ממשלה צרה
וכצפוי נמשך הקמפיין התקשורתי - "ממשלה צרה צרורה" במסגרת המאמצים, שנראה שמצליחים לשאת פרי, יש לומר, להוביל את נתניהו שמאלה ככל שניתן.
במסגרת הקמפיין הזה ניתן היה לקרוא השבוע ב'הארץ' את מאמרו של אמיר אורן, חבר מערכת העיתון, שהחליט שמספר המנדטים התומכים בנתניהו אינו אלא פלונטר שהמוצא היחיד ממנו אינו אלא 'בחירות חדשות ובהקדם', כמאמר כותרת דבריו. הוא אף ממליץ שבבחירות הבאות, שאמורות להושיע את העם היושב בציון מציפורני הימין, יחליטו נתניהו ולבני לחבור לממשלת אחדות תחת הנהגת מי שיזכה במרב המנדטים.
כלומר, כאילו לא היו כאן בחירות, כאילו אין תוצאות, כאילו יום בחירות לא עולה מיליונים למשק הישראלי. כאילו כלום. התוצאות לא מוצאות חן בעיני השמאל אז אין שום בעיה. עושים בחירות חוזרות. נהדר.
באמת תודה לך, מר אורן. אני רק מרשה לעצמי לשוב ולשאול גם אותך - איך זה שלא שמעתי את קולך כאשר לרבין היו 61 מנדטים ובשמם הלך למהלכים הקיצוניים ביותר שנעשו כאן מאז קמה המדינה – משא ומתן עם גדולי אויביו של העם הזה, חימושו, מימונו ועוד תחכומים שאין צורך להזכיר (אנחנו נזכרים בהם כל יום בתזכורות הצבועות בצבע אדום). אז איפה היית, מר אורן, אז?
השאלה האמיתית
אין ספק, עלינו להזמין לישראל את מזכירת המדינה האמריקאית, הילארי קלינטון, מדי שבוע. או לפחות מדי חודש. מה שבטוח שרצוי שהיא תגיע לכאן כמה שיותר. הרי רק לכבוד ביקוריהן של מזכירות מדינה מקפידים אנשי 'שלום עכשיו' לפרסם את דו"ח הבשורות שלהם, והפעם התבשרנו לכבוד ביקורה של כבוד הקלינטונית על תכנית מגירה שכוללת בניה של לא פחות מ-73 אלף יחידות בניה – וו'אחד מגירה, מסתבר.
בכל אופן, עם היוודע דבר הבשורות ממגירותיו של שר הבינוי והשיכון, זאב בויים, שמענו את תגובותיו הנזעמות של יו"ר מר"צ החדשה (מה בדיוק כל כך חדש בה? לא ברור, אבל לא חשוב), חבר הכנסת ג'ומס אורון שביכה את מות חזון שתי המדינות לשני עמים.
בעקבות הדיווחים המובזקים הללו על דברי ג'ומס אמר קובי אריאלי בתכנית 'המילה האחרונה' בגל"צ משפט חשוב מאוד: "אני שומע את המבזק ואת מה שג'ומס אומר ולא מבין. מניין החוצפה שלך, מר אורון, עם שלושת המנדטים שלך לפתוח כבר שלושה מבזקים בתגובה שלך נגד הבניה ביו"ש".
דברים נכוחים מר אריאלי. מה שלא הצלחתי להבין הוא מה אתה רוצה מג'ומס. הוא עושה את שלו. שומע, זועם, כועס, מתעצבן ומגיב. על זה בדיוק משלמים לו משכורת. את השאלה שלך היית צריך לנסח אחרת. היית צריך להסתובב רגע לעבר ההפקה שלכם שם בגלי צה"ל, ולשאול כמעט באותו נוסח: מאיפה יש לכם, מבזקני גל"צ, את החוצפה לפתוח מבזקים אחד אחרי השני בתגובה מטעם נציג של איזה שלושה מנדטים הזויים מקצה המפה הפוליטית?
זו השאלה האמיתית.
על נאמנות ואזרחות
בבימתו שב'ידיעות אחרונות' סיפר לנו נחום ברנע איך נולד קמפיין ה'בלי נאמנות אין אזרחות' של ליברמן. ברנע רצה להוכיח לכולנו שכל הקמפיין נולד בעצם בגחמה של רגע שחלפה במוחו של ארתור פינקלשטיין, יועצו של ליברמן.
