בן הנביא והמדינאי
הנה כותרת ענק שפורסמה ב'מעריב'. תנו מבט:
הנביא בן כספית חוזה את העתיד וקובע כעובדה מוחלטת וודאית שבצורה כזו או אחרת לא תהיה ברירה לראש הממשלה נתניהו, והוא ייאלץ להכיר בעקרון שתי המדינות לשני עמים. זאת למרות עמדותיו הרשמיות והבטחותיו מהימים שלפני הבחירות. אם במקרה קשה לכם לקרוא את האותיות הקטנות נספר שבכותרת המשנה של הכתבה הזו קובע בן כספית (לא במאמר פובליציסטי אלא כידיעה לכל דבר!) ש"זה יקרה מן הסתם תוך הרמת גבה, בעיקום אף או בחריקת שיניים, אבל בסופו של דבר יכיר ראש הממשלה בעיקרון 'שתי מדינות לשני עמים'. דברים בנוסח זה הוא יגיד בחדר הסגלגל לברק אובמה שיחייך כמו חתן ביום כלולותיו".
כך הופך את עצמו בן כספית למתכנן העל של מדיניות ישראל. לא משנה מה חושב, מה אומר, או מה רוצה לומר ראש הממשלה, בן כספית יודע בוודאות את העתיד. בפועל מקבל כספית בכותרת הזו בימת ענק כדי ללחוץ על ראש הממשלה לקבל את עמדותיו שלו. כך הוא מבקש לחזק את תפיסת עולמו האישית על פיה לא לגיטימי להתנגד לעמדת השמאל שכידוע הובילה אותנו עד היום לחוף מבטחים ולשלום של אמת ובר קימא עם כל שכנינו.
זה רק ספורט
בימי עלומי הרחוקים, לפני משהו כמו 573 שנים, ליוו את העיתון היומי שניים או שלושה עמודי ספורט ובכך נחה דעתם של הבריות. ללחוצי ספורט במיוחד הוקדש מוסף אחד באחד מימי השבוע, ובו ניתן היה לקבל דיווחים מרתקים ומצולמים מרחבת הדיפת כדורי הברזל בטנזניה וממדשאות הגולף בפאתי לונדון.
אבל כל זה היה לפני שנים רבות. כיום קורא העיתונים לא יכול להירגע מבלי שיראה לפניו את המוסף היומי לענייני ספורט ובו מידרגי הליגות השונות באיטליה, פרגוואי וקובה. עד כדי כך קיצונית התלות הישראלית במוספי הספורט שגם ביום הזיכרון לשואה ולגבורה לא יכלו העיתונים להתאפק וכדרכם, תמידים כסדרם, הוציאו לאור את המוסף הנדרש.
מכיוון שעם תלות כמעט נרקומנית לא אוכל להתעמת, לא אבקר כאן את עצם הוצאתם לאור של המוספים ביום הזיכרון, כנראה שיום אחד בלי מוסף ספורט זו גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה. אבל כמה מילות ביקורת בכל זאת ניתן לומר כאן כלפי 'ידיעות אחרונות' שעל שער המוסף שלהם ובין דפיו לא ניתן היה להבחין ולו ברמז ביום המיוחד (למעט התאריך כמובן). העיתון עסק בבעליה של קבוצת הפועל חיפה, במצב הג'ודו בארץ, בנבחרת הכדורעף, ב-NBA ועוד ועוד.
לכאורה לא ניתן לדרוש ממוסף ספורט שיזכיר את התאריך הקשה, אבל עיון במוסף שהנפיקו המתחרים שמעבר לרחוב, ב'מעריב', מוכיח שניתן למצוא פתרונות יצירתיים. תנו מבט בעמוד השער:
בין דפי המוסף (שגם הוא עסק בבעליה של קבוצת הפועל חיפה ובשאר ירקות) הוקדשה כפולת העמודים המרכזיים לקשר הכדורגל היהודי של קבוצת קרלסרוהה הגרמנית, שהיה מגדולי שחקני הכדורגל של אותם ימים ונרצח באושוויץ, ולסיפורו של מאמן הכדורגל היהודי שסולק מקבוצתו בגלל מוצאו.
מסתבר שגם לנרקומני ספורט אפשר להציג כתבות מותאמות ליום הזיכרון. 'ידיעות', לתשומת ליבכם.
חמש מילים בלבד
הרבה מלל לסוגיו נאמר ונכתב על הסכנה שמסכנים עצמם יהודים ישראלים במעבר לאזורים שתחת שליטת הרש"פ כדי לרכוש סחורה או כדי לתקן את הרכב בכמה שקלונים פחות מהמקובל בשוקי ומוסכי היהודים.
אמיר בוחבוט, איש 'מעריב', פרסם כתבה בעיתונו על הסכנה האורבת ליהודים חובבי החיסכון המסוכן הזה. הוא תיאר שם סיבות שונות למעבר לאזורי הרש"פ, סיפר על רכבים ישראלים שיצאו ממסע רכש בשכם וכיוצא באלה. הוא הזכיר גם את טעויות הג'י.פי.אס שהובילו כמה ישראלים למרחב המסוכן ועוד ועוד.
בין שאר הסיבות למעבר ישראלים לאזורים אלה סיפר בוחבוט על בילוי של ישראלים במועדוני זימה פלשתיניים. כדי לתאר את העובדה הזו הסתפק בוחבוט בחמש מילים בלבד. חמש מילים – לא יותר, מתוך כתבה של מאות מילים שעסקו בהיבטים שונים ואחרים לחלוטין של תופעת המחיר הזול של הסכנה. חמש מילים בלבד.
