עולים אתיופים
עולים אתיופיםארכיון

אנשי מוסד בכירים נפגשו הערב עם יוצאי הקהילה האתיופית אותם הצילו במבצע משה. אנשי המוסד סיפרו על בוש האב שיצא את הקשר עם השליט הסודני והפעילות בארץ עוינת. יוצאי הקהילה סיפרו על הפחד, המסע הארוך והמפגש הראשון עם האדם הלבן.

המרכז האקדמי רופין אירח היום א') אנשי המוסד שפעלו להעלאת יהודי אתיופיה וביניהם ראש המוסד לשעבר אפרים הלוי, דני לימור וטייס חיל האוויר לשעבר ישראל בן חיים.



"מבצע משה" הנקרא בפי אנשי המוסד "מבצע אחים" הצליח להציל קרוב לעשרים אלף נפש והביא לעלייתם של יהודי אתיופיה לארץ בשנים 1988-1989.



בפאנל המיוחד בו השתתפו גם נציגי הקהילה האתיופית אותם הצילו, סיפרו אנשי המוסד על סירובו של המשטר באדיס אבבה להתיר ליהודים לצאת מן המדינה, על מבצע החילוץ דרך סודן, על מחנות הפליטים שהוקמו במרחק כחמש מאות קילומטר מחארטום, בירתה של המדינה הענייה הזאת ועל מעורבותו של שליט לוב קדאפי.



את האירוע הנחה דני לימור, כיום ראש המכון להגירה של המרכז האקדמי רופין,  ומי שהיה איש המוסד הראשון שנשלח לסודן במטרה לבחון את האפשרות לחלץ דרכה את היהודים האתיופים. שלמה מולא וטקלה מקונן שישבו בפאנל וסיפרו את סיפור עלייתם אמרו כי לימור היה האיש הלבן הראשון אותו פגשו. מקונן, כיום מנהל תכנית הגישור של המרכז האקדמי רופין, פגש את לימור בסודן בהיותו בן 17 בלבד. מקונן התרגש מנוכחותו של החייל הישראלי בסודן והחל להישאר ולסייע לו בעבודתו במחנה הפליטים.



אפרים הלוי אמר במהלך הערב כי "הפיקוד על מבצע משה היה אחד משיאי הקרירה שלי. נאלצנו לקבל הרבה החלטות קשות. זכורות לי במיוחד שלוש מהן: ההחלטה הראשונה היתה האם לסכן עשרות אלפי אנשים במסע שלא היה ידוע לנו איך הוא הסתיים. היו הרבה סכנות בדרך שלא ידענו עליהם. נשאלה השאלה האם אנחנו כמדינה לוקחים סוג כזה של אחריות וההחלטה כידוע היתה לקחת את האחריות.

ההחלטה השניה קשורה לראשונה ועסקה בשאלה האם אנחנו כמוסד צריכים לשלוח סוכנים שלנו לסודן, מדינה עוינת שלא הכירה בישראל ולהפעיל אותם בצורה כזו שהם יחשפו להרבה אנשים שידעו שהם יהודים שבאו מישראל.

זו החלטה קשה ולא מהסוג שהמוסד בדרך כלל לקח על עצמו. אנשי מוסד לרוב אינם נחשפים לסביבה כישראלים והסכנה היתה גדולה יותר מכל מבצע אחר.

ההחלטה השלישית נלקחה בגלל הכמות הגדולה של יהודים שהגיעה לסודן. בשנים 1983-84 היו לנו אלפי יהודים בגבול אתיופיה סודן ולא יכולנו להביא אותם במהירות לישראל. זה היה סיכון גדול מדי.על כן נאלצנו להקים את מחנות הפליטים".



הלוי סיפר שההכנות למבצע היו מתישות ורצופות אכזבות, "כהכנה למבצע יצרנו קשר עוד בשנת 80,  עם שליט סודן והצענו הצעה שהשליט סירב לה, מה שהעמיד את השליח שלנו בסכנה ונאלצנו לחלץ אותו מהמדינה. ידענו שהשלטון הסודני ינסה לצוד את אנשינו והם חיפשו את אנשינו, אחד מהם הוא דני שיושב כאן לידי. ידענו שאם ניכשל שוב לא יהיה סיכוי.

בפעם השניה החלטנו לפעול באמצעות ארצות הברית. ידענו כי מי שהיה אז סגן נשיא ארה"ב ג'ורג' בוש עומד לנסוע לסודן. יצרנו איתו קשר באמצעות אחד מעוזריו היהודים והוא זה שקיבל את הסכמתו של שליט סודן למבצע.

ההחלטה השלישית הקשה שהיינו צריכים לקבל היתה למצוא חברת תעופה שתהיה מקובלת על הסודנים. מצאנו חברה סעודית שהיתה מקורבת לאמיר ובאופן מפתיע היתה בבעלותשל יהודי נדיב ויקר. הוא הסכים להחכיר לנו מטוס שעמד לשירותנו וסייע לנו רבות". 



טקלה מקונן סיפר כי "כמי שגדל בכפר של יהודים החלום לירושלים ליווה אותי מאז הייתי קטן. כאשר סיימתי את התיכון קיבלתי את ההחלטה לעזוב את משפחתי ולהגיע לירושלים. זה היה ב- 1980. באותה תקופה אף אחד לא עשה את המסע מהכפר לסודן.המסע היה מותח לא עצמתי עין. עד שהגעתי למחנה הפליטים שם קיבלנו אוהל ומעט מזון. לאחר חודשים קשים של מחלות ומחסור פגשתי את דני שהציג עצמו כחיי ישראלי. בשבילי זה היה המפגש הראשון עם אדם לבן ומיד סמכתי עליו"



ישראל בן חיים, טייס חיל האוויר לשעבר אמר "אני מרגיש בן מזל שהיתה לי ההזדמנות לקחת חלק במבצע הזה. בתור מפקד המבצע היה לי ברור שאני חייב לקחת חלק בטיסות ולטוס בעצמי. הקהילה האתיופית היא הקהילה החזקה ביותר שפגשתי. יש בהם הרבה מאוד תקווה ואמונה באנשים ובמדינת ישראל".