקביעה הישראלית שחסימת מיצרי טירן היא פעולה שאינה אלה עילה למלחמה, הייתה על ישראל חובה מדינית להוכיח את עצמה בזירה הבינלאומית, לפרוע את שטר ההתחייבות הזה ולהוכיח את רצינות כוונותיה.
עוד הסביר פרס ונימק את הצורך במבצע ההוא בכך שלאחר פעולת הכשל של הפשיטה על קלקיליה בה הקיפו ירדנים את הכוח הישראלי והמתיחות בין ישראל לירדן גאתה עד לכדי סף מלחמה. לנוכח זאת ביקשה ישראל להעביר את תשומת הלב הצבאית מהזירה הירדנית לזו המצרית.
לעומת דבריו אלה של פרס היו רבים שטענו, וטוענים גם היום, כי המערכה לא הייתה מחויבת המציאות. שגריר ישראל לשעבר במצרים ובירדן וראש המכון לדיפלומטיה ושיתוף פעולה אזורי באוניברסיטת תל–אביב, פרופסור שמעון שמיר שייך לאסכולה זו. לטענתו של פרופ' שמיר "הייתה זו מלחמת ברירה מובהקת, מלחמה עם מטרות מדיניות – תוצאה של מחשבה אסטרטגית שהתפתחה בשנים שקדמו לכך".
אנו מביאים כאן ראיון ראשוני עם אברהם ורד, צלם העיתון 'במחנה' שהתלווה לכוחות לאורך הקרבות. ראיון זה, שאותו קיים עם ורד העיתונאי יוסף עברון, שופך אור אישי וכואב על הקרבות אותן הנהיג אריאל שרון במבצע קדש.
ורד היה העיתונאי היחיד שהתלווה לקרבות, וצילום שלו את החיילים נערכים לקרב ומכינים את נשקיהם לקראתו הפך לסמלה של המערכה ההיא, ואף עיטר המדליה שעוצבה לציון הקרבות ההם. מהדברים שאותם הוא אומר ומתפרסמים כאן לראשונה עולה תמונה קשה והאשמה חמורה כלפי אריאל שרון שלטענתו יצא לקרבות מתוך אמביציה אישית להגיע להישגים צבאיים לפני מקביליו בצבא.
טרם דבריו של ורד נזכיר כי שלב הפתיחה של מערכת סיני היה ב-29 באוקטובר 1956, בשעת דמדומים, בהצנחת גדוד בפיקודו של רפאל איתן (רפול) ליד מעבר המיתלה; למחרת, ב-30 באוקטובר לפנות בוקר, הוזנק הכוח העיקרי של חטיבת הצנחנים, כדי להתחבר עם היחידה שצנחה במיתלה. כוחות צה"ל העיקריים עדיין המתינו על הגבול למתן פקודת ההסתערות עם כיבוש המיתלה.
ב-31 באוקטובר 1956 נכנסה חטיבת הצנחנים לקרב הדמים הקשה והעקוב מדם באזור המיתלה, קרב שבו נהרגו 38 חיילים ישראליים וכ-260 חיילים מצריים.
באותו בוקר של יום רביעי, עם עלות השמש, החלו הלוחמים בניקוי הנשק ובהכנות לקראת ההסתערות על המיתלה. את רגע זה הנציח כאמור, צלם עיתון "במחנה", אברהם ורד, שהתלווה אל לוחמי חטיבת הצנחנים, וכאמור, על בסיס תמונה זו עוצבה מאוחר יותר המדליה, לציון יובל שנים לצניחה ולקרב המיתלה.
51 שנה לאחר האירוע, עדיין מראות הדמים של הקרב על המיתלה חיים בזיכרונו של אברהם ורד, כאילו התרחשו רק אתמול, והוא מטיח האשמות כבדות באריק שרון, שפיקד על אותה פעולה ורואה בו את האחראי העיקרי לאותו הרג של עשרות בחורים, ממיטב הלוחמים, שניתן היה, לדעתו, להימנע ממנו אילו פעל שרון על פי הנחיות הפיקוד.
