יוסף עזרא יליד חברון, בן למשפחת עזרא שהייתה המשפחה היהודית האחרונה שיצאה מהעיר, יגיע הבוקר לדיון בבג"צ, וידרוש להצטרף כ"צד" לעתירה שהוגשה ע"י תנועת השמאל הקיצוני 'שלום עכשיו', והנוגעת לבתים שבבעלות משפחתו בחברון. כזכור, 'שלום עכשיו' דורשת לפנות את הבתים מדייריהם היהודיים באופן מיידי, בלא לאפשר להם אפילו זכות טיעון ושימוע בפני ועדת העררים הצבאית.



עזרא הגיש את הבקשה לבג"צ, לאחר שקרא את תשובת המדינה לעתירה, ונוכח לדעת שפרקליטות המדינה מתעלמת ממנו ומזכויותיו בבית בו נולד, גדל, ואשר את ה'קושאנים' ושטרות הקניין שלו הוא מחזיק עד היום הזה. יוסף עזרא בן ה-75, שגלה מחברון כנער בן 15, זוכר היטב את הערבי שעבד אצל אביו ברעיית הצאן, והוא טוען כי בניו של אותו ערבי, משפחת אל עוויווי, הם שגזלו את בית המשפחה לאחר שנאלצה לעזוב את העיר.



לדברי עזרא הבית בחברון נשאר בבעלותו במשך כל השנים, ולא הוקנה מעולם לאפוטרופוס הירדני. הוא מספר כי הרחיק בחיפושיו אחר צו-הקניה עד ירדן, אך לא מצא. גם הפרקליטות לא הציגה מעולם צו הקניה המתייחס לבית משפחת עזרא בחברון.



יוסף עזרא טוען, כי תנועת 'שלום עכשיו' זועקת יחד עם הערבים את "זעקת הקוזאק הנגזל". "כמו עשו בפרשת השבוע, שזועק מרה על כך שיעקב אבינו "גזל" ממנו את הברכה, בזמן שהוא יודע היטב שהוא מכר ליעקב את הבכורה ושהוא-הוא הגזלן, שלא השאיר ליעקב ברירה אחרת אלא לקבל את מה שמגיע לו בדרכים של תחבולות".



על עמדת הפרקליטות הוא אומר: "כיצד מעזה הפרקליטות להתעלם ממני, לזלזל בזכויות הקניין שלי, לנשל אותי מרכושי – ובו בזמן לדרוש לצרף להליכים המשפטיים המתנהלים בעניין הבית שלי את הערבים ששדדו את הבית הזה, מתוך הכרה ב"זכויות הקניין" שלהם?!".



כיהודי, הוא מביע תחושת בושה מעמדת המדינה: "אין שום ספק, שאם מדינה אחרת כלשהי הייתה מתייחסת כך לרכושם של יהודים שנלקח מהם אך ורק בשל היותם יהודים – מדינת ישראל הייתה נזעקת ומכנה זאת – בצדק! – אנטישמיות".



על המתיישבים היהודים בחברון הוא אומר: "הם שומרים על הנכס ונמצאים בו ברשותי. כל עוד לא מחזירים לי את הנכסים של משפחתי בחברון – שמורה לי לכל הפחות הזכות להשפיע על השימוש בהם. זה המינימום שהמדינה מחויבת לעשות, וזה כתוב במפורש במסמכים פנימיים סודיים של הפרקליטות הצבאית".



דברים אלה של עזרא מבוססים על מסמכים פנימיים של הפרקליטות הצבאית שהגיעו לידי המחלקה המשפטית של הישוב היהודי בחברון, באחד המסמכים, עליו חתום היועץ המשפטי של איו"ש, אל"מ שרון אפק, נכתב במפורש כי "שומה על הממונה על הרכוש (-קרי: האפוטרופוס מטעם המדינה), במסגרת ניהולו את המתחם, להתחשב, ככל הניתן, ברצונותיהם של הבעלים המקוריים" וכי "קיימת אמירה מפורשת של שופטי בית המשפט העליון בבג"צ 1634/92 בדבר הצורך בצירוף הבעלים הרשומים להליך המשפטי". ואולם משום מה עמדה זו של הפרקליטות אינה באה לידי ביטוי במסמכים הרשמיים שהיא מגישה לבג"צ.



