בבית מורשת ז'בוטינסקי הציג צוות שחקר את הההכנות המנטליות לביצוע ה"התנתקות" את הנזקים שנגרמו לצה"ל בעקבות הכנות אלו שהתגלעו גם במלחמת לבנון. כתבתם של טנא סמואל ושמואל אדלמן.
במפגש עיון תחת הכותרת: " ההכנה המנטאלית לביצוע ההתנתקות:שינוי יעוד וזהות צה"ל: משמעויות והשלכות" שנערך בבית מורשת ז'בוטינסקי ושאורגן ע"י 'צוות חקר ההכנות המנטאליות לביצוע ה"התנתקות"' נכחו יותר 100 משתתפים. הנושא המרכזי במפגש היה פגיעת ה"התנתקות" בצה"ל: שינוי היעוד ושינוי הזהות של צה"ל שנעשו ב"הכנה המנטאלית" לביצוע הגרוש ובמעשה עצמו, ואשר באושיו יצאו בלבנון-2. ממצאי המחקר קשרו את מעשה שטיפת המח וההונאה מדעת שעשו אנשי מדעי ההתנהגות בצה"ל עם הריסוק מדעת של חיי המגורשים והפגיעה הידועה מראש בבריאותם.
במפגש נשאו דברים שבעה דוברים, והצגו ממצאי צוות המחקר בארבעה נושאים: ה"הכנה המנטאלית", על הנזקים הבלתי-הפיכים שגרמה הן לצה"ל והן למגורשים הפיצלו"מ - הפגיעה בלחימתיות צה"ל עקב ההסבה לכח שיטור מוכוון גרוש יהודים ההבט המשפטי: אי החוקיות שבמתן ההוראה לצה"ל וחובת מפקדיו לסרב לבצעה הפגיעה ביחסי צבא-חברה, ובמוטיבציה לגיוס ושרות.
בסיום הערב סוכמו דרכי פעולה להפצת דעת הדבר בציבור הלא-סמולני בכלל, ובציבור שמזימת גרוש עומדת לפתחו בפרט. וכמובן, בקרב מפקדי צה"ל - יעד התיקון ההכרחי.
גב' רותי איזיקוביץ:
"הכנות מנטאליות למשימת ההתנתקות" היו בבסיס הציות של 40,000 חיילים לפקודת גירוש היהודים בקיץ 2005. מי שתכנן את ה"הכנות" היו עשרות פסיכולוגים, שאימנו את הצבא ברוח פוסט-מודרנית, ל"משימות שלום כמו ההתנתקות".
שטיפת מוח הייתה חייבת להיעשות, כדי לגרום לחיילים כה רבים לציית לפקודה הבלתי חוקית בעליל. למטרה זאת גויסה הדמוקרטיה (של שרון...) כמכשיר שכנוע: ההחלטה דמוקרטית, חוקית, (בג"צ). בקיום הדמוקרטיה תלוי עצם קיום המדינה, לכן הציות מחויב, שאם לא כן ייחרב הבית השלישי. "טחנו לנו את המוח"- כעדות חייל לצוות המצ"ח. ובכלל, "הצבא אינו בוחר את משימותיו". ואם יש לחייל בעיות מצפון, ינטרל אותן ע"י "מנגנון ניתוק רגשי" ו"יתמקד בצדדים הטכניים והתפעוליים של המשימה".
ד"ר גדי אשל:
פצל"מ - 'פעולות צבאיות לא מלחמתיות', זה משהו שאמרו בצה"ל עם קריצה. כמו "השלמת ציוד" ו"שיפור עמדות לאחור", וכמו "שלטון החוק", "אתרוג" ו"קרבנות שלום", במערך הספינים הישראליסטי הכללי. ופצל"מ זה התפוצץ לנו בפרצוף בלבנון-2.
איך זה, שעשרה חדשים לאחר המבצע המתוקתק שנקרא "התנתקות", ה"הזזה" החלקה של עשרת אלפים עובדי-אדמתם/אדמתנו מה"מבנים המאויישים" בהם חיו ונטעו ויצרו והפליאו, נפל על צה"ל כשל לבנון-2? האם זה רק ביש-מזל? האם זה אך בָּאֲסַה שעוד בטרם יבשו המשתאות לאלבומי העקירה בא הפישול בדבר האמיתי - מלחמה? מלחמה מול אויב חיצוני. איך זה שצעידה מצוחצחת של שבעה מעגלים של צבא שעבר הסבה להיות "שומר שלום" ב-18 חודשי הכנה מנטאלית מפוארת,.לא הניסה 3000 מחבלים מחופרים היטב ויורקי קטיושות, כמו שהממה שם, בגוש? ממש אתמול? האם זה אך מקרה?
