לקראת יום הזיכרון לנפילת מחלקת הל"ה שיחול בה' בשבט (30/1/09) יצא לאור ספר חדש השופך אור על הפרשה. הספר יצא בהוצאת משרד הביטחון ובית ספר שדה כפר עציון.
עבודת מחקר היסטורית מקפת בפרשת הל"ה נחשפת לראשונה בספר שכולל גילוים חדשים, עדכון ותיקון מידע שגוי שפורסם לאורך שנים. את הספר שנקרא "מחלקת ההר" חיבר יוחנן בן יעקב שהיה חבר בצוות תחקיר פרשת הל"ה.
הספר המבוסס על עבודה לתואר שני בלימודי יהדות מתאר בהיקף מלא את פרשת הל"ה. המחקר מושתת בעיקר על מקורות ראשוניים בארכיון צה"ל, על מקורות ערביים, ועל עדויות שמרביתם טרם נחשפו.
מוצגים בספר חידושים משמעותיים בפרשת הל"ה: בין השאר, נחשפת העובדה שפרטי הפרשה - כולל דרך ההתגלות ומקום הקרב - נודעו לבכירי המפקדים ב"הגנה" סמוך לאחר נפילת הל"ה, בבחירת המסלול התעלמו ממידע מודיעיני, זיהוי החללים הושלם בטרם נקברו ועוד.
סיפורה של מחלקת הל"ה
מעטות הן הפרשיות שחותם כה עז ונורא טבוע בהן. פרשת הל"ה היא פרשייה שראשיתה עוז וגבורה, תום ומסירות, ואחריתה טרגדיה נוראה, שכול ואבדון.
אור לה' בשבט תש"ח (15.1.1948) יצאו מהר-טוב שבמבואות ירושלים שלושים ושמונה לוחמים במסע רגלי כדי לתגבר את גוש עציון הנצור. שלושה מהם שבו להר-טוב, שלושים וחמישה המשיכו בדרכם אך לא הגיעו ליעד. גופותיהם נתגלו סמוך לכפר ג'בע והם נטמנו בטקס צבאי בכפר עציון. לראשונה ספג כוח המגן העברי מהלומה כבדה. מחלקה שלמה, עילית אנושית של היישוב היהודי בארץ ישראל, נפלה בקרב. מה עלה בגורל הלוחמים - איש מהם לא נותר לספר את שעבר עליהם בשעותיהם האחרונות. מיתוס גבורה נקשר לראשם של הנופלים שהוצגו כמופת ל"טוהר הנשק". במותם היו לאגדה עליה חונכו דורות של חניכי תנועות הנוער ולוחמי צה"ל. הזיכרון שנצרב בתודעה האישית והלאומית אינו מבוסס תמיד על מחקר היסטורי. בפרשת הל"ה תואמים ממצאי המחקר את המיתוס הלאומי שהתפתח ומבססים אותו.
"גבעת הקרב" הייתה לאתר סיורים מרכזי בישראל. רבבות מטפסים אליה ומתייחדים עם זכר הל"ה. שביל טיפוס הררי נחרת בנוף הגבעה ברגלי המסיירים הרבים שפקדו אותה (מסלול סיור בעקבות הל"ה מוצע בנספח לספר).
הגילויים המפתיעים
בספר החדש ישנו מידע מדויק על דרך התגלות הל"ה ועל מקום נפילתם - ט’אהר-אל-חאג'ה (היא "גבעת הקרב") - היה בידי מפקדי "ההגנה" הבכירים חמישה ימים לאחר הקרב. זאת בניגוד להנחה שלא היה כל מידע על מקום הקרב, עד גילוי הגבעה בתשכ"ט (1969), ע"י בית ספר שדה כפר עציון.
על פי הספר מסלול הל"ה בשני הלילות עבר סמוך ואף בתוך שדה פעילות של הכנופיות הערביות. בידי הפיקוד הבכיר היה מידע מודיעיני רב על כך.
עוד עולה מן הספר כי אין ביסוס וראיה לטענה שמידע ממקורות "ההגנה" בעניין הל"ה דלף והגיע לידיעת הבריטים ו/או הערבים. הספר מגלה כי משוריין בריטי לא עקב אחריהם ולא היה מפגש עם בריטים בדרך להר-טוב. הערבים לא נערכו לקראת הל"ה אלא נזעקו בעקבות גילוי מקרי של הכוח במבואות צוריף.
הל"ה התגלו עם שחר במבואות צוריף על-ידי שתי נשים ערביות. לאחר מכן, ייתכן שגם על-ידי רועה / רועים ערבי/ם נוספ/ים. על פי הגילויים שבספר לא עמדה בפני הל"ה אפשרות לפגוע בנשים הערביות וברועים ובכך להבטיח המשך דרכם בבטחה. "הסיפור" על מפגש הל"ה עם רועה ערבי אינו מבוסס.
בנוסף מתגלה כי המחלקה לא טעתה בניווט ולא סטתה ממסלולה המתוכנן. אין ביסוס לטענה שהאחרונים התאבדו ולא שהם פוצצו את כלי הנשק. צוריף ובית-נטיף לא נכבשו על-ידי הל"ה.
בספר אף מודגשת העובדה של"ה הנופלים זוהו כולם ונקברו בכפר-עציון יומיים לאחר הקרב. הצורך בזיהוי תריסר לוחמים בגורל הגר"א, נבע מהעובדה שתרשים הקבורה הראשונית בכפר-עציון אבד בקרבות תש"ח (1948).
על המחבר
יוחנן בן יעקב - בן קיבוץ כפר עציון וחבר בו כיום - אביו יעקב נפל בתש"ח בקרב האחרון על הגנת גוש עציון - מחנך, איש בית ספר שדה כפר עציון מייסוּדו, במסגרתו היה חבר בצוות תחקיר פרשת הל"ה שהוביל יהושע כהן ז"ל, בשנים תשכ"ח-תש"ל (1968-1970). לימים כיהן בכמה תפקידים ציבוריים: מזכ"ל בני עקיבא, יו"ר מועצת תנועות הנוער בישראל, יועץ שר החינוך ועוסק כיום בין השאר בהדרכת סיורים במזרח אירופה. יוחנן עוסק שנים רבות בחקר פרשת גוש עציון, פִרסם את הספר "גוש עציון, חמישים שנות יצירה ומאבק", חוברות ומאמרים רבים על פרשת גוש עציון.