לפני כ-3 שבועות, ביום ה-17/10, התייצב יוסף עזרא לדיון אליו הוזמן ע"י בג"צ. בהחלטה של נשיאת בית המשפט העליון השופטת בייניש נכתב במפורש כי בקשת ההצטרפות שלו תדון באותו היום. יוסף עזרא המתין לדיון במשך כשעתיים. אולם באופן תמוה, הדיון לא התקיים כלל, ולא נתנה לו זכות הדיבור.



לקראת הדיון בבג"צ הבוקר הגיש עו"ד דורון ניר צבי, המייצג את הישוב היהודי בחברון, פסק דין אחרון שניתן בסוגיה דומה, והקובע כי בהעדר צו-הקניה ממשיכים הבעלים המקוריים של הנכס להיות בעלי הזכויות היחידים בו. "בהיעדר פסק-דין אחר קשה להבין על מה מסתמכת פרקליטות המדינה כאשר היא טוענת שגם ללא צו הקניה מוקנה הרכוש לממונה הירדני..."



על ההשוואה שעורכות "שלום עכשיו" ופרקליטות המדינה לרכוש הערבים שברחו מישראל ב-1948 אומר עו"ד ניר צבי כי מדובר בהשוואה נואלת, שכן יש הבדל משמעותי בין 2 המקרים: לפי החוק הבינלאומי, דין התוקפן לאבד את רכושו. ב-1948 הערבים הם שתקפו את מדינת ישראל שזה-אך נולדה, ואילו יהודי חברון לא תקפו איש, אלא הותקפו בטבח אנטישמי מחריד. ההשוואה בין 2 המקרים משוללת יסוד בחוק הבינלאומי, והיא מתאימה לכל היותר לאויבי ישראל אך לא לפרקליטות שאמורה לייצג את האינטרסים של מדינת ישראל.



בתגובתו לצו-על-תנאי שהוציא בג"צ, טען עו"ד ניר צבי כי קבלת עמדתן המשותפת של 'שלום עכשיו' ושל פרקליטות המדינה ע"י בג"צ תהיה צעד חריג ובוטה שיעורר שאלות קשות בקרב הציבור וידרדר את אמון הציבור במערכת המשפט. "אם יחליט בית המשפט הנכבד לקבל את העתירה", כותב עו"ד ניר צבי, "יהיה בהחלטה זו בכדי להעלות מספר תמיהות וקושיות בקרב הציבור:



· מדוע החליט בית המשפט לחרוג ממנהגו ולבטל החלטה של ערכאה מינהלית, ועוד כשמדובר בהחלטת ביניים.

· מדוע החליט בית המשפט לחרוג ממנהגו ולבטל צו ביניים (צו מניעה) בשעה שהוא עצמו נעתר כדבר שבשגרה ומוציא צו ביניים לבקשת כל עותר פלשתינאי שבונה בית בלתי-חוקי.

· מדוע החליט בית המשפט האמון על שמירה על כבודה של מערכת המשפט לתת את ידו ולהטביע את חותמו על ביזוי קיצוני של ערכאה שיפוטית ע"י תנועת 'שלום עכשיו'. (-הכוונה לביזוי ועדת העררים הצבאית, שהוגדרה ע"י שלום עכשיו כמי ש"עושה קומבינה" עם המתנחלים)

· מדוע החליט בית המשפט האמון על השמירה על זכויות האזרח לתת את ידו לפגיעה כה חמורה בזכויות הקניין של בעל הנכס, עד כדי אי- צירופו כ"צד" להליך הנוגע לנכס שבבעלותו, בניגוד גמור לכללים שנקבעו ע"י בית משפט נכבד זה.

· מדוע החליט בית המשפט האמון על זכות השימוע וההידיינות המשפטית לחרוג ממנהגו ולהורות על פינוי מיידי של המתגוררים בנכס עוד טרם מוצה הדיון המשפטי בעניינם בניגוד לנעשה בתביעות סילוק יד.



לנוכח כל אלה מציע עו"ד ניר צבי לבג"צ לדחות את עתירת 'שלום עכשיו', על מנת שלא לדרדר עוד יותר את אמון הציבור במערכת המשפט.