ראש הממשלה, אהוד אולמרט, קיבל הערב את דו"ח ועדת וינוגרד. ראש הוועדה לחקר התנהלות הדרג המדיני והצבאי במלחמת לבנון השנייה, השופט אליהו וינוגרד, הגיע ללשכתו של רה"מ ומסר לו את הדו"ח. נמסר כי ראש הממשלה ואנשיו קיבלו את הדו"ח וקיימו שיחה במשך עשר דקות בלבד עם השופט וינוגרד. חברי הוועדה עזבו את הלשכה והגיעו לבנייני האומה.
השופט אליהו וינוגרד אמר במסיבת העיתונאים כי הדו"ח לא הצביע על אדם זה או אחר האחראי למחדלי המלחמה, "אך הדבר אינו פותר מאחריות את הנוגעים בדבר", אמר.
"ישראל יצאה למלחמה מבלי שניצחה בסיומה"
"ישראל יצאה לְמלחמה ממושכת, שהיא עצמה יזמה, שהסתיימה מבלי שישראל ניצחה בה באופן ברור מבחינה צבאית. ארגון מעין-צבאי, בן אלפי לוחמים, עמד, במהלך מספר שָבועות, בפני הצבא החזק ביותר במזרח התיכון, אשר נהנה מעליונות אווירית מוחלטת
צה"ל לא סיפק לו מענה אפקטיבי. מרקם החיים בַּאֵזור שהיה תחת איום הרקטות, שׁוּבַּש באופן רציני, ותושבים רבים עזבו זמנית את בתיהם או ישבו במקלטים.
ומיתרונות בְּגודל וּבְטֶכנולוגיה. ירי הרקטות של חזבאללה על העורף הישראלי נמשך במהלך כל המלחמה, וצה"ל לא סיפק לו מענה אפקטיבי. מרקם החיים בַּאֵזור שהיה תחת איום הרקטות, שׁוּבַּש באופן רציני, ותושבים רבים עזבו זמנית את בתיהם או ישבו במקלטים. לאחר תקופה ארוכה של הסתפקות באש מנגד וּבִּפְעוּלוֹת קרקעיות מוגבלות, סמוך מאוד לקבלת ההחלטה על הפסקת האש - ישראל יצאה למהלך קרקעי רחב שלא מימש שום הישגים צבאיים ולא מיצה את הפוטנציאל שלו, כפי שפרטנו בדו"ח עצמו.
לתוצאות אלה היו השלכות מרחיקות-לכת בעינינו, ואף בעיני אויבינו, שכנינו וידידינו באזור ובעולם".
"כשלים חמורים בתהליכי קבלת ההחלטות"
"מצאנו כשלים וליקויים חמורים בתהליכי קבלת ההחלטות ובעבודת המטה, הן בדרג המדיני, הן בדרג הצבאי והן בממשק ביניהם; מצאנו כשלים וליקויים רציניים בדרג הפיקודי העליון בצה"ל, בעיקר בְּכוֹחוֹת היבשה, באיכות ההיערכות, המוכנות, ההתנהלות והביצוע של החלטות וּפְקודות; מצאנו כשלים וליקויים חמורים, הן בדרג המדיני והן בדרג הצבאי, בהעדר חשיבה ותכנון אסטרטגיים; אף מצאנו כשלים וליקויים חמורים בכל הנוגע להגנה על העורף וְלַהתמודדות עם הפגיעה בו; כל אלו פורטו פרוט רב בדו"ח הסופי.
גם לאחר ההחלטה הראשונית לצאת למלחמה, ולמעשה עד סוף המלחמה ממש, נמשכה תקופת ה"דשדוש", ללא הכרעה במערכת המדינית ובמערכת הצבאית
חולשות אלה היו מבוססות בחלקן על חולשות בְּמוּכנות וּבְהֵיעַרכות אסטרטגית ומבצעית, שתחילתם הייתה הרבה לפני מלחמת לבנון השנייה".
"גם לאחר ההחלטה הראשונית לצאת למלחמה, ולמעשה עד סוף המלחמה ממש, נמשכה תקופת ה"דשדוש", ללא הכרעה במערכת המדינית ובמערכת הצבאית בין: העצמת ההישג הצבאי, על ידי מהלך קרקעי נרחב, לבין הימנעות מכך, תוך מאמץ לסיים במהירות את המלחמה. "הדשדוש" הזה פעל לרעת ישראל. למרות שהייתה מודעות לכך, לא היה דיון מסודר, ולא הייתה הכרעה, בשאלה מרכזית זו במשך שבועות ארוכים".