"כן הייתי שם", הוא נאנח, "באותו הגיהינום, ועד היום אינני יכול לשכוח את המראת הקשים של החברים ההרוגים. כל אותה הצנחה, בדרך שבוצעה, הייתה כישלון אחד מכאיב, ומי שאשם בכך יותר מכול הוא לא אחר מאשר אריק שרון, שפיקד על הפעולה".
"צילומי אוויר מוקדמים", הוא ממשיך, "הראו מחנה אוהלים בתוך מעבר המיתלה, והללו נחשבו בטעות למחנה צבאי. בסופו של דבר התברר שהיה זה מחנה של עבודות ציבוריות. עקב כך, הצניחו את חטיבת הצנחנים 890 בכניסה למעבר המיתלה – ולא בתוככי המעבר כמתוכנן. זאת הייתה השגיאה הראשונה:
אילו הצניחו את הכוח כמתוכנן, בתוך המיתלה, היו מונעים מהמצרים לפרוס שם כוח ולהתבצר משני צדי המעבר".
"למחרת הגעתי למקום עם יחידת תגבורת של צנחנים, כדי להתחבר עם הכוח הראשוני. בהמשך צרפו למשימה גם חיילים משייטת 13, ואני ביניהם", מספר ורד.
"למקום הגיע מטוס "פייפר" עם 'גנדי', רחבעם זאבי ז"ל. 'גנדי' שימש כקצין קישור והודיע מפורשות לאריק שרון, שמותר לו להכניס סיור קטן קל תנועה, כדי לבדוק אם המעבר "נקי" מכוחות אויב. אריק התעלם מההוראה של הפיקוד והכניס כמעט את כל החטיבה אל תוך המעבר, בלי לטרוח ולבדוק, אם ישנם שם חיילים מצרים. הייתה זו טעות פטאלית, כיוון שהמצרים התבצרו שם במשך הלילה ותפסו עמדות בכוכים משני צדי המעבר, כשהם מצוידים בנשק רב ובמכונות ירייה כבדות. איש מאתנו לא ידע על כך דבר. וכשנקלענו אל תוך התופת, היינו חסרי אונים. שימשנו מטרות חיות בתוך הוואדי, כשהמצרים יורים עלינו מתוך הכוכים שהתבצרו בהם. אם יצאתי משם חי זה רק בנס. במכת האש הראשונה נפלו 38 מטובי הלוחמים, ללא כל טעם, אך ורק משום שאריק שרון מיהר לחצות את המעבר לעבר תעלת סואץ לפני אברהם יפה בחטיבה 9, מה שעלה בחייהם של 38 בחורים ועשרות רבות של פצועים".
"הייתי שם וראיתי במו עיניי, איך קטלו אותם לאור היום. וכשנחלצנו סוף סוף מאותה מלכודת אש, לאחר קרב גבורה של יחידה אחרת שטיהרה את שני צדי המעבר בקרב פנים אל פנים וחיסלה 200 חיילים מצרים, מצאתי עצמי על זחל"ם מלא בגוויות של צנחנים, שנפלו באותה מלכודת אש מיותרת בקרב על המיתלה".
עד כאן עדותו של אברהם ורד, צלם "במחנה", כפי שמסר בראיון לעברון. נזכיר כי בעקבות מחדל המערכה ההיא הוטל על האלוף חיים לסקוב לחקור את נסיבות הקרב, ואריאל שרון נקרא לשר הביטחון דאז, דוד בן גוריון, למתן הסברים.
קרב המיתלה הוליד פולמוס לוהט בצמרת צה"ל, כאשר הרמטכ"ל דאז, משה דיין, מאשים את מפקד הצנחנים, אריאל שרון, בהפרת פקודה ובהסבת סיור להתקפה רבתי. הפולמוס עדיין לא שכך.