רבני הציונות הדתית התייחסו השבוע בעלוני השבת לחגיגת יום העצמאות שיחול השבוע, בהם קראו להודות לקב"ה על מדינת ישראל למרות הקשיים המלווים את התפתחותה.
הרב זלמד מלמד, רב היישוב בית-אל התייחס לנושא בעלון "קוממיות" האחרון, בו כתב כי ההבדל בין הראיה הפסימית ובין הראיה האופטימית היא בין ההסתכלות המצומצמת של כאן ועכשיו לבין המבט המקיף הסוקר את כל התקופה במבט אחד, גדול ושלם.
"זה עתה חגגנו את חג הפסח, חג החרות, בו יצאנו ממצרים. בליל הסדר שרנו "והיא שעמדה לאבותינו ולנו שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותינו והקב"ה מצילנו מידם". את השיר הזה שרנו גם בשעה שעמדו עלינו לכלותנו ועדיין לא הייתה ההצלה, אך הביטחון שהקב"ה יציל אותנו היה מוחלט, ועל כן שרנו, ומה שרנו - שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו. האם זו בשורה, האם זה משמח שכך מצבנו שאנטישמיות עוברת בירושה מדור לדור, וכל דור קמים אנטישמים חדשים לכלותינו?! התשובה לכך היא שהכל תלוי איך מסתכלים על המציאות. אפשר לראות את הקשיים והיסורים הבלתי פוסקים, ואפשר לראות את הישועות הבלתי פוסקות. אפשר לראות את היסורים ולא להבין סיבתם וליפול, ואפשר לראות אותם כיסורים ממרקים - כניתוחים מרפאים, אמנם כואבים אך מביאים רפואה. ויש אפילו יסורים של אהבה כמו ניתוח פלסטי לשיפור המראה, שאנשים מוכנים לסבול יסורים בשביל התוצאה, כך יש יסורים שמרוממים את ישראל למעלה יותר עליונה. אכן דווקא בזמן האמירה הזו אנו שרים ומרימים את הכוס, ושרים על כוס היין, שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו והקב"ה מצילנו מידם. הטוב האלוקי מופיע דווקא מתוך הכרת הפכו בשעת הצרה".
"אנו מתקרבים ליום העצמאות השישים למדינת ישראל. גם לגבי שישים שנות המדינה אפשר לומר אותם דברים. אפשר לראות את המלחמות את הקשיים הגשמיים והרוחניים שנתקלנו בהם, ואפשר לראות את ההצלחות וההתקדמות הגשמית והרוחנית של המדינה".
"אפשר לראות כמה הרוגים היו לנו במשך השנים, כמה פצועים, כמה משברים כלכליים, אישיים וציבוריים, כמה משברים רוחניים, רוחות רעות והתבוללות; ואפשר להתבונן ולראות איך הקב"ה מצילנו מידם. עם ישראל הולך ושב למקורותיו, מתרבים בעלי התשובה, מתרבים לומדי התורה. הארץ נבנית ומתפתחת, מדינת ישראל צועדת בצעדי ענק בהתפתחותה, והיא אמורה להיות בעתיד המדינה המפותחת ביותר בעולם - כלכלית, מדעית, ובעיקר אמונית. מדינת ישראל צועדת לקראת גאולתו השלמה של עם ישראל, לקראת היות עם ישראל אור לגויים, "ונהרו אליו כל הגויים ואמרו לכו ונעלה את הר ד'"".
בחוברת מיוחדת שיצאה לאור לקראת יום העצמאות, כותב הרב דב ליאור, רבה של קריית ארבע: ""אנו, בתור תלמידי מורנו ורבנו הרב צבי יהודה קוק זצ"ל, שזכינו ללמד ולהתחנך אצלו כיצד להתבונן על התופעות המתלוות למהלכי הגאולה קובעים חד-משמעית שיש להבחין בין היחס למדינה לבין היחס למנהלים אותה. מדינת ישראל שזכינו להקמתה אחרי אלפיים שנות גלות קשות ביותר היא באמת ראשית צמיחת גאולתנו".
