צה"ל מודה בניסוי האנתרקס על חיילים

שופטי בג"צ התירו היום לפרסום דו"ח על פיו ישראל מודה כי נערך ניסוי בצה"ל בו חוסנו חיילים נגד מחלת האנתרקס. הדו"ח קובע כי הניסוי היה מיותר.<br/>

אורנית עצר , כ"ט באדר תשס"ט

לחיילים המצולמים אין קשר לכתבה
לחיילים המצולמים אין קשר לכתבה
פלאש 90
שופטי בג"צ התירו היום לפרסום דו"ח על פיו ישראל מודה כי נערך ניסוי בצה"ל בו חוסנו חיילים נגד מחלת האנתרקס.
 
הדו"ח עוסק בניסוי שנעשה בחיילים בשנת 1998 ובשנת 1999, בו הם חוסנו נגד מחלת האנתרקס. הוועדה שבחנה את הניסויים הוקמה בעקבות פנייה של קצין רפואה ראשי להסתדרות הרפואית. עם הוצאת דו"ח הוועדה בשנת 2008, ביקשה פרקליטות המדינה שלא לפרסמו וניתן צו בית משפט שאוסר על כך. בעקבות עתירות שהוגשו בנושא התיר היום בג"צ את הפרסום.

הוועדה הרפואית קובעת בדו"ח כי הניסוי הרפואי שבוצע על חיילים מטעם המכון הביולוגי בנס ציונה וחיל הרפואה בצה"ל, במטרה לבדוק את יעילותו ובטיחותו של חיסון נגד מחלת האנתרקס היה מיותר ואפשר "שלא היתה הצדקה מדעית לקיומו".

בדו"ח נכתב כי "מטרת הניסוי הייתה לבדוק את בטיחותו ויעילותו של החיסון לשימוש באוכלוסייה הכללית של מדינת ישראל. עם זאת, הניסוי בוצע בחיילים צעירים ובריאים, ועל כן לא ברור כיצד תוצאותיו יכולים להשליך על כלל האוכלוסייה. כמו-כן לא נבדקו לעומק הסיכונים ותופעות הלוואי האפשריות של הניסוי".

עוד נכתב כי בפני החיילים שהשתתפו בניסוי הוצגו נתונים חלקיים ואף הועלמו מהם נתונים חיוניים אודות סיכונים ותופעות לוואי. הוועדה קובעת גם כי אין כל עדות בנוגע למי הורה ודחף לקיום הניסוי. הדו"ח מצא שהיו כשלים בניהולו של הניסוי ובהליכי האישור שלו וציינה כי בצה"ל ידעו על תופעות הלוואי של החיסון ולא עדכנו בכך את החיילים. 

הוועדה קובעת כי ועדת הלסינקי הצבאית, שאישרה את הניסוי, קיבלה כמובן מאליו את שהודיעו לה מתכנני הניסוי ואת שהורו לה לעשות במסגרת ההיררכיה הצבאית. הכשלים הרבים בניסוי נבעו ברובם המוחלט מביצועו של הניסוי במסגרת ההירארכיה הצבאית, אשר בה הליך קבלת ההחלטות אינו דומה כלל ועיקר לזה הקיים במערכת האזרחית.

ועדת הבדיקה גורסת, כי ועדת ההלסינקי הצבאית חסרה את הכישורים הנדרשים לאישור ניסויים רפואיים בבני אדם, וכי חבריה נבחרים לפי דרגותיהם ותפקידם הצבאי ללא זיקה לניסיונם וכישוריהם בתחום המחקר הרפואי.

בסיום הדו"ח ממליצה הוועדה לסיים בהקדם את סיכום תוצאותיו של ניסוי עומר 2 ולמסור סיכום זה למשתתפים בניסוי. בנוסף מורה הוועדה להקים גוף רפואי מקצועי בלתי תלוי בצה"ל ובמערכת הביטחון, שתפקידו יהיה להגדיר את משך המעקב אחר המשתתפים בניסוי גם לאחר שסיימו את השתתפותם בו, לבחון את תלונות החיילים בדבר תופעות שהופיעו אצלם בהקשר להשתתפותם בניסוי ולקבוע כיצד לנהוג במקרים בהם יוחלט שמי מהחיילים ניזוק כתוצאה מהשתתפותו בניסוי.

הוועדה קובעת כי על צה"ל ומערכת הביטחון להמשיך לעקוב אחר מצבם הבריאותי של החיילים שהשתתפו בניסוי ולהיערך למתן מענה לכל אחד מהחיילים.

הוועדה ממליצה לקדם את החלת חוקי המדינה העוסקים בעריכת ניסויים בבני אדם על צה"ל, להגדיר את אוכלוסיית החיילים כ"אוכלוסייה רגישה" ולחייב כל ניסוי בבני אדם בצה"ל לעמוד תחת פיקוח בהתאם לכללים הנהוגים במערכת האזרחית.

בנוסף אומרת הוועדה כי יש לשנות את הרכבה ודרך מינויה של ועדת הלסינקי הצבאית, כך שתתאים בכישוריה לוועדה אזרחית, או לבחון אפשרות לחייב את צה"ל בקבלת אישורים לביצוע ניסויים בחיילים מוועדת הלסינקי אזרחיות. וכי הפיקוח על ניסויים בחיילים יעשה על ידי גוף אזרחי מקצועי חיצוני ללא זיקה קיימת לחיל הרפואה או למערכת הביטחון.

הניסוי בחיסון, פותח ויוצר בשנות ה-90, ובוצע בעקבות רקע מה שהוגדר אז "כאיום אסטרטגי של מתקפת פתע בנשק ביולוגי שישראל ניצבת בפניו". הניסוי, שזכה לכינוי "עומר 2", בוצע על 716 חיילים שנבחרו מתוך מאגר של 4,000 חיילים.

בעקבות הניסוי פנו 11 חיילים לאגף השיקום בשל תופעות הלוואי שהניסוי לכאורה גרם להם.