ובכן, ברור שלא רק שזה לא מקרה, אלא בהחלט תוצאה הכרחית. כי אותה הסבה שנעשתה לצה"ל ב"התנתקות" - הפצלו"מ, היא סיבה ישירה והכרחית לכשל הפיקודי. לכשל שיצא בלבנון-2.
פצל"מ היה שם הקוד המכובס שאומץ במפקדת זרוע היבשה של צה"ל להסבת יעודו. הסבה בשמונה עשר חדשי "הכנה מנטאלית"; לפני ה"התנתקות" ובמהלך הגרוש עצמו. הסבה שהיא לא רק הסבת יעוד אלא אף הסבת זהות. וההבדל בין אלו מהותי. כי ההסבה לכח-שיטור-מגרש-יהודים היא לא משהו שדומה לשינוי יעוד. כמו "קו בקעה" במקום "קו גולן", וגם לא לא הסבת מקצוע לחימה מטען-קשר למפקד. הסבה לכוח-שיטור-מוכוון-גירוש-יהודים היא ממש שינוי זהות. כמו המרת דת. הסבה שכאשר היא נעשית בצבא בכלל ובצה"ל בפרט, דורסת את 'רוח צה"ל' ומסרסת לחימתיות, ולכן מהווה סיכון קיומי. והקשר הסיבתי הישיר לכך הוכח במלחמת לבנון השניה. ההסבה שהוטמעה בתודעת הפיקוד הצה"לי נתנה את אותותיה בלחימה. החל מתעוב השטח ועמעום הנצחון, ועד לערפול ממוסד של זיהוי האויב והחדרת הטכניקה של "הימומו" בצעידת מסות של פלנקס בסך. תיקון צה"ל והשבת כושרו הלחימתי מחייב שחרור מלא ומוחלט מפיצלו"מ.
אביתר בן-צדף
צה"ל אינו צבא מקצועי. לכן, אינו משתפר, למרות שהוא עתיר ניסיון קרבי. זה קורה כיוון שמי שהקימו את צה"ל התכוונו שיהיה צבא פוליטי, צייתן ונוח לשליטה. יש כאן מערכת של תקן-וקח, שבסיומה יש לנו צבא לקוי, שמסכן את קיומם של המדינה ושל העם היהודי.
המצב הנוכחי יימשך, כיוון שלגנרלים שלנו יש אינטרס לקיימו – בניגוד לצבאות אחרים (פרוסיה, ברית-המועצות, ארצות-הברית ואפילו צה"ל), שעברו מהפכה צבאית לנוכח מפלותיהם.
הפיקוד הבכיר של צה"ל לא חווה ניצחון זה שנים רבות. כתוצאה מכך הפנים נורמות מעוותות, שגם הן מונעות את שיפור הצבא. כך, גיא צור, מפקד אוגדה 162 בלבנון 2, אמר לחייליו, בתום המלחמה, שטוב שלא ניצחנו. לדבריו, כל ניצחון שלנו הביא לנו רק נזק ...
לצבא אין ברירה
ד"ר משה ליבלר:
במאמר זה נחקרים דרכי ההכנה המנטאלית לגירוש של אזרחים בישראל. מוצע מודל שמאפשר דה-קונסטרקציה של מה שכונה בעבר "שטיפת מוח" דרך שימוש בכוחות נסיבתיים (ולא כוחות של נטייה אישית). נחקרים דרכי השפעה על המוטיבציה של האדם הפשוט והטוב שיגרמו לו לבצע מעשים אכזריים, ולהפוך למבצע של מעשים לא-אתיים בעליל, על פי מחקרו המפורסם של מילגרם. במאמר מפורטים לקחים מרכזיים ממחקרו של מלגרם שמאפשרים ליצור מלכודות רעות עבור אנשים טובים. ההשלכות של מחקר זה לגבי עקירת היישובים בשנת 2005 וגירוש תושביהם נבדקות לאור המחקר, לאור ההשלכות האישיות על המגורשים, ולאור הקוד האתי של הסתדרות הפסיכולוגים בישראל.
דר' אמירה דור:
באוגוסט 2005 גורשו מבתיהם כעשרת אלפים אנשים מגוש קטיף וצפון השומרון. כתוצאה מהגירוש נגרמו למגורשים נזקים נפשיים וגופניים חמורים ביותר, לפי המתואר בספרות המקצועית כסינדרום פוסט טראומטי חריף. ארגוני הפסיכולוגים, שאמורים היו לצפות את הנזקים ולהתריע עליהם, לא מילאו את תפקידם ולא דווחו לציבור על הצפוי.להיפך, הם הרגיעו את דעת הקהל ואת המיועדים לגירוש על ידי שכנוע שהנזק הצפוי הוא מזערי.