"ההסתייגות הגדולה שיש לנו היא נגד ההנהגה, שמנסה לטשטש את דמותה כמדינה יהודית, להוטה להסגיר חבלי ארץ למחבלים, ומתנכלת לבנים יקרים שרוצים ליישבה ולחונן את עפרה ואבניה. ברור לנו שכל הצעדים האלה הם נוגדים את תורת ישראל, הם נגד אבות הציונות שראו בגאולת ארצנו וישובה על ידי יהודים משימה לאומית ממדרגה ראשונה", כותב הרב ליאור.
"אני מקווה שלא ירחק היום ועם ישראל יחזור בתשובה, כפי שהרמב"ם פוסק בהלכות תשובה. אז באמת כל התנהלות המדינה בכל אורחותיה תהיה לאור תורת ישראל הנצחית ובזה יתקדש שם שמיים בעולם".
הרב שמואל אליהו, רב העיר צפת, כותב בעלון "קוממיות": "ביום העצמאות אנו מודים בראש ובראשונה על כך, שמיום שהורינו עלו לארץ ישראל - עלה ביחד איתם הקב"ה".
ומוסיף וכותב: "מאז עליית היהודים לארץ בדורנו עבר מרכז הכובד של עם ישראל לארץ ישראל, וגם השכינה עלתה יחד עמנו לארץ ישראל וכוחה עולה עם כל גל עליה. אולי זה ההסבר לניסים שאנו רואים עין בעין מאז קום המדינה - בתש"ח, בששת הימים, ביום כיפור, במלחמת המפרץ, "בכל יום עימנו". נסים צבאיים, כלכליים, חברתיים ורוחניים".
"מיום ששבנו - שכינת ה' מלווה אותנו כל הזמן. אנחנו ביחד עם ה', וה' ביחד עימנו. אולם, בשנים האחרונות... קיבלנו נשיכות כואבות - מאות הרוגים ופצועים, מפני שבחרנו בדרך של אוסלו ולא בדרך של ה' שאמר לנו: "וירשתם את הארץ", "לא תחנם" "ולא ישבו בארצך".
"עכשיו אנחנו אומרים לו: אבינו שבשמים, אנו יודעים שאתה הבאת אותנו לכאן. אתה ירדת איתנו לגלות, שמרת עלינו בין העמים, עלית עימנו לארץ ישראל והצלחת כאן את דרכנו. טעינו ועכשיו אנחנו חוזרים אליך. רוצים ללכת בדרכך. רוצים אותך".
הרב זלמד מלמד, רב היישוב בית-אל התייחס לנושא בעלון "קוממיות" האחרון, בו כתב כי ההבדל בין הראיה הפסימית ובין הראיה האופטימית היא בין ההסתכלות המצומצמת של כאן ועכשיו לבין המבט המקיף הסוקר את כל התקופה במבט אחד, גדול ושלם.
"זה עתה חגגנו את חג הפסח, חג החרות, בו יצאנו ממצרים. בליל הסדר שרנו "והיא שעמדה לאבותינו ולנו שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותינו והקב"ה מצילנו מידם". את השיר הזה שרנו גם בשעה שעמדו עלינו לכלותנו ועדיין לא הייתה ההצלה, אך הביטחון שהקב"ה יציל אותנו היה מוחלט, ועל כן שרנו, ומה שרנו - שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו. האם זו בשורה, האם זה משמח שכך מצבנו שאנטישמיות עוברת בירושה מדור לדור, וכל דור קמים אנטישמים חדשים לכלותינו?! התשובה לכך היא שהכל תלוי איך מסתכלים על המציאות. אפשר לראות את הקשיים והיסורים הבלתי פוסקים, ואפשר לראות את הישועות הבלתי פוסקות. אפשר לראות את היסורים ולא להבין סיבתם וליפול, ואפשר לראות אותם כיסורים ממרקים - כניתוחים מרפאים, אמנם כואבים אך מביאים רפואה. ויש אפילו יסורים של אהבה כמו ניתוח פלסטי לשיפור המראה, שאנשים מוכנים לסבול יסורים בשביל התוצאה, כך יש יסורים שמרוממים את ישראל למעלה יותר עליונה. אכן דווקא בזמן האמירה הזו אנו שרים ומרימים את הכוס, ושרים על כוס היין, שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו והקב"ה מצילנו מידם. הטוב האלוקי מופיע דווקא מתוך הכרת הפכו בשעת הצרה".
