בעוד העתיד נסתר מעינינו ואיש אינו יכול לחזות בוודאות את יחסו של ממשל אובאמה לסכסוך הישראלי פלשתיני – העבר, לעומתו,  פרוס וגלוי לפנינו כסרט קולנוע, וכל הדיוט יכול להזין בו את עיניו. והלקח הראשון המבצבץ מתוכו הוא יחסה העוין של קונדוליסה רייס לישראל ואהדתה הבלתי נסתרת לפלשתינים לכל אורך הקדנציה שלה בממשלו של בוש.

בהופעתה ב-2006 לפני השדולה הפלסטינית של "ארגון המשימה האמריקני למען פלשתין" בוושינגטון, שבראשו עומד ד"ר זיאד אסלי,  התומך בהקמת מדינה פלשתינית על בסיס קווי 67', הצהירה, לקול תשואות הנאספים,  "כי הפלסטינים הם המשכילים, המוכשרים והחרוצים בין עמי המזרח התיכון...!  לא יכולה להיות לאמריקה מורשת גדולה יותר מלהביא להקמת מדינה פלסטינית... ואני עצמי מחוייבת לכך...!"

את שטר מחויבותה היא פרעה ככל שהשיגה ידה.

רייס גררה את בוש בניגוד לרצונו לסכסוך הישראלי-פלשתיני

אהדתה לפלשתינים הייתה אחד המניעים החשובים במאמציה לרתום את בוש לתהליך הקמתה של מדינה פלשתינית. עוד בקדנציה הראשונה שלו, בינואר 2001 , הודיע בוש מפורשות בישיבת הוועדה לביטחון לאומי, שאין בדעתו להיגרר לסכסוך הישראלי-פלשתיני. כדי לא לחזור על שגיאתו של קודמו, קלינטון, שלחציו הקשים להביא את הצדדים להסכם רק החמירו את המצב. סגן הנשיא דיק צ'ייני ומזכיר ההגנה דונלד רמספלד תמכו בעמדה זו, קונדוליסה רייס, היועצת החדשה לביטחון לאומי,  שמרה על שתיקה. הנושא העיראקי עמד אז בראש דאגתם של ראשי הממשל.

שבע שנים לאחר מכן, בתפקידה החדש כמזכירת המדינה, היא מנצלת את קשריה המיוחדים עם הנשיא, כדי לחולל מפנה חד בעמדתו של הממשל;  המטרה המוצהרת – הקמתה של מדינה פלשתינית לצידה של ישראל –  נתקלה בהתנגדותם הנמרצת של צ'ייני ורמספלד שראו בה "מדינת טרור" על גבולותיה של ישראל,  אך ללא הועיל. רייס טענה שהכול הוא על דעתו של הנשיא,  וג'ורג' בוש – חרף הסתייגותו ממדיניותו המזרח תיכונית של קלינטון – מצא עצמו שקוע עד צוואר בסכסוך הישראלי- פלשתיני. 

בספרו "אשת אמון" כותב  גלן קסלר,  בכיר בוושינגטון פוסט,  כי אחת הסיבות העיקריות שרייס ניאותה לקבל על עצמה את תפקיד מזכירת המדינה הייתה הבטחתו של  הנשיא בוש ולפיה הוא מוכן לתמוך במאמץ עקבי להקים מדינה פלסטינית. בוש עצמו גילה עניין מועט בפרטים המסובכים שבמחלוקת ולא רצה להיות מעורב בתהליך המשא ומתן...בפועל התרחק מהנושא - אבל הותיר מרחב פעולה לרייס,  שהייתה המניע המרכזי בשכנועו של שרון, באמצעות דב וייסגלס, לבצע את תוכנית ההתנתקות מרצועת עזה.

חתרה בעקביות תחת מעמדם של דיק צ'ייני ודונלד רמספלד

קשריה ההדוקים עם בוש סייעו לה רבות כמזכירת המדינה בקדנציה השנייה שלו לדחוף אותו להמיר את האיומים בכוח נגד איראן בלחצים דיפלומטיים.

הגב' רייס לא היססה לנצל את קשריה המיוחדים עם הנשיא, כדי לנסות ולהשתלט על המועצה לביטחון לאומי, תוך שהיא חותרת תחת מעמדם של שני אישים רבי כוח והשפעה בקדנציה הקודמת, סגן הנשיא, דיק צ'ייני, ומזכיר ההגנה, דונלד רמספלד.

בינואר 2001 היא מתלוננת לפני הנשיא, שצ'ייני נוגס בסמכויותיה, תוך שהוא מנהל את ישיבות המועצה לביטחון לאומי בהעדרו של הנשיא, ושאין זה מתפקידו ולא היה זה חלק מתפקידיהם של סגני הנשיאים בעבר אלא של היועצת לביטחון לאומי. בוש מקבל את דעתה.

