כך מחנכים ברצועת עזה. דו"ח מיוחד של מרכז המידע למודיעין ולטרור מדווח על האופן המזוויע בו מטמיעים אנשי הג'יהאד האיסלאמי את הערצת הטרור והשאיפה למוות במוחם של ילדי עזה.

הדו"ח מתאר כיצד מעודדים אנשי הג'יהאד את ילדי הרצועה לעבור על גופותיהם של מחבלים שחוסלו בידי צה"ל ולנשק את הגופות טרם יקברו אותן. למתבונן מהצד נדמה כי מדובר בנערים וילדים קרובי משפחתו של המחבל אולם מתברר כי מדובר בהתנהלות בה נוקטים ילדי הרצועה ללא קשר משפחתי למחבל אלא מתוך הערצה לפועלו, או מתוך שאיפה לחזק הערצה זו.



הדו"ח קובע כי המעשה המבוצע באופן קבוע נועד לטפח את ה"שנאה והאלימות כלפי ישראל וכחלק מפולחן השהידים הרווח בחברה הפלשתינית".



על פי הדו"ח המסתמך בין השאר על תצלומים מטקסי קבורת מחבלים נפתחת הערצת המוות כבר בגיל הרך, וזאת בשילוב תכנים לימודיים בבתי הספר הפלשתיניים ובהם מקבלים הילדים עידוד להערצה זו בדרכים שונות.



עוד נכתב בדו"ח כי "פולחן השהידים מטופח במיוחד בקרב הדור הצעיר של ארגוני הטרור הפלסטיניים, כחלק מהחינוך הבסיסי לשנאה ולאלימות נגד ישראל. במסגרת זו, הופכים גופת השהיד והלווייתו לחלק מפולחן זה, כדי להעצים את החוויה הרגשית של המשתתף בהלוויה והנוגע בגופת השהיד. הדבר נועד גם לעודד את המשתתפים בהלוויה להפוך לשהיד (או לשהידה) בעתיד, במסגרת ההתנגדות האלימה ("מקאומה") נגד ישראל".



באשר לטיפוח הערצת המוות, הסגידה לשהידים ושאיפה להליכה בדרכם אצל פעוטות מציינים אנשי מרכז המידע למודיעין וטרור את הלבשת הילדים הרכים במדים וצילומם עם רובים, כוונות טלסקופיות ואמל"ח תחת הכיתוב "הג'יהאד הוא דרכנו". כאמור וכידוע תופעות אלה מלוות את הילד הפלשתיני כבהר בעריסתו, וזכורת התמונות שנחשפו במהלך מבצע 'חומת מגן' של תינוקות שעל גופם שרשראות כדורים ולמצחם סרטים ירוקים ועליהם כתובות ג'יהאד וחמאס. בנוסף ניתן לראות בהלוויות של מחבלים מחוסלים כיצד אמהות פלשתיניות מקפידות להביא לאירועים תינוקות ופעוטות כשעל בגדיהם ועל גופם סרטים ובגדים הנושאים כתובות עידוד לג'יהאד ולפעולות הטרור.



בתצוגת חומרי השלל של מרכז המידע למודיעין ולטרור ובפרסומיו, ניתן למצוא ביטויים חזותיים רבים לפולחן השהידים ולתרבותם שהתפתחה בשטחים במהלך העימות האלים עם ישראל, למשל: אלבומים ובהם צילומי שהידים של תלמידי בית ספר; פוסטרים של שהידים (כולל כאלו שמצאו את מותם בפיגועי התאבדות רצחניים) המוצגים בבתי ספר (כולל בכיתות הלימוד) ובאוניברסיטאות; סרטים, תקליטורים, ספרים, פריטי לבוש (לרבות חגורות נפץ), מסיבות ומיצגים הנערכים בגני ילדים ועוד.