לדברי ברנע הכול החל כשפינקלשטיין שקע בכורסתו שבסלון ביתו בארה"ב, צפה להנאתו בטלווזיה ובמהדורת החדשות ראה את הפגנה של ערביי ישראל נגד מבצע 'עופרת יצוקה'. לאחר מכן צפה פינקלשטיין בסקר שהראה שהישראלים כועסים על המפגינים ומיד החליט שקמפיין נגד המפגינים בגליל יהיה קמפיין מנצח.
ואז כותב נחום ברנע, חתן פרס ישראל, את המשפט המופלא הבא: "כך הפכה מחאה של כלום, להוכחה ניצחת לבוגדנותו של המגזר הערבי – הכול בזכות כמה תמונות מוליכות שולל בערוץ טלוויזיה אמריקאי".
כאן מגיע שלב ה"אתם הבנתם את זה?" – ובאמת, אתם הבנתם את זה? 'מחאה של כלום', קורא ברנע להפגנות שבהם הכריזו ערביי ישראל "בדם ואש נפדה אותך עזה", ולהשבתות המגזר הערבי כחלק מהתמיכה בחמאס. 'תמונות מוליכות שולל' הוא קורא לדבר הזה.
אז אולי לא היית כאן בשנים האחרונות מר ברנע, ונדמה לך שערביי הארץ הזו עטפו אותנו בשושנים וברקפות, אבל מי שהיה כאן חווה אירועים שונים לחלוטין. מי שהיה כאן חווה לא מעט הפגנות מהסוג שראינו במהלך 'עופרת יצוקה'. פעם זו הפגנת תמיכה בחמאס, פעם תמיכה בחיזבאללה, פעם תמיכה בסאדם חוסיין, פעם תמיכה בערפאת. התמיכה משתנה לפי הכלל הדי פשוט – תומכים במי שמוביל נכון לרגע זה את המאבק בישראל. מי שהיה כאן, מר ברנע, בשנים האחרונות, זוכר עוד ועוד מחבלים נושאי תעודות זהות כחולות, בהם גם מבצעי הפיגועים האחרונים בירושלים (גם ב'מרכז הרב'), מי שהיה כאן זוכר פוגרומים ביהודי עכו, ביהודי יפו, ביהודי רמלה ועוד. אנחנו, שהיינו כאן, זוכרים את הפוגרומים בגליל בשנת 2000. אנחנו גם זוכרים את התבטאויות התמיכה של חברי הכנסת הערבים בכל מנהיג שנשא את חרב המאבק בישראל, והזכור ביותר מהם הוא עזמי בשארה כמובן, אך הוא לא לבד.
אלה היו רק דוגמיות בלבד, מר ברנע. לתשומת ליבך כל אלה ואחרים הם שהובילו לתמיכה בקמפיין הנאמנות והאזרחות, ממש לא איזו גחמה של המלך ארתור פינקלשטיין. תן קצת יותר קרדיט למי שלא חושב כמוך...
המומחה התבלבל?
יאיר לפיד מצליח לשווק את עצמו כמומחה חילוני לעניינים דתיים. הוא יודע תנ"ך, הוא מפרשן תנ"ך, הוא כותב על תנ"ך, הוא קורא ספרי הלכה, מכיר היסטוריה יהודית ועוד ועוד, ובעיקר - הוא, כמו עוד עיתונאים וסופרים כמותו, מחתן זוגות שאינם חפצים בשירותיה של הרבנות ברגעי חייהם המרגשים.
בטורו שב'ידיעות אחרונות' הפליג לפיד בשבחי החתונות שהוא וחבריו עורכים ותיאר אותן בצבעים מלאי רגש ואהבה. זכותו. לא ניכנס כעת לויכוח על חתונות אזרחיות וספרי יוחסין. לא לכך יש לטור הזה מנדט.
מה שכן משך את תשומת ליבי הוא משפט קטנטן של מר לפיד. תגידו שאני קטנוני? אולי, אבל בכל זאת תנו מבט:
"אם מישהו חושב שהחתונה הזו (של לפיד) אינה תקפה, שלא יסמוך עליי, במקום זה שיפנה חלק מהזמן שהוא תכנן להקדיש לבחירת הצבע של המפיות ויפתח את 'משנה תורה' של הרמב"ם... שם ימצא הסבר מפורט ומדוקדק איך לערוך חופה וקידושין. כל מיני דברים יפים אתם יכולים לגלות אצל רבנו מימון הגאון...".
