לאחרונה אני מהרהר בקול חרישי, והגעתי למסקנה עגומה: צריך לפרק את הציונות הדתית, לפזר את מוסדותיה, לפטר את מנהיגיה ורבניה. אמנם תנועתנו היקרה מילאה תפקיד חשוב ומעשיה הלא המה כתובים בספר דברי הימים למדינת ישראל, אבל מה לעשות? במצבה הנוכחי תפקידה כנראה הסתיים! בציונות הדתית העכשווית אנו מפוצלים לקבוצות-קבוצות, חוגים-חוגים ואין כל סיכוי שנתאחד. יתר על כן, המפה החברתית והפוליטית השתנתה לבלתי הכר, והציונות הדתית מדשדשת מאחור ומשמשת כאסקופא הנדרסת. די!
רשמנו פרקים מפוארים בתולדות א"י, אך שמנו דגש חזק מדי על דבקות באדמה. למרות ההתנחלות הרבתי ביש"ע (כן, כולל בחבל עזה) והגולן, לא התנחלנו בלבבות ו'לא סופרים אותנו'. הקימונו מוסדות חינוך מפוארים אך התוצאות אינן משביעות רצון; התוצר החינוכי מתפלג בין דתל"שים ובין מסתגרים ובדלנים, וביניהם אינדווידואלים אדישים. בקיצור - עם ישראל כנראה לא אתנו. אין לנו מה לחפש יותר תחת מותג הציונות הדתית. צריך להתחיל מבראשית בכיוונים חדשים.
כולנו אשמים, אבל במיוחד הרבנים והמנהיגים הפוליטיים שלא השכילו לקרוא נכון את מפת המציאות החדשה, והם מנותקים מן השטח במידה כזו או אחרת. הרבנים מתחרדלים יותר ויותר ונעדרי אומץ לפתח הלכות מדינה וציבור כמו שדרוש לציונות דתית אמיתית. המנהיגים מצידם מסוכסכים בינם לבין עצמם ומושכים את השמיכה הצרה לכל עבר, למרות שהיא נסדקה כבר מזמן לקרעים-קרעים.
תכלס', למרות שיש כאלו שעדין מאמינים שניתן לאחד את פלגי הציונות הדתית, וניתן להניף דגל או דגלים חדשים, ואפילו יש סיכוי להגיע ל-12 ח"כים נכספים כמו בימי הזוהר של בורג ויתר האבות המייסדים, ואפילו יש המאמינים כי הציונות הדתית יכולה להנהיג את המדינה "אם בקולי תשמעון" (הכוונה בקול אלו שאומרים כך) - אני אישית הגעתי למסקנה שחבל"ז, ואין לה לציונות הדתית תקנה אלא שבירה. נקודה!
חרקירי
"ויהס כלב את העם" (יג,ל) קראנו היום (הדברים נכתבים במוצ"ש שלח), ונזכרתי ב'תרגיל' המוכר: "השתיק את כולם! צווח ואמר: וכי זו בלבד עשה לנו בן עמרם? השומע היה סבור שבא לספר בגנותו. ומתוך שהיה בלבם על משה בשביל דברי המרגלים שתקו כולם לשמוע גנותו. אמר: והלא קרע לנו את הים והוריד לנו את המן והגיז לנו את השלו" (רש"י).
אנו מוצפים במבול של מאמרים והרצאות והכרזות מתוך המחנה, ממך יָצָאו, על 'חוסר תקוה לציונות הדתית' (אלא א"כ תשמעו לי...). אפשר להכריז תחרות בין רבנים, אקדמאים, חוקרים, כותבי מאמרים, תקשורתנים וטוקבקיסטים מי יטיל צל כבד יותר על הציונות הדתית. מי יוציא דיבתה רעה, ונהי בעיניו כחגבים. דוגמאות? בבקשה!
