אנשי ראש הממשלה טוענים בלהט כי גם יו"ר האופוזיציה, בנימין נתניהו, הסכים לוויתורים מפליגים ברמת הגולן. זכור לכול העימות בין נתניהו לאיציק מרדכי בו טען מרדכי כי נתניהו והוא יודעים שנתניהו הסכים לירידה מהגולן. מנגד מתכחשים אנשי נתניהו והוא עצמו לדיווחים. ראש המכון ללימודים אסטראטגיים במרכז הבינתחומי הרצליה, פרופ' עוזי ארד, יועצו לעניינים מדיניים של נתניהו בתקופת היותו ראש הממשלה, עושה מעט סדר ביומן ערוץ 7.
כדי להבין את המציאות הדיפלומטית במשולש ישראל-סוריה-ארה"ב, מחזיר אותנו ארד לימי יצחק רבין כראש ממשלה, ימים בהם החלה ניתנת ההסכמה העקרונית לשינוי. "רבין במהלך כהונתו מצא את עצמו מבטיח לשר החוץ האמריקאי כריסטופר שכשיראה הסכם המניח את דעתו, יסכים לירידה מהגולן, אך מדובר בהסכמה שהוגשה להם כפיקדון בלבד. הוא לא הסמיך את האמריקאים להציג זאת בפני הסורים. מאוחר יותר התברר לו שהוא הרחיק לכת בדברים האלה".
פרופ' ארד מספר כי מצב זה של פיקדון מדיני בידי האמריקאים הועבר כלשונו ליורשו של רבין בתפקיד, שמעון פרס, שקיבל את עקרות הפיקדון מרצון או בעל כורחו וקידם מהלך מדיני בתנופה.
באשר לתוכן ההסכמה מבהיר ארד כי מדובר במסמך שהעיקרון המנחה בו הוא ירידה מכל רמת הגולן ו"הויכוח שנותר הוא דיון על מטרים אחדים".
לעומת תקדים זה "מי ששינה את המצב היה נתניהו כי הוא נבחר כאנטיתזה למדיניות רבין פרס ולכן הוא דרש מכריסטופר להחזיר את הפיקדון ולראות אותו כבטל ומבוטל. זה היה חשוב לנתניהו כדי לנקות את השולחן. האמריקאי הבין כעו"ד שתפקידו כעת הוא להחזיר את הפיקדון ומאותו רגע נתניהו היה משוחרר ממחויבויות קודמות וזו זווית הפתיחה שנתניהו רצה להיות בה".
בעקבות דרישות אלה של נתניהו, ממשיך ומספר פרופ' ארד, ניסו הסורים במשך שנתיים לחזר אחרי ישראל בדרישה לשחזר את הפיקדון. זאת תחת הכותרת 'לחזור אל המו"מ מהנקודה שהופסק'. נתניהו הבהיר שהדרישות שלו אחרות. "לאחר שנתיים הסורים נשברו ואז החל מסע הדילוגים של לאודר בקיץ 98, שנתיים ויותר מאז שנתניהו נבחר. הסורים כבר לא דרשו את הפיקדון ולא דרשו את העקרונות שהתקבלו בו. הם הבינו שנתניהו תובעני יותר".
באשר לדרישות נתניהו שהועברו על ידי לאודר מציין ארד את הדרישה להישאר מעבר לקו המצוקים שברמה ואת ההישארות על האתר הגבוה ביותר, החרמון. "זה היה הגורם הקשה ביותר לפיצוח. אסד שאל איך הוא יוכל לוותר על החרמון שאותו הוא רואה מחלון ארמונו. לאודר הבהיר לו שישראל תישאר ברמה. הם הבינו שהחרמון יישאר בידי ישראל עשרות שנים. יותר מכך לא אפרט", סותם ארד.
נתניהו אמר שלנו יש צרכי התיישבות, ביטחון, מים ודרישות נוספות. אפשר להזיז את קו הגבול העתידי, במקומות ממזרח כמו קוניטרה. שם אין שום דבר קדוש. אבל היה ברור שנתניהו דורש להישאר ברמת הגולן".
