בהסכם הקואליציוני שנחתם בין הליכוד לעבודה נכתב כי בתחום המדיני ישראל תגבש תוכנית להסדר אזורי כולל לשלום ושיתוף פעולה במזרח התיכון ושישראל תהיה מחויבת לכל ההסכמים המדיניים והבינלאומיים שחתמו ממשלות ישראל.
העיתונאית קרולין גליק, פובליציסטית בכירה בג'רוזלם פוסט אומרת בראיון לערוץ 7 כי אין שום משמעות לכל אותם הסכמים מדיניים וישראל לא חייבת לכבד אותם, "מדובר פה בהסכמים שמעולם לא נחתמו ואושרו על ידי כנסת ישראל, הסכם אנאפוליס מעולם לא נחתם על ידי ראש הממשלה אולמרט זו היתה בסך הכל הצהרה, כך גם הסכם קמפ דיויד של אהוד ברק והסכמי טאבה. ההסכמים היחידים שנחתמו ואושרו היו ההסכמים בין ישראל לאש"ף, הסכם אוסלו ב' אושר בכנסת בזכות המיצובישי שהוענקו לאלכס גולדפרב וגונן שגב"
היא טוענת כי "אפילו מפת הדרכים שמרבים כל כך לדבר עליה זו יוזמה אמריקאית יחד עם האיחוד האירופי, האו"ם ורוסיה אבל לא הייתה חתימה ישראלית. ממשלת שרון אמנם אישרה את מפת הדרכים אבל היו לה גם ארבע עשרה הסתייגויות למסמך כך שזה ממש לא ברור".
לדבריה גם הסכמים שממשלה אחת מתחייבת לבצע לא מחייבים את הממשלה הבאה, "זה כמו שממשלה מתחייבת להקים כביש שיחבר בין שתי ערים והממשלה האחרת מחליטה לבטל את ההחלטה על הקמת הכביש".
העובדה שההסכם בין הליכוד לעבודה מכיל בתוכו ניסוחים מדיניים מעורפלים אין בהם כדי להרגיע טוענת גליק, "אפשר לפרש אותם לכאן או לכאן אבל זו לא סיבה להיות רגועים, הממשלה הזאת תיבחן בעיקר במעשים".
גליק סבורה שההחלטה לצרף את העבודה הייתה שגויה ולו בגלל המשך כהונתו של ברק כשר ביטחון "משה בוגי יעלון היה צריך להיות שר הביטחון, ברק היה שר ביטחון לא טוב, וראינו את זה בהחלטה שלו לתמוך בהסכם הפסקת אש עם החמאס".