בחפירות הנערכות בירושלים ברחוב שמואל הנביא לפני הקמת בניין מגורים, בניהולם של ד"ר עופר שיאון ויהודה רפיאנו מרשות העתיקות, נחשפה מחצבה עתיקה משלהי ימי בית שני (בת כ-2,030 שנה), המשתרעת על שטח של כדונם.
להערכת ד"ר שיאון, מנהל החפירה מטעם רשות העתיקות, "גודל האבנים הגדול (עד 3 מ' אורךX עד 2 מ' רוחב X עד 2 מ' גובה) מעיד על אפשרות סבירה כי האבנים הגדולות שנחצבו באתר יועדו לבניית מפעליו המפוארים של הורדוס בירושלים, ובהם כתלי בית המקדש. נראה כי במחצבה עבד מספר רב של פועלים, כאשר באתר נחצבו אבנים בסדרי גודל שונה: ראשית נחצבו אבנים קטנות, ולכשיושר השטח, נחצבו האבנים הגדולות. את האבנים חצבו באמצעות יצירת "תעלות ניתוק" רחבות שסומנו בעזרת אזמל שמשקלו כ- 2.5 ק"ג. לאחר יצירת התעלות, נותקו האבנים ממקומן בעזרת פטישים ואזמלים".
"ממקורות הסטוריים ידוע, כי לצורך בניית המקדש ומפעלים אחרים שבנה הורדוס, דוגמת ארמונו, נדרשו מאות אלפי אבנים בגדלים שונים – רובן במשקל 5-2 טון", אומר ד"ר שיאון, "מידות האבנים שנחצבו במחצבה שנחשפה, מתאימות לכתלי בית המקדש. הקטע הגדול שנחשף, הינו למעשה חלק קטן ממחצבות ענק שהתפרשו על כל המדרון - ממוסררה ועד סנהדריה. היום, עם חשיפתה של מחצבה זו, ניתן להיווכח בעוצמת מפעל הבנייה כפי שמתואר בכתבים ההסטוריים: יוסף בן מתיתיהו כתב כי לפני שהורדוס בנה את בית המקדש, הוא את התשתית לכך: חציבת אבני בית המקדש ארכה 8 שנים תמימות. בית המקדש עצמו נבנה בתקופה קצרה יחסית של שנתיים. עם חשיפת המחצבות בסנהדריה וברמת שלמה, ברור שהורדוס חצב מהקרוב לבית המקדש, אל הרחוק: קודם הוא מיצה את האבן ברכסים הקרובים, ולאחר מכן פנה לחצוב באזורים מרוחקים יותר”.
לדברי ד"ר שיאון, "עולם ה'היי טק' של אותם ימים התמקד בדרכי החציבה, ההעברה והניוד של אבנים. מהמקורות ההסטוריים עולה שהורדוס הכשיר יותר מ10,0-00 אנשים לעסוק במלאכה זו: הם הכשירו דרכי מעבר ראויות, ואז העבירו את אבני הענק בדרכים מגוונות - על גופי עץ שהתגלגלו בהובלת גמלים ושוורים, על עגלות שבנו, ועוד.
בין הממצאים שנחשפו בחפירה ברח' שמואל הנביא - טסי המתכת (המכונים לחיים), שנועדו לנתק את האבנים מסלע האם, ומטבעות וחרסים משלהי ימי בית שני (המאה הראשונה לפני הספירה).