אבל איזו תמונת ענק מצאו לנכון עורכי העיתון לתקוע בראש הכתבה הזו? ניחשתם נכון. לא תמונה של מוסך, גם לא תמונה של ג'י.פי.אס, לא של מחסום צה"ל בכניסה ליריחו ולא של שוק ערבי איפשהו במרחבי יהודה ושומרון. כדי "לעטר" את כתבתו של בוחבוט הולבשה תמונה שגודלה שווה בהיקפה לגודל הטקסט בכתבה כולה, ובה, כן, צילום מתוך מועדון זימה כלשהו, מן הסתם לא בשומרון.
מה עובר לכם בראש, רבותי ב'מעריב', ולא רק ב'מעריב'? עשרות שנות עבודה עיתונאית לא הובילה אתכם למסקנה באשר למהות תפקידכם, לפחות בעמודי החדשות, כעיתונות מדווחת ולא כמענה ליצרים צהובים ואפלוליים?
חבית חומר נפץ
בואו נפליג לרגע על כנף הדמיון. תארו לעצמכם שמישהו בעיתונות היה מגדיר ישוב ערבי כ"חבית חומר נפץ". נסו גם לתאר את התגובות בתקשורת ובמסדרונות הכנסת... ניתן לשער את זעקות השבר של אחמד טיבי: "גזענות", "מחרחרים מלחמה". ניתן כמעט לשמוע כבר כעת את צרחותיו של מוחמד ברכה: "הופכים אותנו לבלתי לגיטימיים", "אני דורש לסגור את העיתון שהתבטא כך כלפי אוכלוסיה שקטה ושומרת חוק".
עכשיו הציצו נא בטקסט הבא שהופיע בעמודי החדשות של 'הארץ' והתייחס לבניה היהודית בעיר העתיקה בירושלים:
עצמאות מדינית ב'ידיעות אחרונות'
ב'ידיעות אחרונות' ממשיכים לחיות במדינה עצמאית משלהם. הם כבר סגרו הסכמים עם הפלשתינים וכבר קבעו את הגבול המזרחי של ישראל. אחרת אין שום הסבר למפה הזו שהופיעה כמפת דליפות הביוב של ישראל:
וגם למפה הזו של טיולי חג הפסח שפורסמה כמה ימים קודם לכן:
מאמר חשוב. הסביבה בעייתית
מאמר חשוב פרסמה אריאנה מלמד ב-YNET בעקבות מהומת סוזן בויל, אותה אישה שהוכיחה לתכנית הכישרונות הבריטית שאפשר לדעת לשיר, ואפילו לשיר טוב מאוד מבלי להיראות על פי תכתיב הדוגמנות של עריצות המדיה.
הטענה הבסיסית של מלמד היא שכל המהומה סביב האישה הזו לא אמורה הייתה להתרחש אם היינו מפנימים שזמרת אמורה להיות זמרת ולא דוגמנית. היא קובעת, בהרבה מאוד צדק, שאם נחשוב על זה רגע בעצם היינו אמורים לקבל בשוויון נפש את יכולת הזימרה של אותה סוזן. אנחנו מופתעים כי היא לא נראית לנו מספיק דוגמנית כדי להיות זמרת.
הנה כמה שורות מתוך המאמר הזה של אריאנה מלמד, אולי השורות החשובות והמייצגות ביותר מתוכו:
מאמר חשוב, כבר אמרנו. בהמשך המאמר החשוב הזה תוקפת מלמד את העיקרון התקשורתי לפיו כדי לשיר צריך קודם כל למשוך תשומת לב זולה, זימתית ורדודה במיוחד. מה שלא כל כך הבנתי הוא מדוע גם למאמר כזה, עם מסרים חשובים שכאלה, היה צריך YNET להדביק תמונה של קבוצת דוגמניות במצב צבירה לא צנוע במיוחד.
בושות ב'ציטוטים'
ובעקבות הטור שפורסם בשבוע שעבר כתב לי טלחיים דמרי (שם יפה, טלחיים, לא?) כך:
"מחלוקת פוסקים – כמה היו באירועי המאה לתל אביב? ב'וואלה' קבעו שהיו מאה אלף חוגגים ואילו ב-YNET פסקו שהיו מאתיים אלף חוגגים צוהלים". כך כתבת בטור ואף דאגת להביא צילום מסך של שני האתרים. אך מי שקצת מסתכל על הצילומסך רואה שבynet כתבו 100.000 ואילו בwalla פרסמו 250.000. גם 250 ולא 200. וגם y-net ולא walla".
מוסיף וסונט בי טלחיים וכותב: "כאשר יורדים על טעיות של אנשים אחרים, כדאי מאוד לא לעשות טעיות בעצמך".
הוא אמנם מנסה להרגיע וחותם את דבריו ב"נכון, לא קריטי ולא מפריע להמשך הטור, אך בכל זאת 'קשוט עצמך, ואח"כ קשוט אחרים' ".
מבוהל, מזועזע עד עמקי נפשי ומפודח עד צמרת קרקפתי ממקבץ הטעויות שנפל בטור מיהרתי לבדוק אותו ואכן, שומו שמים, התברר שאכן צודק טלחיים היקר. תנו מבט בפאדיחה:
אז ראשית תודה לך טלחיים. אכן הובשתני. אבל לכם גולשים יקרים אני חייב לומר – העלבתם אותי. למה רק טלחיים ראה את הפאדיחה הזו? מה, אתם לא קוראים את הטור הזה? נעלבתי.
הערות והצעות ניתן לשלוח ל zitutim@inn.co.il