פרשת הטיפול הכושל במגורשים כבר באה לידי ביטוי בכלי התקשורת, בעשרות דיונים בכנסת, ובדו"ח מבקר המדינה. אולם חובה להזכיר, כי הנתונים המזעזעים היו ידועים מראש. שרי הממשלה, אנשי מנהלת סלע" חברי הכנסת, מבקר המדינה – כולם ידעו שלא בוצעו ההכנות הראויות לקליטת המגורשים, כולם נחשפו למחדלים עוד לפני ביצוע ההתנתקות, ובכל זאת – לא הסכימו אפילו לעכב את הביצוע, על מנת לאפשר תנאים סבירים יותר למגורשים.



בתאריך 25/7/05 התקיימה בכנסת ישיבה משותפת של ועדת החוקה חוק ומשפט וועדת החוץ והבטחון תחת הכותרת "מוכנות הממשלה לביצוע ההתנתקות". אף אחת מהטענות שהועלו בישיבה זו ע"י נציגי המתיישבים לא נבדקה לעומקה. חברי הכנסת הסתפקו בתשובות בלתי מבוססות שניתנו ע"י פקידי הממשלה, ולא בדקו את אמיתות הנתונים שהוצגו (נתונים שהתבררו ברבות הימים כחסרי-יסוד).



כשבועיים לאחר מכן, בתאריך 10/8/05, קיימה הועדה לביקורת המדינה ישיבה בהשתתפות מבקר המדינה, תחת הכותרת "בקשה לחוות דעת מבקר המדינה בנושא מוכנות הממשלה להתנתקות". בדברי הסיכום לישיבה אמרה אז יו"ר הועדה, ח"כ מלי פולישוק בלוך: "אין ספק שיש כאן התנהלות שהיא לא תקינה, בלשון המעטה.... אדוני המבקר, שמעת את הדברים... אני חושבת שאי-אפשר להעלות אתכם על האוטובוסים ולהגיד שייחרב העולם. אני מסכימה שצריכים לתת לכם זמן ארוך..."



ואולם בקשת נציגת ארגון זכויות האדם ביש"ע מהיו"רית והמבקר: "לתת עכשיו חוות דעת שייתנו עוד זמן קצר כזה, עוד חודשיים, כדי שיעבדו במשנה מרץ, יתקנו את הטעויות. ...אז יכשירו לפחות פתרונות ברמה הזאת לכל המשפחות. מה החיפזון הזה?" – נותרה תלויה באוויר. ההתנתקות לא נדחתה, למרות שהמחדלים היו גלויים לעין.



עד היום – למעלה משנתיים מהגרוש – עדיין סובלים מגורשי גוש קטיף והשומרון מהזנחה ורשלנות של כל גורמי השלטון, הן בקידום פתרונות דיור של קבע, הן במציאת תעסוקה ופרנסה, הן בתשלום הוגן של פיצויים, והן בפתרון הבעיות החינוכיות, הנפשיות והבריאותיות התוצאתיות לגרוש.