לימי מלחמה פנים רבות. בין השאר גם פן הלכתי. סוגיות הלכתיות בשדה הקרב מתערבבות עם סוגיות הלכתיות הנוגעות לחיי היומיום בעורף המותקף. אנו מביאים בזה מקבץ שאלות שהועלו בפני הרב דב ליאור, רבה של קריית ארבע-חברון ועיסוקן הוא ימי המלחמה על צדדיהם השונים.

השאלות והתשובות המובאות כאן הנן מתוך אתר 'ישיבה' ותומללו מתוך תכניות השאלות והתשובות של הרב ליאור בערוץ 7 במרוצת התקופה האחרונה. ניתן לצפות כאן בשאלות נוספות בענייני צבא ומלחמה, או לשאול את הרבנים שאלות נוספות.

חשוב לציין כי לא כל השאלות והתשובות מתייחסות באופן ישיר לימי המלחמה הנוכחית, אולם אין ספק שיש בהן כדי לשפוך אור על גישת ההלכה לסוגיות אלה.

שו"ת מלחמה:

שאלה: לאחרונה סיימתי את שירותי הצבאי וחזרתי לישיבה, ובכל זאת ישנו מאורע שהתרחש בתקופת שירותי הצבאי ואני מתלבט האם הייתי צריך לנהוג כפי שנהגתי.

מה שקרה זה שהתקבל מידע מהשב"כ שישנו מחבל או שניים חמושים בתוך בית באחד הכפרים, הגענו לשם עם המ"פ (אני הייתי החובש כך שתמיד הייתי צמוד אליו) והכרזנו שייצאו מהבית, בשלב מסוים יצאו מספר אנשים מבני הבית, ומתיחקור שלהם התברר שהמחבלים עדיין בבית. המשכנו להכריז להם שייצאו אך הם לא יצאו, כך שהוחלט להרוס את הבית על יושביו. ואכן הגיע D9 (כמו שהיה בהתנתקות) במטרה להחריב את הבית על יושביו (היינו המחבלים הנ"ל) אלא שאז הגיע המח"ט של הגזרה (לא יודע איך הוא צץ שם פתאום) ואמר שכיוון שאי אפשר להרוס את הבית בלי שייהרסו עצי הזית שבחצר לכן אין זה ערכי או מוסרי ולכן הוא אמר לנו להכנס ב"רטוב" (=להכנס בעצמנו).

בסופו של דבר תפסו את המחבלים בבית (הם התחבאו בתוך בור שהיה בבית ואכמ"ל). ואף אחד מהחיילים לא נפגע ב"ה. למרות שאף אחד לא נפגע, יש לי נקיפות מצפון האם היה מותר לי להכנס לבית, כי הרי ברור לי שהפקודה של המח"ט הייתה מעוותת ובלתי מוסרית לחלוטין.

האם, לדעת הרב, הייתי צריך לסרב לפקודה של המח"ט? כי אולי יש צד לומר שכיוון שכך הצבא התנהל אז צריך להשמע לפקודותיו.

אני יודע שזו לא שאלה למעשה וזה סיפור שהיה לי לפני שנה וחצי ובכל זאת חשוב לי שהרב יאמר לי את דעתו (ונפק"מ לעשות תשובה על מצוות ונשמרתם, וגם לידיעת התורה)

תשובה: כמובן שאם יש לצבא ישראל אמצעים שאינם מסכנים את החיילים (ירי מרחוק או על ידי כלים כבדים או אש תלולת מסלול וכו'') וודאי שצריך לנצל אותם. אך להגיד שזו לגמרי טעות, אינני יכול לומר. יכול להיות שגם אם לכתחילה לא היה צריך לנהוג כך, אתה התנהגת כך בזמן מלחמה, כדי לשמור על המסגרת הצבאית ולא להמרות את פי המח"ט, למרות שזו הייתה פקודה עקומה, ולא צריך להיות לך נקיפות מצפון.

 

שאלה: האם יש מצוות מסירות נפש על מצוות ישוב א"י, מדוע?