"תמונת המלחמה הכוללת, שאת פרטיה הרבים תקראו בדו"ח, הייתה תוצאה משולבת של: ניהול לקוי על ידי הדרג המדיני והדרג הצבאי, של ביצוע לקוי של צה"ל ובעיקר של כוחות היבשה, ושל תנאי רקע פגומים מבחינת ההיערכות של ישראל. ישראל לא עשתה שימוש מושכל ואפקטיבי בכוחה הצבאי במלחמת לבנון, למרות שזאת הייתה מלחמה יזומה, ובזירה מוגבלת. בסופו של יום, ישראל לא זכתה בהישג מדיני על סמך הישג צבאי, אלא נשענה על הסדר מדיני, שהיו בו אמנם גם מאפיינים חיוביים לישראל. היה זה הסדר שאפשר להפסיק את הלחימה, למרות שזו לא הוכרעה בקרב".
"התוצאה הזאת נגרמה, במידה רבה, בשל כך שמראשיתה - לא נוהלה המלחמה על בסיס ידע עמוק ורחב של תנאי הזירה, של מוכנות צה"ל והיערכותו, ושל עקרונות יסוד, הנוגעים להפעלת כוח צבאי, שנועדה להגיע להישג מדיני. ניתן לומר כי בסיכומו של דבר, כשל צה"ל, בעיקר באמצעות המפקדות הבכירות וְכוֹחוֹת היבשה, במתן מענה צבאי תכליתי לַאתגר שהוצב בפניו בניהול המלחמה בלבנון, ולא סיפק לדרג המדיני הישג צבאי הולם, כְּבָסִיס לַפעולה המדינית. לתוצאה הזאת אחראי בעיקר הצבא, אולם שותפה לו גם חולשת ההתאמה, שנקבעה על ידי הדרג המדיני, בין דרך פעולה לבין יעדים".
שבחים לחיילי צה"ל
השופט וינוגרד חלק לשבחים לחיילי צה"ל, "בצד הכשלים בפעולת הצבא היו במלחמה גם הישגים צבאיים חשובים. לציון- מיוחד-לְשֶׁבח
לציון- מיוחד-לְשֶׁבח ראויים - הנכונות הגדולה של לוחמים, בעיקר של חיילי מילואים, להתגייס ולהתייצב למלחמה, וכן גילויי גבורה, אומץ-לב, מסירות נפש ולחימת-מופת אשר התגלו בקרב הלוחמים ראויים - הנכונות הגדולה של לוחמים, בעיקר של חיילי מילואים, להתגייס ולהתייצב למלחמה, וכן גילויי גבורה, אומץ-לב, מסירות נפש ולחימת-מופת אשר התגלו בקרב הלוחמים. נציין לשבח גם את חיל האוויר, שהיו לו הישגים מרשימים ביותר במלחמה. עם זאת, היו בקרב הדרגים הבכירים של צה"ל, ובעקבותיהם גם בדרג המדיני, ו תקוות-שווא, שיכולותיו אלו של חיל האוויר היו עשויות להכריע את המלחמה. בפועל, ההישגים המרשימים של החַיל, היו בהכרח מתוחמים, וגם הם נשחקו, על ידי הכשלים שהיו בִכְלָל ביצועי צה"ל. אירוע ה"חנית" בחיל הים צבע במידה רבה את פעולת חיל-הים כולה, למרות שלחיל-הים הייתה תרומה חשובה בַּאֲכִיפתו של הסֶגֶר הימי, והוא אף הגיש תמיכה משמעותית ומגוונת לִפְעוּלוֹת הלחימה של פיקוד צפון".
"לישראל היה גם הישג מדיני"
השופט וינוגרד כי היה לישראל גם הישג מדיני, "למלחמה היו גם הישגים מדיניים של ממש. כי החלטת מועצת הביטחון 1701, והעובדה שהיא נתקבלה פה אחד, היוו הישג למדינת ישראל. קביעה זו עומדת בעינה, גם אם יתברר כי רק חלק מההסדרים שנקבעו בהחלטה - מומשו או ימומשו, ואף אם ניתן היה לִצְפּוֹת מראש כי חלקם לא יתממשו. היא גם אינה תלויה בשאלה מה היו כוונותיהם או מטרותיהם של הכוחות שתמכו בהחלטה".
וינוגרד אמר כי לא ברור מה הייתה תרומתו של המהלך הקרקעי להישיג המדיני, "בדיעבד, לא השיג המהלך הקרקעי הרחב את מטרותיו בצמצום ירי הרקטות ובשינוי תמונת המלחמה. אף לא ברור מה הייתה תרומתו של המהלך הקרקעי לְהֶאָצַת ההישג המדיני ולשיפורו. גם לא ברור באיזו מידה התנעת המהלך הקרקעי השפיעה על עֶמְדות ממשלת לבנון וחזבאללה בנוגע להפסקת האש. אופן ניהולו של המהלך הקרקעי- מעורר שאלות קשות ביותר".
