בית המחבל
בית המחבלפלאש 90
במכתב לראש הממשלה, לשר המשפטים, לשר לביטחון פנים ולשר הביטחון קובעים ראשי ארגון נפגעי הטרור 'אלמגור' כי אין כל מניעה משפטית להרס סבית המחבל מבצע הטבח בישיבת מרכז הרב.



במכתב נקבע כי "לאחר התייעצות עם יועצינו המשפטיים שניתנה למיטב שקול דעתם בנושא ביתו וגופתו של המחבל שביצע את הטבח בתלמידי ישיבת מרכז הרב... הטענות כאילו מניעים חוקיים הם שמונעים הריסת ביתו של המחבל ו/או סוכת האבלים וכן שלא ניתן למנוע את קבורתו בידי המשפחה ואף את דמי הטיפול בגופתו אינם עולים בקנה אחד עם החקיקה הקיימת בתקנות לשעת חירום תקנה 119 ותקנה 133(3)".



מנסחי המכתב מוסיפים וכותבים כי "אל לדרג המדיני להתחבא מאחורי מסך עשן של נימוקים משפטיים כוזבים בעיקר אחרי שהם הופעלו בעבר, כולל בירושלים".



במכתב נזכר כי "בעתירות לבג"ץ בעבר הופיעו גורמי הביטחון המקצועיים וטענו שמדובר בצעדים שיש בהם להפחית את רמת הטרור. מחבל שמוכן להקריב את עצמו, יחשוב פעמיים אם לבצע את המשימה ביודעו שהוא פוגע לאחר מותו בבני משפחתו וסביבתו הקרובה ואינה זוכה להביאו לקבורה".



לנוכח כל אלה דורשים אנשי 'אלמגור' בבקשה "להסיר את המגבלות מדיניות פוליטיות שמונעות מהדרג הצבאי להמשיך במדיניות הביטחונית שהייתה כך בעבר".



למכתב המדובר מצורפים סעיפי החוק הרלוונטיים כלשונם לעיונם של השרים וראש הממשלה:



תקנה 119 לשעת חירום מאפשרת הריסת בתי מחבלים, ומתאפשרת בצו מתאים כולל בירושלים על ידי צו אלוף פקוד העורף להלן,



"מפקד צבאי רשאי להורות בצו שישמטו לטובת ממשלת פלשתינה (א"י) כל בית מבנה או קרקע, שיש לו טעם לחשוד בהם שמהם נורה נשק אש כל- שהוא שלא כחוק או שמהם נזרקו, פוצצו, התפוצצו או נורו באופן אחר פצצה, רימון יד או חפץ נפיץ או מבעיר כלשהם שלא כחוק, או כל בית, מבנה או קרקע השוכנים בכל שטח, עיר, כפר, שכונה או רחוב, שבהם נוכח לדעת כי תושביהם, או מקצת מתושביהם, עברו, או ניסו לעבור, או חיזקו את ידי העוברים, או היו שותפים שלאחר מעשה לעוברים עבירה על התקנות האלה, עבירה שבה כרוכות אלימות או הטלת אימה או עבירה שעליה נדונים בבית- משפט צבאי; ומשמטו בית או מבנה או קרקע כלשהן כנ"ל רשאי המפקד הצבאי להחריב את הבית או את המבנה או כל דבר שבתוך או על הבית, המבנה או הקרקע. מקום שכל בית, מבנה או קרקע שמטו לפי צו מאת המפקד הצבאי כאמור לעיל, רשאי הנציב העליון בכל זמן, בצו, למחול על השמט כולה או מקצתה ואז תקומנה שנית, כדי מידת אותה מחילה, הבעלות על הבית, המבנה או הקרקע וכל טובות-הנאה או זכויות-שימוש, בבית, במבנה או בקרקע או עליהם, לקניין בני-האדם שהיו זכאים בהם אילולא ניתן צו השמט".



לסוגיית קבורת מחבל מתייחסת תקנה 133 (3) המאפשרת למדינת ישראל להורות על קבורת המחבל באחד מבתי הקברות למחבלים/חללי אויב. "מותר למפקד צבאי להורות כי גווייתו תיקבר באותו מקום שהמפקד הצבאי יורה בצו. המפקד הצבאי רשאי באותו צו להורות מי יקבור אותה גוויה ובאיזה שעה תיקבר... וכל אדם העובר על אותו צו ומפריע לו יואשם בעברה על התקנות האלו".