שופט בית משפט השלום בירושלים עודד שחם קיבל את תביעתו של חננאל דיין, החייל שסירב ללחוץ את ידו של הרמטכ"ל חלוץ, נגד העיתונאי יאיר לפיד, והורה ללפיד לשלם לדיין פיצויים בסכום של 12,000 שקלים.
כמו כן הורה השופט ללפיד ולנתבעים הנוספים כמו"ל ידיעות אחרונות לשלם לדיין הוצאות משפט ואגרת משפט.
אביו של דיין אומר כי בכוונתו לערער על פסיקת הפיצוי הנמוך בבית המשפט המחוזי. זאת לאור הקביעה המשפטית ולפיה הרף המינימאלי לפיצוי תביעות מסוג זה עומד על חמישים אלף שקלים.
נזכיר כי ראשית הפרשה במאמר פובליציסטי שאותו פרסם יאיר לפיד בעיתון 'ידיעות אחרונות' ובו השתלח בחריפות בחננאל דיין. זאת בעקבות התקרית בה קיבל אות הצטיינות בבית הנשיא וסירב ללחוץ את ידו של הרמטכ"ל דן חלוץ בשל היותו מפקדה בפועל של העקירה מרצועת עזה וצפון השומרון, עקירה שבוצעה זמן קצר קודם לכן.
בפסיקתו תיאר השופט את מאמרו של לפיד הכולל הטחות אשמה עובדתיות כלפי דיין כאילו דרש מהרמטכ"ל להתנצל בפניו בתוך שלושה ימים, ודיווח כאילו החטיבה בה שירת החליטה להדיחו משורותיה בעקבות האירוע.
במאמרו סיפר לפיד כי בניגוד לטענתו של דיין כאילו סבו נפטר משברון לב בעקבות ההתנתקות, עובדה שהקשתה עליו ללחוץ את ידו של חלוץ, הוברר לו משיחות אישיות עם האלוף אלעזר שטרן כי הסב נפטר ממחלה ולא משברון לב.
לפיד דחה את טענתו של דיין שהסירוב ללחוץ יש בוצע בספונטאניות וכתב כי "... למעשה הוא תכנן אפילו להביא איתו אלבום של תמונות מהפינוי ולדחוף אותו לרמטכ'ל שלו מן המארב, כך שאפשר לרדת כבר עכשיו מהשטות הזאת של הספונטאניות, כי זה לא המקרה".
את דבריו התקיפים הפנה לפיד לעבר אוכלוסיה גדולה הרבה יותר מהמקרה הפרטי של חננאל דיין וכתב כי לא היה כותב על המקרה אם היה מדובר במקרה פרטי וכי "... יותר ויותר חננאלים מתגלים בזמן האחרון. אני לא מדבר פה, חלילה, על אלה שבאמת פונו מבתיהם ברצועת עזה – במקרה שלהם מדובר בטרגדיה אנושית וציונית, וגם הטיפול המתמרח בעניינם אינו מוסיף לנו כבוד; הכוונה היא לכל אלה שברגע שהמדינה לא מתנהגת כמו שהם אוהבים, מיד מודיעים לנו שהם לא חוגגים את יום העצמאות, לא מתגייסים, ולא אומרים תפילת 'הלל', ומקימים את מדינת יהודה, ובהזדמנות זאת גם זורקים שני בקבוקי תבערה על חיילים ושוטרים בחברון".
באשר לטענת דיין לפיה בדברי יאיר לפיד היה לשון הרע מציין השופט כי לא ניתן לקבל טענה זו שכן בעשותו מעשה שעורר מחלוקת רבה ושנוי במחלוקת הפך להיות אישיות ציבורית וככזו הוא נתון לביקורת ציבורית, גם כזו שאותה פרסם יאיר לפיד במאמרו.
בתום התפלמסות משפטית הכריע השופט לדחות את חוות הדעת שהציגה משפחת דיין בסוגיית מהותה של אמירת לשון הרע המחייבת ענישה .
בהמשך לקביעתו זו פירק את מאמרו של לפיד לקיטועים והציג התייחסות לכל אחד ואחד מהם:
על המשפט ".... בחור עצבני במיוחד ... אותו לא חנן האל בעודף תבונה" דחה השופט את טענת דיין שיש במשפט זה ייחוס תכונות אלה כלפיו, וקבע כי "מקריאת הפסקה הרלוונטית במאמר בשלמותה, עולה כי הנתבע לא ייחס לתובע את התכונות האמורות".
