לאחרונה הועלו מספר הצעות או יוזמות הקוראות לאיחוד בציונות הדתית בדרך מקורית משלו: הרכבת 'רשימת חירום' מאוחדת תחת המותג 'מדינה יהודית' המאמר המלא:



פולמוס הרכבת רשימת/רשימות הציונות הדתית לבחירות לכנסת פועם במלוא עוזו. מעל דפי 'הצופה' מתנהל דיון ער שלא ניתן להימלט ממנו. דומה כי המכנה המשותף לכל הדוברים הוא שלא ניתן להפטיר כדאשתקד; אי אפשר להמשיך במתכונת של האיחוד-הלאומי-מפד"ל, כרשימת הציונות הדתית לכנסת. ה'איחוד הלאומי' עצמו עשוי קרעים-קרעים, נקבים-נקבים, ושמו 'האיחוד', בה"א הידיעה, אינו אלא אירוניה צורמת. ההדבקה המפד"לית ל'איחוד' - אף היא עשויה מעשה טלאים, עקודים ונקודים.

כל זאת לא היה כדאי להיאמר אלמלא התוצאה הבלתי נמנעת: מציאות של מאתים אלף כיפות סרוגים וסרוגות, לפחות, במחוזות הליכוד, קדימה, העבודה, ליברמן, הגימלאים וכמובן בגיזרת המתחרה הראשית - ש"ס.

היש תקנה לאיחוד פוליטי של הציונות הדתית? איך משיבים ומושיבים אל ספסל אחד חכם ורשע, תם ושאינו יודע לשאול? וגם את הציבור המסורתי, הדתילייט?

גם מי שמאמין בחזון, ורוממות 'רוח העם' בפיו ובלבו, צריך להיזהר שלא לטפח אשליות. חוששני כי אין דרך נראית לעין 'לכנוס את כל היהודים' ולכנוף את כל נאמני הציונות הדתית למפלגה פוליטית אחת. איך קופצים אל המים, ומפלסים דרך "בתוך הים ביבשה", כאשר "ארבע כיתות על שפת הים";

כת אחת אומרת: אין צורך במפלגה דתית; טוב להן לכיפות הסרוגות שישפיעו בכל מפלגה. ואכן, עינינו הרואות סרוגים בכל מרכזי המפלגות, ובמפלגות הליכוד והעבודה גם תת-סיעות רשמיות.

כת שניה אומרת: איך אפשר להתאחד לרשימה אחת כאשר תהומות ניצבים כמו נד נוזלים מפרידים בינינו? אני כסויית ראש ואשת הלה במכנסיים, רח"ל, ועוד קראה בציבור במגילת אסתר! ושכנגדה מפטיר: לא אוכל לשבת לשלחן שיש עליו חרד"ל ועוד מהשטחים...

וכת שלישית טוענת, ולכאורה בצדק: כל עוד לא השתווינו בסוגיות מלחמה ושלום, ימין ושמאל, קונדליסה ורבני יש"ע – לא בא בחשבון להתאחד לפי שעה. זה לא משחק! זה פוליטיקה!

וכת רביעית, שאינה יודעת לשאול ולנמק, סתם לא בא לה להתחבר אם פלוני בראש או אלמוני לא בזנב, או פלמוני ה'כלומניק' מתנשא לאמר 'אני אמלוך'.

תכלס' ובקיצור; ה'בנים' לא מסתדרים לבד; זה בכה וזה בכה ומי יאחד את המשפחה? התשובה היא: האב! לא לחינם סדר פסח עושים עם ארבעה 'בנים', שיש להם 'אב' אחד, ולא עם ארבעה אבות (נזיקין), שעליהם נאמר "לא הרי זה כהרי זה"...

