מתוצאות הבחירות בציונות הדתית, עולות כמה מסקנות אידיאולוגיות. ראשית, ארבעת המנדטים ועוד קולות, שניתנו לאיחוד הלאומי, לא היו מצביעים לבית היהודי במתכונתו הקודמת. חלקם לפחות. הנבחרת הראשונית של הבית היהודי, שהוצעה ע"י גופים ציבוריים שונים, הרחיקה רבבות-רבבות מצביעים שדגלו וחונכו והזדהו עם הציונות הדתית. אלה, הרגישו חסרי בית - וכך האיחוד הלאומי הציל את רבבות הקולות הללו, שאלמלא טוהר האידיאל שהציב האיחוד הלאומי – לא היו מצביעים כלל, או שהיו זולגים לליכוד, ליברמן וש"ס.

שנית, רוב בציונות הדתית מאס בהשתלחות הקבועה בנוער הגבעות, ברבנים ובישיבות. אפשר למתוח ביקורת, וניתן ורצוי לא להסכים - אבל מתוך כבוד והכרה במקומו של האחר. לא בהשתלחות ולא בהתנשאות.

למרות ההתגייסות חסרת התקדים של המכנים עצמם "דתיים-נורמאליים", למרות ההשמצות נגד נוער הגבעות ונגד סרבני פקודה בלתי חוקית בעליל, נגד מה שכונה בעזות "הדיקטטורה הרבנית", ובעד הפלורליזם והליברליות האינסופית שנשבה מהבית היהודי - הרי שבפריימריס של הצינות הדתית, (כפי שכינה זאת ידידי הרב אבי רט), התוצאה ברורה לעין. הציונות הדתית היא עם נוער הגבעות, עם הרבנים והישיבות, ונגד מילוי פקודת הגירוש. רוב הציבור פשוט מאס באובססיית הנורמאליות...

ההכרעה איננה סוחפת, איננה חד משמעית. אבל היא ברורה.

מסקנת שלישית והיא החשובה מכל. למרות משקעי העבר, למרות המחלוקות האידיאולוגיות, שלא נתעלם מהם גם בהמשך - על כולנו להתגייס למען אתגרי העתיד: להבטיח את שלומה של ארץ ישראל, לחזק את החינוך היהודי בבתיה"ס הממלכתיים, לסייע לצמיחה כלכלית תוך מתן תמריצים (ולא קצבאות) לחלשים, לחזק את עולם התורה, לעודד עליה רחבה, להלחם בשחיתות שלטונית, להלחם בטרור הערבי, להיאבק בתאונות הדרכים, לשפר את מעמד הנכים והגמלאים, לשקם את עקורי גוש קטיף וצפון השומרון ולהשיב את יונתן פולארד הביתה.

עונת בחירות היא עונת ההבטחות. עכשיו חובה עלינו לממש אותם - ובשילוב ידיים יחד עם המפלגות החרדיות והליכוד להבטיח חברה יהודית בריאה יותר, ערכית יותר.