מתוך התקשורת (בשינויי לשון קלים): "בכנס שנערך לאחרונה באוניברסיטת בר-אילן בנושא '60 שנות ציונות דתית' מתח נשיא האוניברסיטה, פרופ' משה קווה, בקורת נוקבת. לדבריו הציונות הדתית מסתגרת, לוקאלית, לא התנחלה בלבבות, נחלה כשלונות ואכזבה, לא פועלת בדרכי נועם ולא מתחברת. הרבנים לא יצרו הלכה ציונית דתית" וכו' ותמשיכו לבד. ועוד מן התקשורת (בשינויי לשון קלים): "הרב יגאל אריאל, רבו של המושב נוב, מותח בקורת חריפה בספרו 'לשם שמים' על הציונות הדתית המתחרדת לדעתו אין עם מי לדבר; כולם במירוץ לכיוון החרדי. המיגזר כולו נמצא במגמת התבדלות מן הציבור החילוני וסופו חדלון". השבועון 'הצופה' הרעיש את העולם בראיון צווחני: "הציונות הדתית מאבדת את עצמה" הכולל שלל דוגמאות איזוטריות מפי... 'כתבנו הסרוג בצפון' המעונין להשתלב בפוליטיקה ו'יש לו בטן מלאה'. הרשימה עוד ארוכה ומגוונת, וכולה מתוך ה'מיגזר' (איזו מילה נוראית!)
גאוות יחידה
ואני עומד וזועק: מעבר לויכוח נוקב שיש לי עם ה'עובדות' (למשל, האם נשיא בר-אילן האזין להרצאתי בכנס שנערך אוניברסיטה שלו לפני כשנתיים על 'מאה שנות חידושים הלכתיים בציונות הדתית'?), ומעבר לפסוקו של החכם מכל אדם "אל תאמר מה שהיה שהימים הראשונים היו טובים מאלו" (קהלת ז,י) - לפנינו המירשם הבדוק ביותר להרוס את ה'מיגזר'! אין כל תועלת בהכרזות אלו, אפילו הן מנומקות היטב. הן לא יתרמו אפילו לא צעד אחד להשתוות הדעות. לכל היותר יקבל הדובר כותרת באתרי 'יהדות' או מחיאות כפים מדורשי רעתנו המאזינים לכל רחש במחנה.
אני קורא לכל החוקרים וההוגים ומחפשי המומים ומתקני עולם: חדלו לכם! עזבו את מחצית הבקבוק הריקה והבליטו את שלשת-רבעי המלאה! (אני יודע חשבון. הטעות היא חלק מהנוסחה!) טפחו גאוות יחידה! רק כך מחנכים לאתגרים, בכל רמות החינוך וההשפעה: אנחנו טובים! אנחנו מצויינים! אנחנו נעפיל! אנחנו נכבוש! כך בונים חומה!
ולמי שלא הבינו או לא התעמקו; החלק הראשון של המאמר נכתב באירוניה בקורתית.
רשמנו פרקים מפוארים בתולדות א"י, אך שמנו דגש חזק מדי על דבקות באדמה. למרות ההתנחלות הרבתי ביש"ע (כן, כולל בחבל עזה) והגולן, לא התנחלנו בלבבות ו'לא סופרים אותנו'. הקימונו מוסדות חינוך מפוארים אך התוצאות אינן משביעות רצון; התוצר החינוכי מתפלג בין דתל"שים ובין מסתגרים ובדלנים, וביניהם אינדווידואלים אדישים. בקיצור - עם ישראל כנראה לא אתנו. אין לנו מה לחפש יותר תחת מותג הציונות הדתית. צריך להתחיל מבראשית בכיוונים חדשים.
כולנו אשמים, אבל במיוחד הרבנים והמנהיגים הפוליטיים שלא השכילו לקרוא נכון את מפת המציאות החדשה, והם מנותקים מן השטח במידה כזו או אחרת. הרבנים מתחרדלים יותר ויותר ונעדרי אומץ לפתח הלכות מדינה וציבור כמו שדרוש לציונות דתית אמיתית. המנהיגים מצידם מסוכסכים בינם לבין עצמם ומושכים את השמיכה הצרה לכל עבר, למרות שהיא נסדקה כבר מזמן לקרעים-קרעים.
תכלס', למרות שיש כאלו שעדין מאמינים שניתן לאחד את פלגי הציונות הדתית, וניתן להניף דגל או דגלים חדשים, ואפילו יש סיכוי להגיע ל-12 ח"כים נכספים כמו בימי הזוהר של בורג ויתר האבות המייסדים, ואפילו יש המאמינים כי הציונות הדתית יכולה להנהיג את המדינה "אם בקולי תשמעון" (הכוונה בקול אלו שאומרים כך) - אני אישית הגעתי למסקנה שחבל"ז, ואין לה לציונות הדתית תקנה אלא שבירה. נקודה!
