תא"ל במיל' הרב ישראל וייס, הרב הצבאי הראשי לשעבר שהותקף ביום חמישי לפני למעלה מחודש במהלך תפילה ליד הכותל המערבי, על ידי חבורת צעירים מספר היום בערוץ 7 על התקיפה.
"ביום חמישי בו ארע הפיגוע בישיבת מרכז הרב, שעתיים לפני הפיגוע סמוך לשעה 18:30 בערב עמדתי בתפילה בכותל, בעודי דבק באלוקיי ראיתי מסביבי מספר צעירים שמתגודדים, לא הבנתי על מה ולמה, הייתי בגפי, לאחר רגעים אחדים שאלו אותי לשמי ולא עניתי הייתי באמצע התפילה. כשהשאלות הלכו ותכפו והמנגינה נעשתה מאיימת אמרתי שקוראים לי בן יהודה ולא את שמי האמיתי (שם אביו של הרב וייס, ע"ב) ואז הרגשתי בפעם הראשונה מאוים וניסיתי לצאת משם. הם התחילו לצעוק צעקות כמו עוכר ישראל ועוקר קברים, הצעקות התחזקו ואח"כ התחילו ביריקות אגרופים ובעיטות", סיפר.
"התחושה שלי הייתה שעוד רגע אחד אם הייתה להם אפשרות לא הייתי יוצא בחיים. בעבר קיבלתי עלבונות לדאבון לבי לא פעם אחת. אך כשהאיום המילולי הופך לפיזי אז מכת האגרוף והבעיטה אמרה בוז, השפלה ועלבון", הוסיף הרב.
"חששתי לחיי", הוא מדגיש, "היו שם שני אנשים שהגנו עלי עד שהגיעו השוטרים והצעירים נבלעו בהמון שהיה שם".
על מספר האנשים שתקפו אותו הוא אומר, "ראיתי שם המון אדם צמא דם. לא מדובר בקומץ אנשים. חשתי שהותר דמי אפשר לחלוק עימי ולא לקבל את עמדותיי ודעותיי אבל אי אפשר לתת לגיטימציה לשפיכת דם".
"אתמול התקשר אלי הרב אבינר ואמר לי שהוא הוציא מכתב בשם רבנים חשובים, מעין מנשר שתומך בי ומגנה את המעשה. אני לא ביקשתי שום דבר מאף אחד. אני כל מה שעשיתי עדכנתי אותו כי אנו מחוברים והוא הבין אותי לעומק", מסביר הרב.
"אני לא רציתי להוציא את הסיפור הזה אין לי עניין ללבות את היצרים", הוא מציין, "אני יודע שאני מרים למישהו להנחתה, אני יודע שאתרים אחרים יתמלאו בדברי נאצה. ראיתי אתמול עיתונאי שכתב מכתב מלומד מאוד למה אני הייתי הבריח התיכון של ההתנתקות. אני אומר שאין שם הרבה משפטים שהם אמת. יש שם הרבה משפטים שהם שקר. הוא הסביר במאמר למה אני לא הייתי בורג קטן במערכת, איך אני הובלתי מהלכים וכדו'".
הרב מספר כי מאז העקירה ספג מדי פעם איומים וקללות, "היו מדי פעם מעין גחלים לוחשות שגם אם כבו מבחוץ הם כנראה לא כבו מבפנים. אני כל כך מבין את הכאב ושותף לו. אני כל כך איתם. אני מבין שכתוצאה מהמדיניות הממשלתית הכושלת משלמים היום מחירים והשיקום אינו שיקום וגם זה מעלה כעסים ובצדק". הרב מדגיש כי היו תמיד איומים מילוליים אבל לא ברמה הזו. "היו גם הרבה דברי תמיכה, היו שאמרו לי עכשיו אנו מבקשים סליחה, אנחנו התנתקנו ממך וכעסנו עליך, ועכשיו אנו מתנצלים, אז יש כאלה ויש כאלה", הוסיף.
לשאלה האם שנתיים וחצי אחרי העקירה הוא חושב שהיה צריך להתפטר ענה הרב, "אני לא אענה בהרחבה על השאלה הזו. התשובה היא לא. יש הרבה הסברים מאחורי זה".
עוד אמר, "אני עסוק בכתיבת ספר שמסכם את שנות עבודותיי כרב הצבאי הראשי. אחד הפרקים המשמעותיים בספר עוסק בהתנתקות, שם אוכל להסביר למה עשיתי את מה שעשיתי ומה בדיוק היה חלקי. אחר כך ישפטו השופטים. כשהדברים יודפסו יש לי תשובה לכל שאלה".
על כך שאינו מתקבל בישיבת מרכז הרב אמר, "ניסיתי כמה פעמים להגיע לרב שפירא זצ"ל אך השיבו את פניי ריקם, אם אין רצונם לקבל אותי, אם החשבון פתוח ולא נסגר, אני לא אכפה את עצמי. רציתי גם להגיע ללוויה של הבחורים שנרצחו במרכז הרב, אם הייתי מגיע ללוויה אין לי ספק שמה שחוויתי בכותל היה חוזר על עצמו".
"היו אחרים שהיו בלוויה תחת אבטחה. אני לא רציתי להסיט את הזרקורים אלי", הסביר הרב, "המיקוד של הכאב היה צריך להיות במחיר הכבד שהילדים שילמו. ולכן זו גם הסיבה האמיתית שלא יצאתי עם הסיפור הזה לתקשורת".
עוד מספר הרב וייס, "בבוקר הלוויה התקשרתי לרב איתן אייזמן שאני מוקיר ומעריך, ואמרתי לו כי אני מאוד כואב את הסיטואציה, וכואב שאני לא יכול להשתתף באופן מעשי בנוכחותי בהבעת הכאב והצער. סיפרתי לו את מה שארע בכותל. אני לא מצרף את המקרים אך סמיכות הפרשיות מלמדת אותנו "והחי ייתן אל ליבו" בואו נפיק לקחים ונסיק מסקנות. הזרימו לעורקיי את משמעותה של אהבת ישראל אל מול כל העדות והדעות. אנו יודעים מהי אהבת ישראל. לא ייתכן להתנהג כך. גם אם חולקים עליי - בדרך זו לא ידעו לממש אהבת ישראל בשעת מבחן".