פרופ' אהרון ברק, נשיא בית המשפט העליון בדימוס, הרצה הערב במכון "משואה" ללימודי השואה. נושא ההרצאה היה "זכויות אדם וביטחון לאומי".
ברק התייחס בדבריו לדילמה של המלחמה בטרור מול הנורמות המשפטיות. "טרור אינו מצדיק את זניחתן של הנורמות המשפטיות המקובלות. בכך אנו נבדלים מהטרוריסטים עצמם. אלה פועלים כנגד המשפט, ותוך הפרתו ורמיסתו. ואילו מדינה דמוקרטית פועלת במלחמתה בטרור במסגרת המשפט ועל פיו. אכן, המלחמה נגד הטרור היא מלחמה של מדינת שומרת חוק ושל אזרחים שומרי חוק כנגד מפירי החוק. זוהי, איפוא, לא רק מלחמתה של המדינה כנגד הקמים עליה; זוהי גם מלחמתו של המשפט כנגד הקמים עליו".
"המאבק בטרור צריך להיעשות תוך איזון ראוי בין ערכים ועקרונות נוגדים. מחד גיסא, מונחים הערכים והעקרונות הקשורים בביטחון המדינה ואזרחיה. זכויות האדם אינן יכולות להצדיק בכל מקרה ובכל מצב פגיעה בביטחון המדינה. באחת הפרשות כתבתי: 'חוקה אינה מרשם להתאבדות, וזכויות האזרח אינן במה לכיליון לאומי... את חוקיו של עם יש לפרש על בסיס ההנחה, כי מבקש הוא להמשיך ולהתקיים. זכויות האזרח יונקות מקיומה של המדינה, ואין להפכן קרדום לחיסולה.'
מאידך גיסא מונחים הערכים והעקרונות הקשורים בכבוד האדם ובחירותו. ביטחון המדינה לא יכול להצדיק פגיעה בכל מקרה ובכל מצב, בזכויות האדם. ביטחון המדינה אינו היתר בלתי מוגבל לפגוע בפרט".
"אין ביטחון ללא זכויות ואין זכויות ללא ביטחון, ונדרש איזון עדין בין ההגנה על הביטחון לבין ההגנה על הזכויות".
"בביקורת שיפוטית זו אין אנו עושים עצמנו למומחים בענייני ביטחון. אין אנו ממירים את השיקול הביטחוני של המפקד הצבאי בשיקול הביטחוני שלנו. אין אנו נוקטים כל עמדה באשר לאופן ניהול ענייני הביטחון. תפקידנו הוא בשמירת הגבולות ובהבטחת קיומם של התנאים התוחמים את שיקול הדעת של המפקד הצבאי... עם זאת, לא נחליף את שיקול דעתו של המפקד בשיקול דעתנו שלנו. נעמוד על חוקיות שיקול דעתו של המפקד הצבאי ועל כך שהחלטותיו נופלות לגדר 'מיתחם הסבירות' הנקבע על ידי הנורמות המשפטיות הרלוונטיות החלות בעניין".
"לעתים קרובות יתקל בית המשפט בטענה של הרשות המבצעת כי שיקולי הביטחון הם שהביאו לפעולה השלטונית, תוך פנייה לבית המשפט להסתפק בכך. אין להיענות לבקשה זו. 'שיקולי ביטחון' אינם מילת קסם. על בית המשפט לעמוד על כך כי שיקולי הביטחון יוצגו בפניו. עליו להשתכנע כי אכן שיקולי ביטחון עומדים ביסוד הפעילות נגד הטרור, ולא שיקולים אחרים; על בית המשפט להשתכנע בכך כי במסגרת אמצעי הביטחון ננקטו האמצעים הפוגעים במידה פחותה בזכויות האדם".
"ביקורת שיפוטית על חוקיות המלחמה בטרור עשויה להקשות על המלחמה בטרור בטווח הקצר. היא מחשלת ומחזקת את כוחו של העם בטווח הארוך. שלטון החוק הוא מרכיב מרכזי בביטחון הלאומי".
"עשרים ושמונה שנים שירתתי את העם בבית המשפט העליון. ביקשתי להניח תשתית נורמטיבית שתאפשר חירות וביטחון גם יחד; ביטחון המדינה יקר לנו. החירות של הפרט יקרה לנו. האיזון ביניהם הוא קשה ומורכב".