"ההחלטה לצאת למלחמה הייתה החלטה כמעט הכרחית"
ועדת וינוגרד קבעה כי ההחלטה העקרונית של הקבינט המדיני-ביטחוני מיום 9 באוגוסט, שאישרה, על פי המלצת צה"ל, את היציאה למהלך קרקעי בכפוף להחלטת התנעה של שר הביטחון וראש הממשלה, בהתאם ללוח הזמנים המדיני, הייתה החלטה כמעט הכרחית. היא הקנתה לממשלת ישראל גמישות צבאית ומדינית נחוצה.
"ההחלטה להתניע את המהלך הקרקעי הייתה במסגרת שיקול דעתם המדינאי והמקצועי של מקבליה, על בסיס הנתונים שהיו בפניהם בעת קבלתה. מטרות המהלך הצבאי היו לגיטימיות, והן לא התמצו בַּניסיון להאיץ את ההסדר המדיני או לשפרו. לא היה כשל בהחלטה עצמה, למרות הישגיה המוגבלים ולמרות מחירה הכואב", יחד עם זאת קבעו השופטים, "לא מצאנו התייחסות רצינית בדיוני הדרג המדיני, הדרג הצבאי, או בממשק ביניהם, לשאלה אם היה סביר לצפות כי במסגרת 60 שעות יושגו הישגים, שתהיה להם משמעות
לא מצאנו התייחסות רצינית בדיוני הדרג המדיני, הדרג הצבאי, או בממשק ביניהם, לשאלה אם היה סביר לצפות כי במסגרת 60 שעות יושגו הישגים, שתהיה להם משמעות כלשהי על אחד מיעדי המהלך הקרקעיכלשהי על אחד מיעדי המהלך הקרקעי. לא מצאנו מעקב מספיק של הדרג המדיני על פרטי הלחימה, ולא ראינו דיון מושכל בצה"ל או בדרג המדיני בשאלה של עצירת המהלך הצבאי, אחרי שהתקבלה ההחלטה במועצת הביטחון. לא מצאנו הסבר למתח שהיה בין המאמץ הגדול לקבל תוספת זמן להשלמת השלב הראשון של המהלך הקרקעי המתוכנן, לבין ההחלטות שנתקבלו שלא למצות את המהלך הזה. גם אלו הן שאלות נוקבות, שמבחנן הוא מבחן ציבורי ופוליטי".
"לשאוף לשלום באזורינו"
השופט וינוגרד הוסיף כי יש לשאוף לשלום באזורינו, "מלחמת לבנון השנייה העלתה שוב לְמחשבה וּלְדִיון, סוגיות שהחברה הישראלית העדיפה בחלקה להדחיק: ישראל לא תוכל לשרוד בַּאזור הזה, ולא תוכל להתקיים בו בשלום או אף ברגיעה, בלי שבה עצמה, ובסביבתה, יאמינו כי יש לישראל מנהיגות מדינית וצבאית, יכולות צבאיות וחוסן חברתי, שיאפשרו לה להרתיע את אלה משכניה שירצו לפגוע בה, ולמנוע מהם - אף בכוח - את מימוש מטרתם. אמיתות אלה אינן תלויות בגישה פוליטית זו או אחרת. ישראל חייבת - מדינית ומוסרית - לשאוף לשלום עם שכנותיה ולעשות פשרות הנדרשות לשם כך. ואולם, ניסיונות להשיג שלום או הסדר חייבים לבוא ממקום של עוצמה צבאית ושל חוסן חברתי ופוליטי, ושל יכולת ונכונות להילחם על המדינה, על ערכיה ועל ביטחון תושביה".
מצפים ומקווים לתיקון הכשלים
"תיאור כשלים של ניהול המלחמה הוא דבר היכול להתפרש כפוגע בישראל ובצבאה. אנחנו מצביעים בגלוי על כשלים ועל ליקויים אלה, מפני שאנחנו בטוחים כי רק כך תוכל ישראל לצאת מחוזקת מן המבחן הזה. נאמר לנו שתיקון כבר החל. אנו ממליצים על המשך שיטתי ועמוק של תהליכי תיקון כאלה. רק בידי הציבור ומנהיגיו בישראל נתונה ההחלטה האם נתמודד עם אתגרים בעתיד בדרך שקולה ורצינית יותר מהדרך בה פעלו במלחמה מקבלי ההחלטות בדרג המדיני והצבאי, והאם נגיע אליהם כשאנחנו ערוכים, מוכנים וּכְּשִירִים יותר", קבעו חברי הועדה.