המזרחן ד"ר מוטי קידר, איש אוניברסיטת בר אילן מנתח את סרבנותו של אבו מאזן להצעותיו הנדיבות של אהוד אולמרט, ראש הממשלה היוצא, וקובע: ההנהגה הערבית עדיין לא הכשירה את הלבבות ואת עצמה למתווה של שלום וקץ סכסוך.
נזכיר כי על פי דיווחיו של אולמרט עצמו לפני כחצי שנה הציע ליו"ר הרש"פ, אבו מאזן, הצעה שלכאורה לא ניתן לסרב לה, הצעה הכוללת נסיגה ישראלית מ-100% מהשטח, חלוקת ירושלים, שטחי מעבר בין יו"ש לרצועת עזה על חשבונה של ישראל. למרות הצעה זו לא השיב אבו מאזן לאולמרט.
עמדה סרבנית זו מזכירה לא מעט את סרבנותו של יאסר ערפאת להצעת אהוד ברק, הצעה של 98 אחוזים מהשטח. לכאורה מדובר במדיניות הנובעת מאותם שיקולים, ולדברי ד"ר קידר אכן מאחורי הסרבנות הזו עומדת אותה בעייתיות בתפיסת העולם.
ד"ר קידר סבור כי מאחורי עמדה זו עומדת המציאות בה טרם הכשירה ההנהגה הפלשתינית את עצמה לתום המאבק עם ישראל. לדבריו עדיין לא הוחלט שם שניתן להכיר ברמלה וביפו כאדמות כבושות ולכן הצעותיה של ישראל, מפליגות ככל שתהיינה, תתקבלנה בסירוב.
קידר מזכיר בדבריו את המאמצים שעשה בשעתו יוסי ביילין כאשר בשנת 94 הביא להגדרת שנת הלימודים כ"שנת השלום" זאת על מנת שילדי ישראל יפנימו את העידן החדש שלאחר חתימת הכם אוסלו. לעומת התנהלות ישראלית זו של השלטון ברשות הפלשתינית עד היום לא ישנו את ספרי הלימוד שאין במפותיהם זכר לקיומה של ישראל. קידר מזכיר את התירוצים שהעלו הפלשתינים למציאות זו, אך קובע כי מאחוריה עומדת אותה תפיסה שאינה מכירה בקיומה של ישראל כישות מדינית ריבונית.
הוא מוסיף ומציין כי מבחינת הערבים ישות יהודית יכולה להתקיים תחת ריבונות ערבית שכן אין לטעמם לאום יהודי אלא דת יהודית בלבד. כמו כן הוא מוסיף ומדגיש בדבריו כי עבור אומות המזרח התיכון אין מושג של "תום הסכסוך", וגם מאבקים פנים דתיים מלפני מאות שנים נותרים באיבם עקובים מדם ונטולי רחמים.
אז מה, ראשי ממשלה לא יודעים זאת? הרי סביבם לא מעט יועצים? ובכן, קידר קובע נחרצות כי מאז כהונתו של הפרופ' משה שרון כיועצו של ראש הממשלה יצחק שמיר לא נועצו ראשי ממשלות במזרחנים אלא בקציני צבא שאינם קוראים ומדברים ערבית, אלא מתוודעים לחומק מתורגם בלבד, וביחצ"נים ומומחי תקשורת. מציאות זו גורמת לראשי הממשלות שלא להכיר את הצד השני, להגיע למסקנות מוטעות ולהתנהלות כושלת שוב ושוב.