לעשות סדר ללא מצע

אני עוקב אחר הצעות ועצומות לאיחוד על בסיס 'פריימריס', 'חצי-פריימריס', 'פתוחים', 'מתפקדים', 'משולבים' וכיו"ב. למרות שכל הצעה נשמעת הגיונית מחברתה, על הנייר, ואולי דוקא משום כך - אינני מאמין בהן. לא תימצא דרך דמוקרטית, שיכנוע או הצבעה קלפיונית, לאחד בין הכוחות המושכים את עגלת הציונות הדתית לאפיקים שונים. יתר על כן, כל בחירות מקדימות (פריימריס) חשודות ב'קנין כסף' ע"י קבלנים ותת-קבלנים. ובעיקר הן מבריחות מן הזירה כוחות רציניים שאינם מוכנים להתבזות במירדף אחר הבוחר הפנים-סיעתי. זו הסיבה שאינני תומך ביזמת ידידי ד"ר אשר כהן הכוללת מרכיב משמעותי של 'פריימריס פתוחים'.

תחרות בלתי פתירה היא גם שאלת המצע, והקוים האדומים בענייני מדיניות שלום ובטחון. גם בסוגיות דת ומדינה רבו פערים פעורים לרווחה, ולוליינות ניסוחית לא תעזור. מאידך גיסא, מסתבר כי מפלגות רבות הלכו לבחירות, ודרכם צלחה, גם ללא מצע ובקושי 'קוי יסוד'; ש"ס למשל, 'ישראל ביתנו' למשל, הגימלאים כמשל ושנינה, וכמדומה שאפילו 'קדימה'. והשמים לא נפלו! והתרוצצות פנימית בתוכן סביב עקרונות ואידיאולוגיה, אם קיימת, איננה מהדהדת בחוץ.

רשימת 'המדינה היהודית'

אני בעד הרכבת 'רשימת חירום' מאוחדת תחת שם המותג 'מדינה יהודית'. שתי מילים אלו הן המצע, הן המסד והן הטפחות. מה בדיוק כלול בסיסמה זו, ובמיוחד מה לא, טמון בחיק העתיד, המזדמן, בהתאם לנסיבות. מושג 'המדינה היהודית' הוא בריח התיכון והציר עליו יסובו כל החלטות הסיעה ה'יהודית' שתיבחר. 'המדינה היהודית' תפנה לקהל הרחב, גם זה שאיננו מגדיר עצמי כדתי, בדגש על המילה 'יהודי'; זהות יהודית, גאווה יהודית, ו"אידך פירושא הוא, זיל גמור".

ועדת-על מסדרת, שתורכב מ-7 אייקונים (כולל ממין נקבה) - אנשי-שם, שונאי-בצע וידועים לשבטיהם (אתנדב לזרוק שמות, אם אתבקש) - תרכיב רשימה בת 20 מועמדים אטרקטיביים, ואף תציע דירוג פנימי ביניהם. לכל היותר יתאפשר לציבור, בהליך מבוקר, לדרג בתוך העשיריה הראשונה ובתוך השניה, בנפרד. הקוים המנחים להרכבת הרשימה תהיה הכללת מירב המיגזרים העונים לשם 'ציונות דתית' ו/או 'זהות יהודית', ומתן ייצוג גם לתת-גוונים, עד כמה שניתן.

שביעיית האישים ה'ממנים' ילוו את התנהלות הסיעה לאורך כל הקדנציה, וכוחם יהיה בעיקר ציבורי ומוסרי (ולא משפטי). הנבחרים ישלישו התחייבות מוסרית ומשפטית (כן! אני יודע! הערך מפוקפק!) למספר כללים מצומצם, בעיקר למנוע 'בריחה' והסבת המנדט לשדות זרים, וזה הכל. אחד הכללים יהיה חופש הצבעה (או הימנעות) בגבולות מסויימים (באישור שביעיית העל?). בהתנהלות השוטפת, כולל בשאלות הנראות לכת מסוימת כ'קריטיות ו'קיומיות', ניתן צ'אנס ליושר האישי, ונראה מה יהיו חלומותינו.

היש מצטרפים לחלומותיי?