כמו כן דחה את הטענה שבמשפט "יותר ויותר חננאלים ...." יש משום אמירת לשון הרע. "קריאת המאמר כמכלול אינה מותירה ספק כי לא נטען, ואף לא נרמז, כי התובע עצמו השליך בקבוקי תבערה, אינו אומר הלל על המדינה או כי הוא שייך לגוף המכונה "מדינת יהודה". פעולות אלה אינן מיוחסות לתובע. הפעולה העיקרית המיוחסת לתובע במאמר היא אי לחיצת ידו של הרמטכ"ל בטקס הנזכר. קריאת המאמר כמכלול מלמדת, כי עולה בו התיזה, לפיה יש מכנה משותף בין התנהגותו של התובע בטקס, ובין הפעולות האמורות אותן מונה הכותב. עניינו של המכנה המשותף האמור בהתנכרות למדינה וסמליה", כתב השופט שחם.
השופט קיבל את פרשנותו של יאיר לפיד למאמרו ולפיה "ראיתי בהתנהגותו של התובע ביטוי לתופעה חברתית מדאיגה, של כאלה הנוקטים במוסר כפול ביחסם למוסדות המדינה". עוד הוסיף לפיד והסביר כי האמירה על זריקת בקבוקי תבערה אינה מתייחסת לדיין אלא "כמשל למקרי קיצון של אזרחים הנוקטים במוסר כפול ביחסם למוסדות המדינה – פוגעים בכוחות הביטחון ששומרים עליהם".
לפיד הוסיף וטען כי ביקש "להוקיע תופעה חברתית מדאיגה של חריגה מגבולות מחאה פוליטית לגיטימית, ולא ייחסתי לתובע ביצוע של מעשים לא חוקיים".
"נוכח האמור לעיל, אני קובע כי אין באמירות הנדונות משום הוצאת לשון הרע על התובע", קבע השופט.
באשר לטענה שבחריזת שמו של חננאל דיין כפי שבאה לידי ביטוי במהלך המאמר כולו משום פגיעה בו הזכיר השופט את החרוזים השזורים במקומות שונים במאמר: "החייל הסובל חננאל", "החייל המתפתל חננאל", "חננאל המשתולל", "חננאל הגואל", "חננאל המקלל", "סמל חננאל המתגולל", "חננאל המתנפל", חננאל המטרלל", "חננאל המתערפל", "הסמל הסורר", חננאל המחלל", "חננאל המתפלל", חננאל המזלזל", "חננאל המחלחל". על כל אלה כותב השופט כי "על פי אמות המידה של האדם הסביר אין מדובר בלשון הרע, במובן חוק איסור לשון הרע". זאת על אף ש"אכן, חלק מן הביטויים בהם משתמש הנתבע (ובהם מחלל, מקלל, משתולל, מתנפל, מתגולל, סורר, מזלזל, מחלחל) יכולים להתפרש, במבחן האדם הסביר, כביטויים שליליים. עם זאת, הם אינם מובנים, בהקשר בו נעשה בהם שימוש, באופן מילולי".
בהמשך הוסיף השופט והתייחס לציטטות שונות מתוך המאמר ובהם גם לציטטה שייחסה לדיין את האמירה שבעת סירובו ללחוץ את ידו של חלוץ כאילו "שכינה דיברה מפיו", וכתב כי אכן "אמירה המיוחסת לאדם, המובאת במירכאות, יכולה להוות לשון הרע".
בתום פסק הדין שהתפרס על פני 46 עמודים קובע השופט שחם כי לא הוכח נזק ממוני לדיין. אך מכיוון שמדובר בפרסום בעל מימד עובדתי שנעשה בלא בדיקה ממשית של העובדות העומדות בבסיסו. "הפרסום נעשה במסגרת העיתון הנפוץ ביותר בישראל, במוסף סוף השבוע. אף לכך יש לתת משקל. יש לתת משקל גם לכך, שהנתבעים ניהלו הליך גם בנוגע לפרסום האמור, אף שלא הייתה בידם הגנה ממשית לגביו. בכך יש כדי להגביר את הנזק שנגרם".
לנוכח כל אלה הכריע השופט להורות ללפיד ול'ידיעות אחרונות לשלם לדיין סכום של 12,000 שקלים. זאת לבד מפרסום התנצלות והכחשה לדברים שפורסמו ותשלום הוצאות משפט ואגרה ששולמה על ידי דיין בתחילת ההליך המשפטי.
כאמור, כעת בכוונת הרב יוסף דיין, אביו של חננאל, לערער בבית המשפט המחוזי על הכרעת הדין. לדבריו קיים רף מינימאלי של תשלום פיצוי על פגיעה ללא הוכחת נזק ורף זה עומד על חמישים אלף שקלים, ועל כן להערכתו בית המשפט המחוזי ידחה את הכרעת דינו של השופט שחם.
יצוין כי בהכרעת הדין דחה השופט את התביעה נגד ארנון מוזס, מחזיק המניות ב'ידיעות אחרונות', וכן דחה את תביעת אמו של דיין שכליה נטען לכאורה במאמרו של דיין שחינכה את בנה שלא כשורה.