בהמשך המגעים סירב נתניהו להיענות לדרישה הסורית לומר מהו שרטוט המפה שלו, ולכן אמר את המונח 'מספר מיילים ברצועה מהחרמון ועד אל חמא שבדרום'.
ממשיך ארד ומספר כי בין דרישותיו תבע נתניהו לקבע את עומק הנסיגה בעומק הפירוז של הרמה. בין השאר דרש שהכוחות הסוריים המשוריינים יתפרסו במזרח סוריה ולא מעבר לכך. "הוא אמר שככל שאתם תתפרסו רחוק יותר נוכל לדבר יותר על פשרה ברמת הגולן".
הסורים הבינו שהם עושים מקח טעות, והם נסחפו למקומות רחוקים הרבה יותר ממה שהם תכננו. נתניהו ניצל את המומנט וקיבל הסכמות בלי שהם קיבלו דבר ולכן דרשו מפה ואמרו שללא מפה לא ימשיכו. נתניהו סירב לתת מפה כי גם הוא חש שהוא במומנטום. לכן הודיעו הסורים שללא מפה הם לא ממשיכים את המו"מ.
בדבריו מביע ארד ביקורת חריפה כלפי ממשלת ברק, שלדבריו "כמו בהרבה דברים אחרים, התחילה כאילו הכול מחדש. כך היה עם הפלשתינים שהלכו על כל הקופה וקיבלו קדחת. כך קרה גם לגבי הסורים. חזרו לימי רבין. היו מוכנים לסגת עד לחול. בכך הגבירו את התיאבון הסורי עד שהתחילו דרישות בנושאי המים והכינרת. לי חרה שהעובדה שהצלחנו לחלץ ויתור סורי על החרמון והצלחנו לקבוע תקדימים שאנחנו על הרמה, נדחק כחסר ערך. קצין בכיר צוטט בעיתון בכותרת - 'החרמון הוא סתם הר' הייתה אוירה של קלות ראש שדחתה את כל הישגי נתניהו שהוכיח שמקח קשוח משיג תוצאות. לא חייבים להתייחס לכל עמדה סורית כמחייבת את כל העולם..."
באשר למציאות הנוכחית תחת ממשל אולמרט תוהה ארד "אולי זה עקב אי התמצאות, אולי עקב זילות האלמנטים החשובים לנו אבל אני מתרשם כי מתנהלים כאילו הכרחי שישראל תיסוג. שחוזרים לנוסחאות אנרכוניסטיות. גם אם רבין נתן את ההבטחה הוא הרי התחרט. מה שהושג אז מופרך לחלוטין כשסוריה מתחברת לגרעין ומתחברת לאיראן שמחוברת לגרעין, מתחברת לחיזבאללה שהתעצם לאין ערוך".
דוגמא לביקורתו כלפי התנהלות אולמרט גם ביחס להתנהלות ברק מציג פרופ' ארד את דרישתו של ברק לערובות ביטחוניות. "ברק הסכים לסגת עד קו המים אבל הייתה הבנה שהאמריקאים יעבירו לו 17 מיליארד דולר, פיצויים טכנולוגיים וצבאיים. לעומת זאת ממשלת ישראל היום הולכת למו"מ למורת רוחה של ארה"ב ובוודאי שאין איש שדורש את הערבות הכלכליות ביטחוניות".
באשר ליכולת להסתמך על יציבות שלטונו של בשאר אסאד מציין ארד כי אמנם "אביו היה בשלטון עשרות שנים, אבל מה טיבו של השליט הנוכחי קשה לי לדעת. הוא מתבסס ומתמרן. לא כל חתימה שלו היא חתימת בנקאי שוויצרי. גם זה שהוא מאוהב בחיזבאללה גם זה ברור. לכן קשה להבין למה ישראל ניגשת לנושא הזה בזוית כל כך גבוהה של נחיתות, כאילו היא רוצה להבטיח שהעסקה תהיה הפסדית במירבה כך שלא ניתן יהיה לקבל אותה והציבור בישראל יתנגד לה".