השבוע חל יום הזיכרון ה-33 לפטירת הרב הראשי לישראל, הרב איסר יהודה אונטרמן. הרב אונטרמן נולד בשנת תרמ"ו בעיירה בריסק, ולמד בישיבת מלץ אצל הגאון ר' שמעון שקאפ, לאחר נישואיו למד בכולל של ישיבת וואלאזין שם הוסמך לרבנות על ידי הרב רפאל שפירא.

לאחר מכן קיבל על עצמו את ראשות הישיבה בעיר וישנובה, ישיבה שהתפרסמה עד כדי כך, שה"חפץ חיים" שלח את אחיינו ללמוד בה. היה מרבני ה"מזרחי" ובועידת ה"מזרחי" השלישית שהתכנסה בפולין נשא הרב אונטרמן נאום מרכזי בנושא "חיזוק היהדות" וציונות מתוך יסוד רוחני איתן, מתוך התנגדות ל"תוכנית אוגנדה".

בשנת תרפ"ג הפך לרבה של ליברפול, בה פעל, בזמן מלחמת העולם השניה, למען יהודים פליטים מגרמניה שאנגליה התייחסה אליהם כנתיני מדינת אויב. בשנת תש"ו לאחר פטירת הרב עמיאל, נתמנה לרב האשכנזי של תל-אביב, שם הקים כולל בשם "שבט יהודה" והמשיך בהוצאת ספריו - "שבט מיהודה".

העיתונות החרדית, התייחסה השבוע ליום פטירתו, בסדרת ראיונות בעיתון "שביעי – קו עיתונות דתית", פרש הרב זלמן נחמיה גולדברג, שכיהן כראש הכולל של הרב אונטרמן בתל-אביב, קווים לדמותו: "בראש סדר העדיפויות שלו היה קירוב רחוקים, הוא הופיע מעל במות ציבוריות וביקש לקרב, אבל התעקש שזה לא יבוא חלילה על חשבון התפשרות בדעת-תורה", אמר הרב גולדברג.

"כשהוא בא לתל-אביב, זו הייתה עיר מלאה ברבנים, בכל בית כנסת היה רב. מה עשה? הוא נתן לכל רב אחריות על נושא מסוים, אחד על מקוואות, השני על עירוב, אחד על כשרות, רב נוסף על תרומות ומעשרות, הוא דאג שלכל רב תהיה אחריות על משהו, ולא שכולם יתעסקו בכל בלי סדר. חלוקת העבודה הזו הוכיחה את עצמה, הסדר המופתי שהיה מנת חלקו בכל שנותיו הוכיח את עצמו בכהונותיו הרבניות בכל רחבי העולם. הוא היה יסודי והבין בכל נושא הלכתי, לשם דוגמה, היום לוקחים רב לסנדקאות, ולצערנו, רוב הרבנים לא יודעים מהי סנדקאות, מהי מילה".

בג' ניסן תשכ"ד נבחר לרבה הראשי האשכנזי של ישראל. מזכירו, ר' אברהם בידרמן, סיפר גם הוא בראיון לעיתון על גדולתו של הרב אונטרמן: "בזמנו החזקתי בשלושה מכתבים שקיבל הרב אונטרמן בצעירותו. הוא התכתב עם גאוני עולם וכולם פנו אליו בתארים בלתי-רגילים, את המכתב הראשון, שבו היו תארים פופלגים, קיבל מר' חיים עוזר גרוז'ינסקי. שאלתי אותו פעם: מתי קיבלת את המכתב? וענה: כשהייתי בן-עשרים. מכתב נוסף קיבל מה"חפץ-חיים", וממורו ורבו, ר' שמעון שקאפ", עוד סיפר כי ר' אהרן מבעלזא, ביקש שהרב אונטרמן יערוך את חופתו, בנישואיו השניים.

במאמרו בכתב העת "שנה בשנה", תשכ"ט, כתב הרב אונטרמן כי עדיפות הלכתית, יש ליום העצמאות על יום שחרור ירושלים, אם-כי לעניין אמירת ההלל עדיף יום שחרור ירושלים: "אחרי שזכינו לנס גדול שהפליא והרעיש את מומחי האסטרטגיה בעולם, נשאלה השאלה איזה יום חג של מדינת ישראל מבחינה לאומית יקבל עליונות בחיי הציבור, אם יום הכרזת המדינה או יום ניצחון מלחמת ששת הימים. תשובתי היא, כי יום העצמאות יקבל עליונות, מפני שהוא מראה גדולתם של ישראל... יום הכרזת המדינה מראה על האמונה החזקה בעם... ואילו במלחמת ששת הימים הובלטה ביתר שאת יד ההשגחה העליונה, שהכרענו את האויבים שנאספו עלינו בכוח גדול ובנשק רב להשמידנו, במשך ימים אחדים. זכאי אפוא יום העצמאות להיות נחוג בשמחה ובתרועה ובעליצות נפש. אולם מה שנוגע לשירת הלל, שנקראת בפי חכמים "שירה", יד התאריך השני על העליונה, יום הניצחון במלחמת ששת הימים. ולכן להבלטת שמחה בהמון חוגג, צועד יום העצמאות בראש, ואילו לקריאת הלל בברכה - יום הניצחון של ששת הימים קודם".

בבחירות שנערכו לרבנות הראשית בשנת תשל"ב, ניצח הרב גורן. הרב אליעזר מלמד כותב כי מתחילה הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל התנגד מאוד לעריכת הבחירות, "לדעתו אין מעבירים רב ממשרתו, ולכן אסור היה להתמודד בבחירות נגד הרבנים הראשיים שכיהנו בפועל, הרב אונטרמן והרב ניסים. אולם אחר שנבחר, כיבד אותו (את הרב גורן - ה"י) כרב ראשי, וכפוסק בעל כתפיים רחבות שאינו חושש להקל במקום שצריך". הרב אונטרמן נפטר בכ"ד שבט תשל"ו.