חמור מכך הוא השימוש הפעיל שעשו הפסיכולוגים הצבאיים בידע פסיכולוגי, על מנת להביא את החיילים והשוטרים למצב נפשי שבו יהיו מסוגלים לבצע את הגירוש, למרות התנגדותם הטבעית, וזאת בניגוד לכללי האתיקה המקצועיים. בהכנה הפסיכולוגית לביצוע הגירוש נעשה שימוש בכלים פסיכולוגים על מנת להשיג מטרה פוליטית בעלת השלכות הרסניות, דבר שאינו מוסרי ואינו אתי.
חוקיות השימוש בצה"ל למטרות שאינן הגנה על המדינה.
עו"ד אביעד ויסולי
תפקידו של הצבא במדינה דמוקרטית הינו, כפי שקבע הרמטכ"ל כ"יעוד צה"ל" עפ"י החוק הוא: "להגן על קיומה של מדינת ישראל, שלמותה, ריבונותה ושלום תושביה, ולסכל מאמצי אויב לשבש את אורח החיים התקין בה." לשם כך יש לצבא נשק התקפי בעוצמות אדירות (כולל מטוסים, טנקים ותותחים), יחידות מאומנות וחיילים המגויסים בגיוס חובה על פי חוק. כוח זה עולה עשרות מונים על סדר הכוחות המשטרתיים העומד לרשות הממשלה למשימות של אכיפת חוק על אזרחי המדינה.
לאור הכוח העצום שניתן לצבא, אין זה מתפקידו ומסמכותו לאכוף חוק או לבצע כל פעולה אחרת למעט הגנה על המדינה מפני אויביה החיצוניים. השימוש בצבא על מנת לבצע החלטות ממשלה שאינן קשורות ישירות לבטחון המדינה, הוא בלתי חוקי בעליל.
ה"הכשר" שנתן בג"ץ לשימוש בצה"ל בגירוש גוש קטיף בהסתמך על התיקון לפקודת סדרי השלטון והמשפט שהתיר להשתמש בצה"ל "לשם השגת יעדיה הבטחוניים-לאומיים" של מדינת ישראל, נעשה בניגוד גמור לכוונת המחוקק בתיקון זה, שהיתה לאפשר פעילות וולונטרית של צה"ל בתחומי הבריאות, החינוך וקליטת עליה ותו לא, ולא שימוש בחיילים למטרות פוליטיות כפי שנעשה בגירוש.
מתן פקודה בלתי חוקית בעליל לשם שימוש בצבא וחייליו למטרות הסותרות את יעוד צה"ל, מחייב את הצבא כגוף, וכל חייל ומפקד בנפרד, לסרב לבצע פקודות אלה. שאם לא כן, יועמד שלטון החוק והמשטר הדמוקרטי במדינת ישראל בסכנה קיומית ודאית.
השימוש שנעשה בצה"ל לשם גירוש תושבי גוש קטיף והריסת בתיהם וישוביהם היה מנוגד לחוק הישראלי והבינלאומי ועלול לחשוף כל חייל ומפקד צה"ל שהשתתף בו לאישום בינלאומי פלילי בביצוע פשעים נגד האנושות ועבירות פליליות מחד, ולתביעות פיצויים אישיות מצד כל מי שנפגע מהגירוש מאידך.
בועז העצני
העלבון שהיה נחלת הציבור המגורש ממעורבותו של צה"ל יכול להיות מושווה לאדם שאהובתו בוגדת בו בגלוי. הפגיעה גוברת נוכח הביצוע המושלם, שנבע ממוטיבציה חסרת תקדים שמעולם לא היתה במימדים כאלו מול האוייב. בנוסף, היתה הרגשה אצל חיילים מההתיישבות דומה לזו של חיילים בסיורים המשותפים של אוסלו – השותף לסיור היום יפתח עליך באש מחר, ובתרגום למקרה שלנו – חברך למחלקה הוא זה שאולי יגרש אותך מהבית. לאחר התפוגגות השפעת שטיפת המוח של תקופת הגירוש, ובייחוד לאחר עמונה, נרשמה ירידה דרמטית במוטיבציה של הדתיים להתגייס ללכת למסלולי פיקוד, לחתום קבע ולהגיע למילואים. מלחמת לבנון השניה, שבנסיבות דאז היתה מתת שמים, ריסנה את התופעה וכיום ישנו מצב הקרוב לאיזון שבין המוטיבציה להתגייס לבין הצייתנות לפקודות אנטי יהודיות.