להתקשר לטלפון נייד של בן משפחה ולקבל במקומו קול ערבי שמבשר על הירצחו. תסריט האימה הזה, ממנו חוששת כל משפחה, הבעית לפני ימים אחדים את בני משפחתו וקרוביו של תושב אחד הישובים בשומרון, בכיר במערכת הביטחון.
"אנחנו מהחמאס. הרגנו את בעלך. תמצאי אותו בבית חולים", נשמע קולו של גבר במבטא ערבי כבד מעברו של קו הטלפון כשניסתה תושבת ישוב בשומרון להשיג את בעלה בטלפון הסלולארי.
מאותו רגע החל מחול שדים בניסיונות לאתר את הבעל כאשר עוד ועוד חברים ובני משפחה מקבלים שיחת טלפון מהמכשיר הסלולארי של התושב כשמעברו השני של הקו "החוטף" הערבי.
ראשיתו של הסיפור בנסיעתו כמדי יום של הבכיר לעבודתו באזור המרכז כשהוא עובר ברכבו מאזור יישובי מזרח בנימין דרך עטרות, ציר תנועה שבעבר הלא רחוק שימש מאות נהגים מדי יום, לכיוון השפלה.
דקות אחדות לאחר שנכנס לכביש המוביל מצומת אדם לכיוון עטרות קידם את פניו פקק תנועה. במרחק של עשרות בודדות של מטרים מעמדת צה"ל הופתע כשהדלת הימנית ברכבו נפתחה וצעיר ערבי השתרבב לתוך הרכב. לרגע חשב שהצעיר יתיישב וכבר התכוון להכות בו בהיותו בין השאר גם מדריך קרב מגע, אולם מגמתו של צעיר הערבי הייתה אחרת. במיומנות שלף את מכשיר הטלפון מהעריסה ונמלט מהרכב אל בין הבתים.
החשד שעולה ברגע זה בלב הנהג הוא שגניבת הטלפון יתכן ומבשרת על ראשיתה של מתקפה מאורגנת עליו. הוא נועל מיד את דלתות הרכב, ואכן כעבור שניות לא רבות מכים בחלון הרכב הקרוב אליו שני צעירים ערבים ודורשים שיפתח את הדלת. בתנועת יד חדה הוא מנפנף לעברם כמו מגרש זבוב טורדני. השניים הכו שוב על החלון וכשהבינו שהדלת נעולה התרחקו מהרכב. שניות אחדות חולפות ועל שמשת החלון האחורי של הרכב הושלך בלוק שניפץ אותה.
הנהג מבין שנפל למלכודת מתוכננת היטב וכי גניבת הטלפון נועדה למנוע ממנו קריאה לעזרה לפני ניסיון תקיפה או חטיפה. הוא פותח בנסיעה מטורפת על שולי הכביש לצד פקק התנועה המזדחל באיטיות אדישה. הוא עולה ויורד מאיי התנועה בדרכו למחסום הצה"לי הקרוב. שם דיווח לחיילים שבמקום על האירוע וקיבל הבטחות "ניכנס לשם, נרדוף אחריהם", אך לא מעבר לכך.
במשך הזמן הרב שחלף מאז האירוע ועד הגיעו למקום העבודה הספיק, כאמור, גנב הטלפון הנייד להתקשר לשמות שבזיכרון המכשיר ולספר להם בזה אחר זה שהוא מהחמאס ורצח את בעל הטלפון. קשה לתאר את הבהלה שעברה בין קרוביו ובני משפחתו של הנהג באותו פרק זמן לא קצר כאשר הם מנסים ליצור עמו קשר אך המענה היחיד היה קולו של המחבל הצעיר.
ימים לאחר האירוע הוא אומר: "הכעס הגדול והעלבון הגדול הם מאזלת ידו של צה"ל כמה עשרות מטרים ממחסום. אזלת יד שמגיעה אחרי שקיבלנו הבטחה מהמח"ט שנוכל לנסוע בציר הזה בלי שום בעיה, ותחת אבטחה, בסופו של דבר אנחנו מקבלים הבטחות פורחות. לא הפסקתי לנסוע בציר הזה גם ביום שלמחרת וכך אמשיך גם בעתיד", הוא אומר.