בתוכניתו "גאון ברדיו" תקף יהורם גאון את ההתייחסות התקשורתית לציונות הדתית: "לאחר הטבח מיד אחרי הפיגוע הנורא במרכז הרב דווח על מחתרת שתכננה נקמה, יכול להיות שהפרטים נכונים, אך שיחות מסדרון על מה שמגיע להם לערבים או מה צריך לעשות להם בגלל הרצח אני מעריך שהיו באותו שבוע בעשרת אלפים מסדרונות בארץ, רק שלא היו במסדרון של מרכז הרב ומכאן שהיו כנראה פחות מאיימות וצבעוניות".
גאון תמה מדוע לא הובא בתקשורת גם סופו של סיפור "תכנון הנקמה": "ההגינות מחייבת שהסיפור על השיחה במסדרון, וההליכה לרב מסוים שנתן הנחיות וספרים לאחר, ראוי שיהיה לו סוף כי כולנו נשארנו במתח ופרק הסיום נשאר תלוי באוויר, לא מגיע לנו כמאזינים סיפור מתח שנפסק לנו באמצע", אמר.
"אך לא זו הסיבה שאני כותב על מרכז הרב, התחושה הקשה היא שאין ציבור בארץ שסובל יותר מהכללה שקרית כציבור של הציונות הדתית. שניים דיברו במסדרון והלכו לרב לקבל הוראות, והציונות הדתית מכה שנית", אמר.
גאון הוסיף: "שרת החינוך מגיעה לביקור, מתנפלים עליה וצועקים תלמידים כואבים, תלמידים אבלים, לא מחונכים ולא מרוסנים ומיד – "הציונות הדתית תוקפת את השרה". זוכרים את שביתת המורים, זוכרים איך המורים התייחסו לשרת החינוך, באיזה בוטות תקפו אותה? קרוב לוודאי שאם היו שם כמה מורים עם כיפה סרוגה שוב היינו שומעים את שמה של הציונות הדתית".
"למה לא עושים את ההכללה הזו, כשמדברים על אחוז הקצינים והמתנדבים שבין האנשים האלה מהציונות הדתית ליחידות וליחידות העלית, באחוז מקבלי הציונים לשבח, למה אז הם רק שם ודרגה או בקיצור - מה שמותר לשבוי לומר, למה שם הם לא הציונות הדתית?" שאל גאון.
והשיב - "אז היה קשה לנו איתם, כי הם אש תמיד כזו בחיינו הנואשים, אש מעצבנת בדרך חייה הבלתי מתפשרת, דרך עקשנית שהיא עדות וסימן, והדרך האמיתית והיחידה שהארץ תיכון לאורה ואחרת - פשוט נאבד. הם מייצגים הוויה המקפלת בתוכה בלי לוותר עבר ועתיד, עבר עם כבוד לעבר ולא בריחה ממנו, כבוד למורשת ולא בריחה ממנה, כבוד למחוללי ארץ לא ניתוץ סיפורם וביטולם המזלזל תמיד".
"אולי הם מוכחים לנו כל הזמן שאי אפשר אחרת מישראליות ויהדות יחד. אתה מביט ברובם, ונדהם מנחישותם, מיושרם המוסרי, וזה מעצבן. לא מתאים לנו היום בארץ הראש הקטן, לא מתאים לנו היום פרייארים כאלה... למה הם מזכירים לנו נשכחות כל הזמן?".
גאון תמה מדוע לא הובא בתקשורת גם סופו של סיפור "תכנון הנקמה": "ההגינות מחייבת שהסיפור על השיחה במסדרון, וההליכה לרב מסוים שנתן הנחיות וספרים לאחר, ראוי שיהיה לו סוף כי כולנו נשארנו במתח ופרק הסיום נשאר תלוי באוויר, לא מגיע לנו כמאזינים סיפור מתח שנפסק לנו באמצע", אמר.
"אך לא זו הסיבה שאני כותב על מרכז הרב, התחושה הקשה היא שאין ציבור בארץ שסובל יותר מהכללה שקרית כציבור של הציונות הדתית. שניים דיברו במסדרון והלכו לרב לקבל הוראות, והציונות הדתית מכה שנית", אמר.
גאון הוסיף: "שרת החינוך מגיעה לביקור, מתנפלים עליה וצועקים תלמידים כואבים, תלמידים אבלים, לא מחונכים ולא מרוסנים ומיד – "הציונות הדתית תוקפת את השרה". זוכרים את שביתת המורים, זוכרים איך המורים התייחסו לשרת החינוך, באיזה בוטות תקפו אותה? קרוב לוודאי שאם היו שם כמה מורים עם כיפה סרוגה שוב היינו שומעים את שמה של הציונות הדתית".
"למה לא עושים את ההכללה הזו, כשמדברים על אחוז הקצינים והמתנדבים שבין האנשים האלה מהציונות הדתית ליחידות וליחידות העלית, באחוז מקבלי הציונים לשבח, למה אז הם רק שם ודרגה או בקיצור - מה שמותר לשבוי לומר, למה שם הם לא הציונות הדתית?" שאל גאון.
והשיב - "אז היה קשה לנו איתם, כי הם אש תמיד כזו בחיינו הנואשים, אש מעצבנת בדרך חייה הבלתי מתפשרת, דרך עקשנית שהיא עדות וסימן, והדרך האמיתית והיחידה שהארץ תיכון לאורה ואחרת - פשוט נאבד. הם מייצגים הוויה המקפלת בתוכה בלי לוותר עבר ועתיד, עבר עם כבוד לעבר ולא בריחה ממנו, כבוד למורשת ולא בריחה ממנה, כבוד למחוללי ארץ לא ניתוץ סיפורם וביטולם המזלזל תמיד".
"אולי הם מוכחים לנו כל הזמן שאי אפשר אחרת מישראליות ויהדות יחד. אתה מביט ברובם, ונדהם מנחישותם, מיושרם המוסרי, וזה מעצבן. לא מתאים לנו היום בארץ הראש הקטן, לא מתאים לנו היום פרייארים כאלה... למה הם מזכירים לנו נשכחות כל הזמן?".