ביומן הצהרים של ערוץ 7 שוחח עורך הדין יורם שפטל על הלבטים המשפטיים המלווים את מערכת הביטחון בתגובתה לירי הקסאמים מרצועת עזה על ישובי הדרום.



לדברי עו"ד שפטל הסוגיה אינה נתונה באמת בידי המערכת המשפטית, אלא בידי הדרג המדיני בלבד. "צה"ל מסונדל על ידי הדרג המדיני", הוא קובע. לדבריו "אין סיכוי שבג"ץ ימנע מצה"ל לפלוש לרצועה ולהרוס את תשתיות הטרור. סוגיית צמצום המים והחשמל שולית ולא יתכן שהדרג המדיני יתנער מאחריותו להורות לצבא לכבוש את כל עזה".



מבחינתו של עו"ד שפטל החלטה משפטית שתעכב את צה"ל מלפעול או מלהעניש את אזרחי רצועת עזה כמוה כאמירה לצ'רצ'יל שלא פעל כיאות כשהפגיז את ערי גרמניה וכשלא העביר להם תרופות.



עם זאת הגדיר שפטל בדבריו את בית המשפט כבית משפט הזוי ופוסט ציוני. "הוא אינו סובל את נוכחות צה"ל ביהודה ושומרון. למעשה הוא מרכיב מרכזי בכוחות שפועלים להכנעתה של מדינת ישראל, ולכן הוא שם מקלות בגלגלי היכולת של המדינה להגיב לטרור".

לטעמו של שפטל הפיתרון לקסאם אינו טמון בסוגיית החשמל והמים "אלא בכיבוש עזה ואת זה הדרג המדיני לא יעשה כי זה יביא לסופו הפוליטי כי בכך תהיה הוכחה להפקרות שביציאה מעזה ובעקירת היהודים משם".



"מבחינת מערכת המשפט יימשך מאזן הטילים. הם יעיפו קטיושות ואנחנו נפגיז בתותחים. אם נסכים לתהליך הזה הוא יימשך שש מאות שנה אם מדינת ישראל תחזיק תקופה כזו במדיניות שכזו", אומר שפטל.



עו"ד שפטל התייחס בדבריו גם לקביעתו השבוע ולפיה נשיא המדינה לשעבר, משה קצב, אינו אלא קורבן לעלילת דם שנרקמה סביבו. לדבריו מדובר בציד מכשפות כהגדרתו. את דבריו הוא מוכיח כשהוא פורט את כתב האישום המוגש בעקבות הסדר הטיעון לעומת החשדות הראשוניות שהוטחו בקצב. הוא מזכיר את דבריה של נשיאת בית המשפט העליון שאמרה לתובעי קצב כי מדובר בירידה מרצח לסטירת לחי כהגדרתה. לטענתו של שפטל "גם סטירת לחי אין כאן".



הוא מזכיר כי בהאשמות נגד קצב נטען כי הזמין את אחת המתלוננות למקום סמוך לספריה שבלשכתו, כדי שאם יכנס אדם בשעה שהוא מטריד אותה ייראה כאילו הם מחפשים ספר. הבעיה היא, לדברי שפטל, שכלל אין ספריה בלשכתו של קצב. כמו כן הוא מזכיר את קביעותיה החוזרות ונשנות של מתלוננת אחרת ולפיהן לא הייתה כל קונטציה מינית במעשיו כלפיה. במקרה אחר תוהה שפטל מדוע זה נמחק הסעיף שהאשים את המתלוננת בניסיון לסחוט את קצב במאתיים אלף שקלים. כמו כן הוא קובע כי בית המשפט עצמו הגדיר את המתלוננת א' 1 כרמאית. "קצב היה קרבן לעלילה. אני לא מקבל את המינוח 'אין עשן בלי אש'. כך אמרו גם בכל עלילות הדם כלפי היהודים".