צמרת משטרת המנדט הבריטי שחקרה את פרשת רצח ארלוזורוב ידעה כבר אז כי אנשי בית"ר המואשמים ברצח אינם האשמים. כך עולה מדבריו של סגן המפקח הכללי של המשטרה באותם ימים.

את הדברים מציג חוקר תקופת המנדט, מנחם שריד, מחבר הספרים 'חרב לדוד' ו'לשלטון בחרתנו', בביטאון מכון ז'בוטינסקי האחרון.

מתברר כי בעוד הישוב בארץ געש סביב הטחת האשמת רצח ארלוזורוב על שלושת אנשי בית"'ר אב"א אחימאיר, צבי רוזנבלט ואברהם סטבסקי, הבריטים עצמם ידעו כי השלושה חפים מפשע וכי מדובר בעלילה חסרת בסיס.

שריד מציג בביטאון ציטטות מתוך ספרו האוטוביוגרפי של סגן מפקד המשטרה הבריטית, ג'וזף פרדריק, שביקר בארץ באותם ימים. בהתייחסו לרצח כותב פרדריק כי "למשטרה לא היו כל נקודות אחיזה". לדבריו החובה להציג נאשמים ברצח היה בשל הית ארלוזורוב אישיות ידועה. "היות והד"ר (ארלוזורוב) היה איש ציבור ידוע, היו נאלצים לפעול. לכן נאסרו שלושה אנשים שדעותיהם הפוליטיות היו מנוגדות לאלו של הנרצח".

באשר להתנהלות החקירה כותב פרדריק כי זו "התנהלה בעצלתיים כי לא היו כל עקבות. החקירה נמשכה על ידי החוקרים במשך חודשים רבים כי שום דבר לא נמצא".

הוא מזכיר כי בתום שנה מיום הרצח הושלם משפטם של השלושה. הכרעת הדין הותירה את האחריות לרצח רק על כתפיו של סטבסקי, ועליו הוטל גזר דין מוות, אולם מתברר כי במשטרה הבריטית היה ברור שגם אשמה זו הייתה חסרת בסיס. פרדריק כתב בספרו כי "ידענו היטב שאף אחד מהשלושה לא היה מעורב בפשע, וההתמרמרות הייתה רבה שהנה נעשה עיוות דין".

כידוע לאחר שהוגש ערעור על גזר דין המוות שהוטל על סטבסקי - אכן גזר הדין בוטל.

מנחם שריד מוסיף ומציין במאמרו אודות הרצח מהזווית הבריטית כי לימים ציטט משה שרת דבריו של בכיר במנדט הבריטי שראה בעצם הסכסוך בין חלקי הישוב השונים בעקבות הרצח ערך בפני עצמו. הבכיר הבריטי השווה את המאבקים בתוך הישוב היהודי בארץ לימי המצור על ירושלים בתום ימי בית שני כאשר האויב המשותף ניצב סביב לעיר, ולאחר שעות המאבק בו נאבקו חלקיו השונים של העם היהודי אלו באלו, נכבשה העיר. לטעמו של אותו בכיר "עם כזה לא יבנה מדינה", כך ציטט שרת.