חמישה ארגוני זכויות אדם ישראלים מן השמאל הקיצוני עתרו הבוקר לבג"ץ נגד השב"כ, משטרת ישראל והיועץ המשפטי לממשלה, בדרישה לאסור באופן מוחלט שימוש בבני משפחה לשם הפעלת לחץ על חשודים פלסטינים, הנחקרים בידי רשויות המדינה.



העתירה הוגשה בידי עו"ד סמדר בן-נתן ועו"ד אליהו אברם, היועץ המשפטי של הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל, בשם שישה בני משפחה של נחקרים ובשם הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל, בצלם, המוקד להגנת הפרט, רופאים לזכויות אדם ועדאלה.



בעתירה מבקשים הארגונים להורות על מניעת שימוש בשיטות עינוי פסיכולוגיות באמצעות הצגת מצג שווא בפני עצורים, שעל פיו הודאתם בחקירה תגרום לשחרור או הטבת מעצר של בני משפחתם ו/או כאילו בן משפחתם של הנחקרים עצור או עומד להיעצר אם לא יודו בעבירות המיוחסות להם.



הארגונים טוענים כי, "השימוש בבני משפחה בחקירות השב"כ והמשטרה, כפי שעולה בבירור מהמקרים המפורטים בעתירה, גורם ללחץ נפשי פסול, המגיע עד כדי עינוי נפשי, לא רק מנקודת מבטו של הנחקר עצמו, אלא גם מנקודת מבטם של בני המשפחה, ההופכים לכלי בחקירת יקיריהם, וזאת ללא ידיעתם וללא הסכמתם החופשית".



הם מציינים כי העתירה מבוססת על שורה של אירועים, שפורטו בדוח הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל, אשר פורסם ונדון בכנסת בראשית השבוע וכן על מקרים נוספים, בהם מקרהו של ג.ג., קטין תושב מזרח ירושלים, שנעצר בחשד להשתתפות בהפרות סדר בעיר. על פי הארגונים השמאלנים, "בכדי להפעיל לחץ על הקטין, איימו השוטרים כי אביו עומד להיעצר, ולאחר מכן הוכנסה אמו לחדר החקירות והוצגה בפניו כשידיה כבולות באזיקים, תוך יצירת מצג שווא לפיו אף היא עצורה".



בדיון שנערך בראשית השבוע בוועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת הודה ראש אגף החקירות בשב"כ כי נעשה שימוש פסול בבני משפחה לפחות במקרה אחד, שתואר בדוח הוועד נגד עינויים ומתואר גם בעתירה הנוכחית, המקרה של משפחת סוויטי. "במקרה זה הובאו אביו ואשתו של חשוד בעורמה אל מתקן המעצר והוצגו בפני יקירם, כאילו גם הם עצורים כמוהו. זמן קצר לאחר אירוע זה ניסה הנחקר, מחמוד סוויטי, לשים קץ לחייו. בעקבות פניית הוועד הציבורי נגד עינויים, אמרו בכירי השב"כ בדיון השבוע, שונו הכללים, כך ש"ככלל" ייאסר מצג שווא כזה", טוענים ארגוני זכויות האדם.



הארגונים העותרים מבהירים, "אין די בכללים חדשים אלה וכי יש לאסור מצג שווא שכזה בכל נסיבות שהן".

לדבריהם, "הברירה בין הודאה בעבירה, שהיתה או לא היתה, לבין שלומם של בני המשפחה הינה ברירה המובילה לבחירות אכזריות, קשות ובלתי אפשריות, ועל כן יש לאסור את הצבתה בפני הנחקרים".