חרקירי
"ויהס כלב את העם" (יג,ל) קראנו היום (הדברים נכתבים במוצ"ש שלח), ונזכרתי ב'תרגיל' המוכר: "השתיק את כולם! צווח ואמר: וכי זו בלבד עשה לנו בן עמרם? השומע היה סבור שבא לספר בגנותו. ומתוך שהיה בלבם על משה בשביל דברי המרגלים שתקו כולם לשמוע גנותו. אמר: והלא קרע לנו את הים והוריד לנו את המן והגיז לנו את השלו" (רש"י).
אנו מוצפים במבול של מאמרים והרצאות והכרזות מתוך המחנה, ממך יָצָאו, על 'חוסר תקוה לציונות הדתית' (אלא א"כ תשמעו לי...). אפשר להכריז תחרות בין רבנים, אקדמאים, חוקרים, כותבי מאמרים, תקשורתנים וטוקבקיסטים מי יטיל צל כבד יותר על הציונות הדתית. מי יוציא דיבתה רעה, ונהי בעיניו כחגבים. דוגמאות? בבקשה!
מתוך התקשורת (בשינויי לשון קלים): "בכנס שנערך לאחרונה באוניברסיטת בר-אילן בנושא '60 שנות ציונות דתית' מתח נשיא האוניברסיטה, פרופ' משה קווה, בקורת נוקבת. לדבריו הציונות הדתית מסתגרת, לוקאלית, לא התנחלה בלבבות, נחלה כשלונות ואכזבה, לא פועלת בדרכי נועם ולא מתחברת. הרבנים לא יצרו הלכה ציונית דתית" וכו' ותמשיכו לבד. ועוד מן התקשורת (בשינויי לשון קלים): "הרב יגאל אריאל, רבו של המושב נוב, מותח בקורת חריפה בספרו 'לשם שמים' על הציונות הדתית המתחרדת לדעתו אין עם מי לדבר; כולם במירוץ לכיוון החרדי. המיגזר כולו נמצא במגמת התבדלות מן הציבור החילוני וסופו חדלון". השבועון 'הצופה' הרעיש את העולם בראיון צווחני: "הציונות הדתית מאבדת את עצמה" הכולל שלל דוגמאות איזוטריות מפי... 'כתבנו הסרוג בצפון' המעונין להשתלב בפוליטיקה ו'יש לו בטן מלאה'. הרשימה עוד ארוכה ומגוונת, וכולה מתוך ה'מיגזר' (איזו מילה נוראית!)
גאוות יחידה
ואני עומד וזועק: מעבר לויכוח נוקב שיש לי עם ה'עובדות' (למשל, האם נשיא בר-אילן האזין להרצאתי בכנס שנערך אוניברסיטה שלו לפני כשנתיים על 'מאה שנות חידושים הלכתיים בציונות הדתית'?), ומעבר לפסוקו של החכם מכל אדם "אל תאמר מה שהיה שהימים הראשונים היו טובים מאלו" (קהלת ז,י) - לפנינו המירשם הבדוק ביותר להרוס את ה'מיגזר'! אין כל תועלת בהכרזות אלו, אפילו הן מנומקות היטב. הן לא יתרמו אפילו לא צעד אחד להשתוות הדעות. לכל היותר יקבל הדובר כותרת באתרי 'יהדות' או מחיאות כפים מדורשי רעתנו המאזינים לכל רחש במחנה.
אני קורא לכל החוקרים וההוגים ומחפשי המומים ומתקני עולם: חדלו לכם! עזבו את מחצית הבקבוק הריקה והבליטו את שלשת-רבעי המלאה! (אני יודע חשבון. הטעות היא חלק מהנוסחה!) טפחו גאוות יחידה! רק כך מחנכים לאתגרים, בכל רמות החינוך וההשפעה: אנחנו טובים! אנחנו מצויינים! אנחנו נעפיל! אנחנו נכבוש! כך בונים חומה!
ולמי שלא הבינו או לא התעמקו; החלק הראשון של המאמר נכתב באירוניה בקורתית.