השיח' ראיד סלאח, מנהיג התנועה האסלאמי ב"פנים הפלשתיני" (כך מכנה התנועה את מדינת ישראל), חזר ושנה את משנתו בכנס למען ירושלים שנערך באיסטנבול (15 בנובמבר 2007) באשר לשחרור פלשתין מידי "הכיבוש הישראלי".
את נאומו פתח ראיד סלאח בהלהבת הקהל בהצהרת המחויבות האסלאמית לשחרור ירושלים והוביל אותו לקריאות קצובות "את נפשנו ואת דמנו נקריב למען אל-אקצה". הוא זכה לתשואות רמות כאשר הכריז, כי לא ירחק היום בו ועידת ירושלים תתכנס לא רק באיסטנבול, ביירות, קהיר או בטהראן אלא בירושלים. סלאח ציין, כי ירושלים ואל-אקצה הם בעייתם של כל המוסלמים, הערבים והפלשתינים והדגיש, כי למוסלמים אין חירות, כבוד או ערך כל עוד ירושלים סובלת תחת הכיבוש המשפיל. "חובה עלינו להתחייב להקריב את נפשנו ודמנו למען ירושלים", אמר.
את המצב בין ישראל לערבים תאר סלאח כמציאות של מלחמה. לדבריו, המשך הכיבוש הישראלי של ירושלים הוא בבחינת "הכרזת מלחמה נגד כל המוסלמים והערבים והפלשתינים והכרזת מלחמה נגד האנושות כולה". סלאח ציין, כי הסכנה מעל ירושלים ואל-אקצה תסתלק ב"סילוק הכיבוש הישראלי" ובמסר לישראל אמר: "הכיבוש שלכם יסתלק מן העולם, התוקפנות שלכם תהיה כלא הייתה ואף אתם תסתלקו מירושלים ואל-אקצה".
עוד התנבא סלאח, כי "לא יעבור זמן רב עד שהכיבוש הישראלי יצא מרצועת עזה ומהגדה המערבית ועד אשר יחזרו כל הפליטים לאדמתם ולבתיהם בגליל, במשולש, בנגב, בעכו, בחיפה ביפו, בלוד, ברמלה, בירושלים ובכל מחוזות ירושלים" (הכוונה לכל שטח פלשתין). בסיום דבריו ביקש סלאח מהקהל שלא לעמוד דקה דומייה למען ירושלים ואל-אקצה אלא להקדיש "דקה של כעס" תוך שהוא מלהיב את הקהל לקירות חוזרות ונשנות של "את נפשנו ודמנו נקריב למענך אל-אקצה".
את נאומו פתח ראיד סלאח בהלהבת הקהל בהצהרת המחויבות האסלאמית לשחרור ירושלים והוביל אותו לקריאות קצובות "את נפשנו ואת דמנו נקריב למען אל-אקצה". הוא זכה לתשואות רמות כאשר הכריז, כי לא ירחק היום בו ועידת ירושלים תתכנס לא רק באיסטנבול, ביירות, קהיר או בטהראן אלא בירושלים. סלאח ציין, כי ירושלים ואל-אקצה הם בעייתם של כל המוסלמים, הערבים והפלשתינים והדגיש, כי למוסלמים אין חירות, כבוד או ערך כל עוד ירושלים סובלת תחת הכיבוש המשפיל. "חובה עלינו להתחייב להקריב את נפשנו ודמנו למען ירושלים", אמר.
את המצב בין ישראל לערבים תאר סלאח כמציאות של מלחמה. לדבריו, המשך הכיבוש הישראלי של ירושלים הוא בבחינת "הכרזת מלחמה נגד כל המוסלמים והערבים והפלשתינים והכרזת מלחמה נגד האנושות כולה". סלאח ציין, כי הסכנה מעל ירושלים ואל-אקצה תסתלק ב"סילוק הכיבוש הישראלי" ובמסר לישראל אמר: "הכיבוש שלכם יסתלק מן העולם, התוקפנות שלכם תהיה כלא הייתה ואף אתם תסתלקו מירושלים ואל-אקצה".
עוד התנבא סלאח, כי "לא יעבור זמן רב עד שהכיבוש הישראלי יצא מרצועת עזה ומהגדה המערבית ועד אשר יחזרו כל הפליטים לאדמתם ולבתיהם בגליל, במשולש, בנגב, בעכו, בחיפה ביפו, בלוד, ברמלה, בירושלים ובכל מחוזות ירושלים" (הכוונה לכל שטח פלשתין). בסיום דבריו ביקש סלאח מהקהל שלא לעמוד דקה דומייה למען ירושלים ואל-אקצה אלא להקדיש "דקה של כעס" תוך שהוא מלהיב את הקהל לקירות חוזרות ונשנות של "את נפשנו ודמנו נקריב למענך אל-אקצה".