תשובה: וודאי שיש, כי זה גדר של מלחמה, יש לנו מלחמה על ארץ ישראל. הרמב"ן כותב שנצטווינו בכיבוש, להקים צבא ולהילחם על ארץ ישראל. אתה יכול לשאול האם אדם כפרט מחויב במצווה זו, אבל הציבור וודאי חייב. בציבור לא שייך הגדר של "וחי בהם". במלחמה הסיכון נדחה. זה לא כמו מצווה פרטית שאם באה בהתנגשות עם פיקוח נפש אז פיקוח נפש דוחה את קיומה של המצווה. במלחמה העיקר זה לקחת את הסיכון. וודאי שאם הגויים מאיימים על המדינה שאם לא תסגיר שטח, אנחנו ממשיכים במלחמה, הציבור צריך לספוג את האיום ולקחת את הסיכון. אני חושב שגם בתור פרט מותר לך להסתכן, אלא רק שהיחיד לא חייב בזה. הפרט עושה את זה להצלת הרבים, כל מה שאנו מחזיקים בארץ זה מציל את כלל ישראל. גם החלוצים קודם הקמת המדינה לקחו סיכון, כי ידעו שזוהי טובת עם ישראל.

שאל אותי אדם, האם יכול לגור באחד היישובים שהרשעים יורים לשם כל יום. ואמרתי לו שאמנם אינו חייב לגור שם, אבל מותר. כי בעצם מגוריו שם זה כמו חייל שעומד על המשמר כדי למנוע את פלישת המחבלים לארץ. גם אזרחים שנמצאים במקומות כאלה, הם בגופם חוסמים, שאם היו עוזבים המחבלים היו נכנסים שם.

 

שאלה: אני תושב העיר שדרות, שלצערנו כידוע מופגזת מזה כ-7 שנים. כאשר מופעלת אזעקת "צבע אדום" קיים לחץ נפשי גבוה, "ואין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמיים" ולכן אני אומר תהילים או "שמע ישראל" תוך כדי התכופפות והמתנה לשמיעת ה"בום".

בביתי לא קיים חדר מוגן והמקום הכי בטוח הוא השירותים, או השירותים והמקלחת, לעיתים קורה שכאשר אני מתכופף בשירותים וממתין, מתוך לחץ נפשי וחרדה אני אומר "שמע ישראל" ומתפלל לאבינו שבשמיים. אני יודע שאסור להתפלל במקום כמו השירותים, אך דבר זה הוא מעבר לכוחותיי, כאשר קיים חשש כזה, אין מפלט וביטחון אלא בה’ יתברך שמו.

האם זה תקין? אם לא, מה לעשות, כיצד לנהוג? ומה גם שזה לא כל כך בשליטתי בשעת לחץ וחרדה.

תשובה: כיון שאתה אנוס, אין מקום לשאלה. אמנם, מקלחת עדיפה על שירותים.

 

שאלה: האם מותר לי למלט מהארץ את ילדי הצעירים (בן חמש ו-3 חודשים ותאומים בני שנה ו-9 חודשים) במצב של מלחמה כוללת בישראל כשאין לאן להימלט בתוך הארץ, רק עד לתום המלחמה, וכן במצב היום האם צריך לברוח מהצפון, או להישאר שם?

תשובה: בריחה במלחמה אינה דרכה של תורה. מי שנשאר כיום בצפון הוא גיבור, שמראה שיש לו כוחות נפש גדולים, והוא מראה מסירות על ישיבת ארץ-ישראל.

 

שאלה: בימים אחרונים עולה שאלה האם צריך להיכנס לעזה. האם אני כחייל בגבעתי צריך להסכים לזה, הרי אני לא אמרתי לצאת משם, אז ניכנס, ואחרי זה נצא, ואז ניכנס שוב, וחוזר חלילה. כלומר, אני אהיה הזרוע המבצעת של השטויות שראש הממשלה מחליט לעשות. ובכלל למה צריך לסכן את עצמנו ולהיכנס בכוח רגלי, בגלל שאומרים ש"זה לא מוסרי לפגוע באזרחים מהאוויר"? האם ערך האחדות של עם ישראל שווה את הסיכון של חיי, או שאני צריך לסרב פקודה להיכנס לעזה?

