הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל עתר (5 ביולי 2009) לבג"ץ, בדרישה שיורה לשב"כ להימנע, ככלל, מכבילת נחקרים כאמצעי חקירה, ובפרט – להימנע מהחזקת נחקרים בחדרי החקירות, כשהם אזוקים בכל תנוחה משפילה או כזו הגורמת כאב, סבל ו/או עינויים. העתירה מופנית נגד ראש הממשלה, הממונה על השב"כ, ראש השב"כ והשר לביטחון הפנים, אשר הינו הממונה האחראי על הנעשה במתקני השב"ס והמשטרה השונים.
בין היתר מתבקש בג"ץ להורות על איסור השימוש בתנוחות הכבילה הבאות: איזוק נחקרים מאמותיהם או מזרועותיהם ("איזוק גבוה"), כבילה של נחקרים באזיקים מאחורי גבם ו/או קיבוע ידי הנחקר למשענות הידיים של הכיסא מלפנים, באופן שאינו מאפשר תנועה ("איזוק שגרתי"). כן מבקש הוועד כי בג"ץ יורה על קביעתן ופרסומן של הנחיות ברורות להסדרת אופן השימוש באמצעי ריסון, שאינם גורמים לנחקרים כאב או סבל, וכן את סוגם ואת תדירות ומשך השימוש בהם.
העתירה מוגשת, כך נמסר בהודעת הארגון, בעקבות ממצאיו של דוח הוועד, אשר פורסם בשבוע שעבר תחת הכותרת "כבילה כהתעללות וכעינוי" ואשר הצביע על כך שכבילה מכאיבה ומשפילה של עצורים ונחקרים הינה פרקטיקה שגרתית בידי חוקרי שב"כ וחיילי צה"ל. עוד מציין הארגון, כי שיטות הכבילה המקובלות בחקירות השב"כ גורמות לכאב, סבל והשפלה קיצוניים, ולא פעם הנחקרים נכבלים למשך שעות רבות ברציפות, יום אחר יום. במקרים רבים גורמת כבילה זו לכאב קיצוני, ולא פעם אף לנזק בריאותי חמור, לעתים לצמיתות. בעתירה צוין, כי הכבילה המכאיבה והמשפילה, הנהוגה בחקירות השב"כ מהווה הפרה של הזכות לחופש מעינויים ומצורות אחרות של יחס אכזרי, בלתי אנושי ו/או משפיל.