א...א...א.... רק רגע... עצור... יאיר, עצור... מה כתבת כאן? רבנו מימון הגאון? אמנם היה רבנו מימון והוא אמנם היה גאון, אבל לא הוא כתב את המשנה תורה, ולא, הוא ממש לא הרמב"ם, אלא אביו של הרמב"ם. מר לפיד, לא מתאים למומחה שכמוך לטעות על גבי העמוד הפותח של גיליון '7 ימים'. מילא באיזו כתבה שולית או בפתיח לאיזו תכנית אירוח, אבל לפני שכותבים טור מרכזי ב'ידיעות אחרונות', ראוי קצת יותר לפשפש בנבכי הזיכרון, או להסתפק בהגשת שאילתא מסודרת לכל ילד בן 7 בבית ספר דתי ולברר איתו מה שמו של הרמב"ם ומיהו מימון.
התנצלות שכזו.
הציצו נא וראו את הכותרת הבאה שפורסמה ב'מעריב':
ועכשיו עיינו נא בתוככי הכתבה ובלשון ה"התנצלות", או ליתר דיוק – העאלק התנצלות:
"האב הקדוש והממונה על הבישוף ברנאר פלאי ביקשו ממני שאשקול שנית את הכרזותיי לטלוויזיה השבדית משום שתוצאותיהן היו חמורות. בהתחשב בתוצאות, אני יכול לומר בכל הכנות שאני מתחרט על הצהרותיי ואם הייתי יודע מלכתחילה מה הנזק והכאב שיגרמו, במיוחד לכנסייה, אבל גם לניצולים ובני משפחות הקורבנות שעברו את מעשי חוסר הצדק מהרייך השלישי, לא הייתי משמיע אותן".
עד כאן לשון הבישוף בהודעה שפרסם הוותיקן.
ועכשיו נשאר לנו התמיהה: זה התנצלות הדבר הזה? הבישוף הרי לא קובע שדבריו היו שקריים, מוטעים וקישקושים שצצו במוחו לאחר שהחליק בכניסה לכנסייתו. לא. הוא לא עושה זאת. הוא לא אומר שהוא טעה, ושדבריו מכחישי השואה אינם נכונים. הוא בסך הכול אומר שאם היה יודע שהדברים יגרמו לפגיעה בכנסייה ובקורבנות הרייך השלישי לא היה אומר אותם, אבל מבחינתו דבריו לפיהם לא היו תאי גזים וקביעתו שלא יותר משלוש מאות אלף יהודים נרצחו על ידי הנאצים הם עדיין אמת צרופה, רק שמומלץ לא לומר אותה בקול רם, כדי לא לבעס את האפיפיור. אז זו התנצלות? לא. אז למה הכותרת ב'מעריב'.
עם תמים תיתמם
חדשות ערוץ 2 סיקרו את פרשת מפקד חיל הים והביקור במועדון המפוקפק בתל אביב, ומה שדחוף מאוד היה להם להציג זה ראיון עם בעל המקום שיספר על האירוע, וכאילו במקרה, ממש במקרה, המצלמה לא ממוקדת רק בפניו של האיש אלא בפריים רחב יותר היא מוטה מעט הצידה כדי שאיש לא יוכל לפספס את מה שקורה מאחוריו, ומה שקורה מאחוריו הוא מופע זימה מהסוג הנחות והבזוי ביותר.
אז נכון שאתם, אנשי חדשות ערוץ 2, צדקנים בני צדקנים, אנשים תמימי דרך, כמעט קדושי עליון שרק רוצים לסקר את האירוע החדשותי כחלק מחובתכם העיתונאית, ובכל זאת צדיקים מושלמים שכמותכם – למה במהלך שידור החדשות, שעה שאמורה להיות ראויה לצפייה משפחתית ראוי לטעמכם שילדים והורים יצפו בזבל המזוקק הזה? למה?
וכאן המקום לברך על ביקורת דומה שהטיחו איתן שוורץ ואברי גלעד בחדשות ערוץ 2 בעקבות הסיקור המיתמם הזה. דברים דומים נאמרו גם בדיון שקיימה קרן נוייבך ב'קול ישראל' על אופן הסיקור המציצני של הפרשה, אך כאשר אברי גלעד ואיתן שוורץ אומרים את הדברים בערוץ 2 כשהמבוקר הוא חדשות אותו ערוץ עצמו, הם בהחלט ראויים לשבח ויבורכו.
מי הדובר?
ולסיום, ערוץ הכנסת היקרים, בחייכם, לפחות אתם אמורים לדעת לאיזו סיעה שייך חבר הכנסת זבולון אורלב ולא לצרף לשידור דבריו את הכיתובית הזו:
הערות והצעות ניתן לשלוח ל [email protected]
לגליונות האחרונים: