למרות העלייה בזמן הפנוי לאחר הפרישה, כ-40% מהפורשים צמצמו (או לא שינו) את מספר הפעילויות בהן הם משתתפים ואת תדירות ההשתתפות בפעילויות פנאי. כשליש מאוכלוסיית הגמלאים הרחיבו הן את מספר הפעילויות בהן הם משתתפים והן את תדירות ההשתתפות בפנאי וכ-10% מהגמלאים נמנים על טיפוסי "המתמקדים" (שצמצמו את מספר הפעילויות תוך הקדשת יותר זמן לפעילויות הנותרות) וה"מתפזרים" (אלה שהגדילו את מספר הפעילויות אך לא את תדירות ההשתתפות).
ממצאים אלה עולים ממחקר שערכה ד"ר גלית נמרוד מהמחלקה לניהול תיירות ומלונאות בבית הספר לניהול ע"ש גילפורד גלייזר באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. המחקר זכה לאחרונה בפרס למחקר בתחום הזקנה ע"ש ד"ר מקס פרוכובניק מטעם האגודה הישראלית לגרונטולוגיה. מדובר במחקר ראשון בהיקפו, שנועד לשרטט את התמונה הכללית של דפוסי הפנאי לאחר הפרישה בישראל, ולחקור את הקשר שבין דפוסי הפעילות בפנאי ומשמעות ההשתתפות לתחושת הרווחה הסובייקטיבית של גמלאים בישראל.
המחקר נערך באמצעות מדגם מייצג של 400 מרואיינים, שנדגמו באופן אקראי מתוך אוכלוסייה של יהודים, בני חמישים ומעלה, המתגוררים בביתם (ולא במוסדות או בדיור מוגן) בכל אזורי המדינה, ואשר נהגו לעבוד במשרה מלאה או חלקית באופן קבוע ופרשו לגמלאות במהלך חמש השנים האחרונות. כלי המחקר היה שאלון מובנה ובו התייחסות לדפוסי הפעילות לפני הפרישה ולאחריה, למשמעויות הפנאי, לעמדות כלפי עבודה ופנאי, לשביעות רצון מהחיים, וכן לשורה ארוכה של משתני רקע.
בבסיס המחקר עמד מודל, שפותח ע"י החוקרת, המסווג דפוסי התנהגות בפנאי לאחר פרישה לארבעה טיפוסים: "מרחיבים", "מתמקדים", "מתפזרים", ו"מצמצמים". המחקר נועד לאפיין את הטיפוסים לפי משתני רקע אישי, לבדוק אם קיימים הבדלים ביניהם בתחומי הפעילות וברמת שביעות הרצון מהחיים בכלל ומהפנאי בפרט, ומה מסביר הבדלים אלו.
משתני רקע שנמצאו במחקר כקשורים באופן מובהק להשתייכות לכל אחד מארבעת הטיפוסים שנבדקו, הם: השכלה, מוצא, שיוך דתי, מקום מגורים ומצב הבריאות. בנוסף, נמצאו ביניהם הבדלים משמעותיים בכל הנוגע לדפוסי הפנאי לפני הפרישה ולאחריה. כמו כן, נמצא שה"מתמקדים" וה"מרחיבים" נהנים משביעות הרצון הגבוהה ביותר מהחיים, וכי ה"מצמצמים" הם בעלי שביעות הרצון הנמוכה ביותר. בניסיון להבין את ההבדלים בשביעות הרצון מהחיים של הטיפוסים השונים, נבדק הקשר בין כל המשתנים שנבדקו במחקר לבין שביעות רצונם מהחיים, ונבנה מודל כללי, המסביר את שביעות הרצון מהחיים לאחר הפרישה.
ממצאי המחקר הביאו להצעה חדשה להסבר של שביעות רצון מהחיים בגיל המבוגר, לפיה במקביל להמשכיות, החיונית להסתגלות לשינויים המאפיינים את השנים המאוחרות, דווקא הרחבת רפרטואר הפנאי ואולי אף התנסות במסגרות ובחוויות חדשות עשויות לתרום לאדם המתבגר להתמודד עם שינויים אלו.
המחקר תרם להרחבת מצבור הידע בכל הנוגע לדפוסי ההתנהגות בפנאי לאחר הפרישה, והציג טיפולוגיה חדשה לבחינת המשכיות ושינוי בפנאי, שעשויה לשמש כל מחקר העוסק בשינויים בפנאי לאורך מחזור החיים. בנוסף, הנתונים שנאספו במחקר שימשו בסיס לשורה של מחקרים נוספים שעסקו, בין היתר, בסגנונות הפנאי של גמלאים בישראל, בקשר בין דפוסי הפעילות לתועלות הפנאי, בתרומת הפעילות החברתית לתחושת הרווחה של גמלאים צעירים, בתרומתן של פעילויות פנאי חדשות לחלוטין לתחושת הרווחה, בהבדלים בין גמלאים בישראל לגמלאים בארה"ב בכל הקשור לדפוסי שינוי בפנאי לאחר הפרישה, ועוד.
מתברר כי למרות שנושא הפנאי שלאחר הפרישה מעסיק חוקרים ברחבי העולם מזה עשרות שנים נראה שדווקא בישראל, שבה תוחלת חיים מהגבוהות בעולם, זוכה הנושא לתשומת לב מינימאלית, אם בכלל. כל אחד מחלקי המחקר, כמו גם כולם ביחד, סיפקו תובנות חשובות ביחס למרכזיות הפנאי בחייהם של פורשים בכלל ושל גמלאים בישראל בפרט. ממצאי המחקר הוגשו לגופים המוסדיים שמימנו את המחקר (כגון החברה למתנס"ים, משרד העבודה והרווחה, אשל-ברוקדייל, המוסד לביטוח לאומי ועוד), על מנת שאלו יוכלו לעשות בהם שימוש למטרות הקשורות לקביעת מדיניות והכוונת פורשים.
איסוף הנתונים למחקר נערך בישראל במסגרת עבודת הדוקטורט של ד"ר גלית נמרוד, בהנחייתה של פרופ' חנה אדוני מהאוניברסיטה העברית, וממצאיו החלו להתפרסם בכתבי עת מדעיים בשנת 2006. עד כה התפרסמו או התקבלו לפרסום בכתבי עת מדעיים בינלאומיים 6 מאמרים, המבוססים על נתוני המחקר. בנוסף, התפרסמו מן המחקר 2 מאמרים בכתבי עת ישראליים, והוא הוצג ב 6 כנסים אקדמיים (ארבעה מתוכם בחו"ל).