"אנו מתקרבים ליום העצמאות השישים למדינת ישראל. גם לגבי שישים שנות המדינה אפשר לומר אותם דברים. אפשר לראות את המלחמות את הקשיים הגשמיים והרוחניים שנתקלנו בהם, ואפשר לראות את ההצלחות וההתקדמות הגשמית והרוחנית של המדינה".
"אפשר לראות כמה הרוגים היו לנו במשך השנים, כמה פצועים, כמה משברים כלכליים, אישיים וציבוריים, כמה משברים רוחניים, רוחות רעות והתבוללות; ואפשר להתבונן ולראות איך הקב"ה מצילנו מידם. עם ישראל הולך ושב למקורותיו, מתרבים בעלי התשובה, מתרבים לומדי התורה. הארץ נבנית ומתפתחת, מדינת ישראל צועדת בצעדי ענק בהתפתחותה, והיא אמורה להיות בעתיד המדינה המפותחת ביותר בעולם - כלכלית, מדעית, ובעיקר אמונית. מדינת ישראל צועדת לקראת גאולתו השלמה של עם ישראל, לקראת היות עם ישראל אור לגויים, "ונהרו אליו כל הגויים ואמרו לכו ונעלה את הר ד'"".
בחוברת מיוחדת שיצאה לאור לקראת יום העצמאות, כותב הרב דב ליאור, רבה של קריית ארבע: ""אנו, בתור תלמידי מורנו ורבנו הרב צבי יהודה קוק זצ"ל, שזכינו ללמד ולהתחנך אצלו כיצד להתבונן על התופעות המתלוות למהלכי הגאולה קובעים חד-משמעית שיש להבחין בין היחס למדינה לבין היחס למנהלים אותה. מדינת ישראל שזכינו להקמתה אחרי אלפיים שנות גלות קשות ביותר היא באמת ראשית צמיחת גאולתנו".
"ההסתייגות הגדולה שיש לנו היא נגד ההנהגה, שמנסה לטשטש את דמותה כמדינה יהודית, להוטה להסגיר חבלי ארץ למחבלים, ומתנכלת לבנים יקרים שרוצים ליישבה ולחונן את עפרה ואבניה. ברור לנו שכל הצעדים האלה הם נוגדים את תורת ישראל, הם נגד אבות הציונות שראו בגאולת ארצנו וישובה על ידי יהודים משימה לאומית ממדרגה ראשונה", כותב הרב ליאור.
"אני מקווה שלא ירחק היום ועם ישראל יחזור בתשובה, כפי שהרמב"ם פוסק בהלכות תשובה. אז באמת כל התנהלות המדינה בכל אורחותיה תהיה לאור תורת ישראל הנצחית ובזה יתקדש שם שמיים בעולם".
הרב שמואל אליהו, רב העיר צפת, כותב בעלון "קוממיות": "ביום העצמאות אנו מודים בראש ובראשונה על כך, שמיום שהורינו עלו לארץ ישראל - עלה ביחד איתם הקב"ה".
ומוסיף וכותב: "מאז עליית היהודים לארץ בדורנו עבר מרכז הכובד של עם ישראל לארץ ישראל, וגם השכינה עלתה יחד עמנו לארץ ישראל וכוחה עולה עם כל גל עליה. אולי זה ההסבר לניסים שאנו רואים עין בעין מאז קום המדינה - בתש"ח, בששת הימים, ביום כיפור, במלחמת המפרץ, "בכל יום עימנו". נסים צבאיים, כלכליים, חברתיים ורוחניים".
"מיום ששבנו - שכינת ה' מלווה אותנו כל הזמן. אנחנו ביחד עם ה', וה' ביחד עימנו. אולם, בשנים האחרונות... קיבלנו נשיכות כואבות - מאות הרוגים ופצועים, מפני שבחרנו בדרך של אוסלו ולא בדרך של ה' שאמר לנו: "וירשתם את הארץ", "לא תחנם" "ולא ישבו בארצך".
"עכשיו אנחנו אומרים לו: אבינו שבשמים, אנו יודעים שאתה הבאת אותנו לכאן. אתה ירדת איתנו לגלות, שמרת עלינו בין העמים, עלית עימנו לארץ ישראל והצלחת כאן את דרכנו. טעינו ועכשיו אנחנו חוזרים אליך. רוצים ללכת בדרכך. רוצים אותך".