עם התכנסותה השניה הערב של ועדת השרים לבחינת האפשרות להגמשת המונח 'דם על הידיים', אומרת עורכת הדין ניצנה דרשן לייטנר ביומן הצהרים של ערוץ 7 כי הסיכויים לעתירת הורים שכולים נגד השחרור אפסיים. זאת בעיקר לנוכח ניסיון העבר. אך עם זאת היא תולה סיכוי בתביעה אזרחית נגד ראש המדינה והאחראים לשחרור.
לדבריה "פנייה לערכאות בית המשפט העליון בשבתו כבית דין צדק הוכחה כלא מועילה. בג"ץ דחה עד כה את כל העתירות של משפחות שכול בעבר וטען שמדובר בנושא מדיני".
לטעמה הכרעות אלה של בג"ץ אינן שוללות את היות ההחלטה המדינית לשחרר מחבלים כלואים החלטה בלתי סבירה ומנוגדת לחוק. "החלטה שרוחצת את ידי האסירים מלא עומדת במבחן לשון החוק. המדינה שמה את השיקול המדיני מעל לחוק".
דרשן לייטנר קובעת כי למרות פסיקותיהם של שופטי בג"ץ יש להורים השכולים מצע משפטי לטיעוניהם בדמותו של החוק הבינלאומי המחייב ש"כשהטרור שיטתי וקבוע, טרור שנועד לרצח עם, לא ניתן לחון את מי שהורשע בו. המפשט הבינלאומי מחייב כל מדינה לשפוט אסירי עברות נגד האנושות או להסגיר אותו למדינה אחרת. כאשר המדינה משחררת אותם היא עוברת על החוק הבינלאומי".
כאמור, לדבריה אין טעם בפנייה לבג"ץ אולם יש מקום לתביעה אזרחית נגד האחראים לשחרור. לדבריה בתביעה שכזו ניתן לטעון כי ניסיון העבר הוכיח שמחבלים ששוחררו זבו לזרועות הטרור והטילו הרג בישראל. לנוכח זאת מי שיקיריו נפגעו בטרור שבוצע על ידי אסירים משוחררים יוכל לתבוע באופן אישי את קברניטי המדינה, ולטעון כי היו בידיהם כל הכלים כדי להבין את הסיכון אותו הם לוקחים, והחלטתם לשחרר את המחבלים בכל זאת מטילה עליהם אחריות אישים לנפגעי הטרור שבוצע לאחר השחרור.
דרשן לייטנר מעריכה כי בתגובה לעתירה שכזו יטען הקברניט נגדו הופנתה העתירה כי ביצע את השחרור בעת מילוי תפקידו, אך גם נגד אמירה שכזו ניתן לקבוע כי התעלמותו מניסיון העבר של שחרור וטרור גובר אינה אלא רשלנות ועל כן יש מקום לתבוע אותו בתביעה אזרחית.
להערכתה במידה ויאלצו הקברניטים המחליטים לשלם על תוצאות פעולותיהם יתכן והמהלך יוביל להתעשתות כוללת בהנהגה הישראלית וחזרה לשמירת החוק כשלשונו וכרוחו.