בספטמבר 2003 היא שוב מתלוננת אצל בוש – הפעם נגד מזכיר ההגנה,  דונלד רמספלד, שמדיניותו בעיראק לא נראתה לה.  חודש לאחר מכן,  היא מתמנית לאחראית לייצוב השלטון בעיראק בתקופת הכיבוש. היא לא נחה ולא שקטה עד שהנשיא החליט ב-2006 להחליף את רמספלד ברוברט גייטס, מתומכיה המובהקים של רייס עוד מתקופת נשיאותו של האב בוש.

כשנוכחה לדעת שלא על עיראק תהיה תפארתה, ותוך החלטה נואשת להגיע להישג מדיני רב רושם – פנתה אל הסכסוך הישראלי-פלשתיני ויזמה את ועידת אנאפוליס.

יורם אטינגר, ששימש ציר בדרגת שגריר לענייני הקונגרס בשגרירות ישראל בוושינגטון בשנים 1989 – , 1992 וקודם לכן, קונסול כללי של ישראל בטקסס ב- 1985-1988 - תוקף בחריפות את השקפת עולמה הפוליטית של  קונדוליסה רייס, כבת טיפוחיהם של ברנט סקאוקרופט, וריצ'רד האס  הפרו פלשתינים.

"תפיסת עולם אישית ולא תפיסת עולם אתנית היא המניעה אותה", הוא אומר,  "קונדוליסה רייס האמינה,  שהנושא הפלשתיני הוא שורש הטרור האיסלמי

האנטי אמריקני והמקור לאי היציבות במזרח התיכון... היא התעלמה מהעובדה, שבשנים 1995-2000 נהרגו עשרות אמריקנים מהטרור הפלשתיני (שלא לדבר על ה-11 בספטמבר השחור), דווקא בתקופה, שארצות הברית לחצה על ישראל וחיזרה אחרי הפלשתינים..."

היי שלום מדאם רייס

במסיבת פרידה שערך בוש ב-15 בינואר 2009  לשרת החוץ שלו, התייחס בין היתר, לקשר האישי ביניהם: "כשאנשים שואלים אותי על 'קונדי' (כינוי חיבה לקונדוליסה), אני אומר שהיא כמו אחותי..." ברם, בחודשים האחרונים,  הגב' רייס כה הרבתה לפנות לבוש, כדי לשכנעו להידבר עם מנהיגי איראן וצפון קוריאה,  עד שהתריס נגדה בעוקצנות: "האם תרצי להושיבני לדו שיח עם אחמד ניג'אד המוסלמי הרדיקלי?  ומי הבא בתור – קים ז'ונג איל?! (הנשיא הצפון קוריאני שבוש כה תיעב). לדברי פקיד בבית הלבן בוש אף החל להקניטה  כ"מדאם רייס", כשהוא מתריס כלפיה: "כמדאם רייס,  אינך באה אלי בדרישה שעלינו לשנות את עמדותינו הפוליטיות ?!

רייס ביקרה למעלה מעשרים פעם במזרח התיכון, תוך ניסיון נואש להגיע להסכם כלשהו בין הישראלים לפלשתינים לפני תום הקדנציה של בוש. בחודשים האחרונים האיצה את ביקוריה במאמץ אחרון לזכות במקום בהיסטוריה... וכותב על כך גלן קסלר  ב- Jewish Journal of Los Angeles: "מזכירת המדינה רייס ביקרה שוב במזרח התיכון וערכה מסע דילוגים בין הישראלים לפלשתינאים על מנת לקדם את יוזמת השלום. לפני שמונה שנים, לקראת סיום הקדנציה השנייה של הממשל הקודם, מזכירת המדינה מדלין אולברייט ערכה הכנות למאמץ שלום מזרח תיכוני. לפני עשרים שנה, כאשר ממשל רייגן הגיע לשלבי הסיום, [מזכיר המדינה] ג'ורג' שולץ הקיש בדלתות הישראלים והערבים מצויד בתוכנית שלום משלו; לדניאל פלטקה, סגן נשיא ללימודי חוץ וביטחון במכון אמריקן אנטרפרייז, ציפיות נמוכות לגבי יכולתה של רייס להצליח. "כולם דוחפים יוזמה מזרח תיכונית," אמרה. "זהו המפלט האחרון עבור מזכירי מדינה המבקשים לעצב מורשת היסטורית".

"ממשל בוש יצטרך להסביר מדוע חמאס שולט כעת על עזה",  הקשה ברק אובאמה באחד מנאומי הבחירות שלו ב-2008, והוא  משיב בנימה סרקסטית:  "זה בגלל שארה"ב התעקשה שברשות הפלשתינית יתקיימו בחירות דמוקרטיות..."