ברק התייחס בדבריו לדילמה של המלחמה בטרור מול הנורמות המשפטיות. "טרור אינו מצדיק את זניחתן של הנורמות המשפטיות המקובלות. בכך אנו נבדלים מהטרוריסטים עצמם. אלה פועלים כנגד המשפט, ותוך הפרתו ורמיסתו. ואילו מדינה דמוקרטית פועלת במלחמתה בטרור במסגרת המשפט ועל פיו. אכן, המלחמה נגד הטרור היא מלחמה של מדינת שומרת חוק ושל אזרחים שומרי חוק כנגד מפירי החוק. זוהי, איפוא, לא רק מלחמתה של המדינה כנגד הקמים עליה; זוהי גם מלחמתו של המשפט כנגד הקמים עליו".
"המאבק בטרור צריך להיעשות תוך איזון ראוי בין ערכים ועקרונות נוגדים. מחד גיסא, מונחים הערכים והעקרונות הקשורים בביטחון המדינה ואזרחיה. זכויות האדם אינן יכולות להצדיק בכל מקרה ובכל מצב פגיעה בביטחון המדינה. באחת הפרשות כתבתי: 'חוקה אינה מרשם להתאבדות, וזכויות האזרח אינן במה לכיליון לאומי... את חוקיו של עם יש לפרש על בסיס ההנחה, כי מבקש הוא להמשיך ולהתקיים. זכויות האזרח יונקות מקיומה של המדינה, ואין להפכן קרדום לחיסולה.'
מאידך גיסא מונחים הערכים והעקרונות הקשורים בכבוד האדם ובחירותו. ביטחון המדינה לא יכול להצדיק פגיעה בכל מקרה ובכל מצב, בזכויות האדם. ביטחון המדינה אינו היתר בלתי מוגבל לפגוע בפרט".
"אין ביטחון ללא זכויות ואין זכויות ללא ביטחון, ונדרש איזון עדין בין ההגנה על הביטחון לבין ההגנה על הזכויות".
"בביקורת שיפוטית זו אין אנו עושים עצמנו למומחים בענייני ביטחון. אין אנו ממירים את השיקול הביטחוני של המפקד הצבאי בשיקול הביטחוני שלנו. אין אנו נוקטים כל עמדה באשר לאופן ניהול ענייני הביטחון. תפקידנו הוא בשמירת הגבולות ובהבטחת קיומם של התנאים התוחמים את שיקול הדעת של המפקד הצבאי... עם זאת, לא נחליף את שיקול דעתו של המפקד בשיקול דעתנו שלנו. נעמוד על חוקיות שיקול דעתו של המפקד הצבאי ועל כך שהחלטותיו נופלות לגדר 'מיתחם הסבירות' הנקבע על ידי הנורמות המשפטיות הרלוונטיות החלות בעניין".
"לעתים קרובות יתקל בית המשפט בטענה של הרשות המבצעת כי שיקולי הביטחון הם שהביאו לפעולה השלטונית, תוך פנייה לבית המשפט להסתפק בכך. אין להיענות לבקשה זו. 'שיקולי ביטחון' אינם מילת קסם. על בית המשפט לעמוד על כך כי שיקולי הביטחון יוצגו בפניו. עליו להשתכנע כי אכן שיקולי ביטחון עומדים ביסוד הפעילות נגד הטרור, ולא שיקולים אחרים; על בית המשפט להשתכנע בכך כי במסגרת אמצעי הביטחון ננקטו האמצעים הפוגעים במידה פחותה בזכויות האדם".
"ביקורת שיפוטית על חוקיות המלחמה בטרור עשויה להקשות על המלחמה בטרור בטווח הקצר. היא מחשלת ומחזקת את כוחו של העם בטווח הארוך. שלטון החוק הוא מרכיב מרכזי בביטחון הלאומי".
"עשרים ושמונה שנים שירתתי את העם בבית המשפט העליון. ביקשתי להניח תשתית נורמטיבית שתאפשר חירות וביטחון גם יחד; ביטחון המדינה יקר לנו. החירות של הפרט יקרה לנו. האיזון ביניהם הוא קשה ומורכב".