במהלך כמאה שנות פיתוח ההתיישבות בישראל יובשו מרבית שטחי הביצה, הוטו מקורות מי הנחלים מרבית מי המעיינות נתפסו במקורם והאחרים פסקו לנבוע בשל ירידה במפלס מי התהום. ההערכה היא שכ- 97% מבתי הגידול הלחים בארץ יובשו, בחלקם הפכו לשטחי חקלאות, לשטחים בנויים, לערים ולישובים כפריים. חלקם עברו שינויים כדי לשמש כאתרי מים תיירותיים.
חלק ניכר ממקווי המים שנותרו זוהמו והשאר נתונים בסכנה של פגיעה. הדאגה המידית היא לאותם מקווי המים האיכותיים שעדין נותרו אך בעקבות משבר המים מעט המים שעוד נותרו בם נלקחים או צפויים להילקח אם המשבר יחריף.
משבר משק המים שב ועולה מידי מספר שנים בעקבות רצף שנים שחונות. בעשורים האחרונים יש עדות לפחיתה ביבול המים בישראל וכתוצאה מכך המשבר האחרון חמור מקודמיו. הציבור מודע להשלכות משבר המים במיוחד בהקשר לחקלאות ובנושאים המשפיעים על חיי היום-יום (למשל הגבלה בהשקיית גינות) ומכיר פחות את השלכותיו על הטבע. "הפתרונות למצוקת המים לא יכולים להסתמך רק על התפלת מים", אומר פרופ' אביטל גזית מהפקולטה למדעי החיים ומביה"ס ללימודי סביבה ע"ש פורטר באוניברסיטת תל-אביב. "נדרש שינוי באורח החיים כך שיתאים לארץ יובשנית עד יובשנית למחצה, כלומר למנוע ניצול בזבזני של משאב שבמחסור".
רשות הטבע והגנים, המשרד להגנת הסביבה, רשות המים הלאומית וביה"ס ללימודי הסביבה ע"ש פורטר באוניברסיטת תל-אביב חברו יחד לבחון את מצוקת הטבע בגין משברי המים, לבחון את פעולות החרום שמבצעת רשות הטבע והגנים ולטכס עצה כיצד ראוי לפעול למזעור הנזקים ולקדם תכניות מים חדשות להבטחת קיומם של בתי הגידול הלחים.
בכנס יוצגו מצב משק המים בישראל והתוכניות לשיקומו. תיבחן השאלה מהם הגבולות של עקת יבוש שהטבע יכול לשאת ועדין להתאושש? יוצגו מקרים קונקרטיים של התייבשות נחלים ופעולות החרום המתבצעות למניעת קריסה מוחלטת של המערכת האקולוגית של הנחל. פאנל מומחים יבחן את המציאות הישראלית וכיצד ניתן להטמיע בתוכניות משק המים את "זכות הטבע למים" ולהקצות למקווי המים כמויות מים נאותות הן בעיתות משבר והן במצב של "משק מים מאוזן" בעתיד.