תשובה: זו שאלה כבדת משקל. אתה צודק בזה שביציאה משם נוצר מצב בו נתנו למחבלים פרס, והם יכולים לירות בנו יותר בקלות ויותר בדייקנות. אתה גם צודק בזה שבזמן מלחמה אין כזה דבר "חפים מפשע" שצריך להתחשב בהם, ומי שחושב כך הוא ניזון מהמוסר הנוצרי הצבוע. מבחינת ההלכה, אם בקומה ראשונה של בית מגורים יושבים מחבלים, צריך לפוצץ את מקום מושבם גם אם כתוצאה מכך הבית יקרוס וימותו אזרחים רבים. אולם מצד שני, אם החליטו לבצע פעולה שאמורה למגר או לצמצם את הטרור, הרי זו פעולה טובה וחשובה, ואסור לסרב פקודה עליה. לא יתכן שכל חייל יגיד שהוא לא מוכן לעשות את השטויות של ראש הממשלה. רק אם הפקודה היא נגד מצוות התורה אנחנו חייבים לסרב, אבל אם היא לא נגד התורה, אנחנו חייבים למלא אותה.

שאלה: אני משרת בחמ"ל במילואים.

1.אנחנו מקבלים במייל במחשב התרעות שצריכים להעביר לכוחות. האם מותר להדפיסם בשבת. כיצד יש לעשות זאת?

2.לעיתים אנו נדרשים להוציא מהמחשב פקודות ולהדפיסם. כמובן שהפקודות נדרשות לשם ידע מה לעשות במצבי חירום. כיצד יש לנהוג?

3.האם השכמות לחיילים בטלפון ע"מ להעירם לפעילות מבצעית מותרות?

4.האם יש המלצות נוספות לחייל בחמ"ל?

תשובה:

1. מותר להדפיס, מפני שאלו הנחיות הנוגעות לפיקוח-נפש. אמנם, אם הדבר אפשרי, יש לעשות זאת בשינוי, כגון: כתיבה ביד שמאל וכדומה, אבל רק בתנאי שזה לא יגרום עיכוב בהעברת המידע.

2. עד כמה שידוע לי, הפקודות למצבי חירום הן ידועות כבר. כל מה שצריך זה להדפיסם. לכן נראה לי, שידפיסו את הפקודות מערב שבת, ומה שצריך להשתמש ישתמשו בשבת, ומה שלא יהיה בו צורך בשבת, ישמידו בצאת שבת.

3. אם זה לצורך הפעילות - מותר.

4. אם הנך רואה שפעולה מסוימת אינה חיונית, אל תעשה אותה. ואם התברר לך במהלך עשיית המלאכה שאינה חיונית, תפסיק אותה באמצע.

 

שאלה: שמעתי שיש פסק שאומר שאנו היום במצב של מלחמה ובמצב כזה לא מבדילים בין חף מפשע ולא חף מפשע. רציתי לדעת האם זה נכון, ואם כך האם מותר לגנוב מהם?

תשובה: המהר"ל בפירושו לפרשת "וישלח" שואל, מדוע שמעון ולוי הרגו את כל אנשי שכם, הרי רק שכם וחמור היו חייבים מיתה? מכאן, אומר המהר"ל, נלמדת ההלכה שמותר להרוג גם חפים מפשע, ומותר להעניש ענישה קולקטיבית בזמן מלחמה. לכן, אם הצבא מגיע למקום שיש בו מחבלים, והמחבלים מתבצרים בבית שיש בו אזרחים, מותר להפגיז את הבית, אף-על-פי שיפגעו אזרחים חפים מפשע. וזה נכון דוקא בזמן של מלחמה, ומלחמה נקבעת על-ידי ההנהגה והצבא עצמו, כאשר הוא רואה שיש בכך צורך לחיסול המחבלים. למרות זאת, אין שום היתר לגנוב מהם בזמן מלחמה.

 

שאלה: האם מותר לדחות מועד חתונה שנקבעה מראש? זאת בעקבות המלחמה שבאה בפתח.

תשובה: אין לדחות את החתונה, ובעז"ה הכל יהיה בסדר, החתונה לא תופרע מסכנת מלחמה.