פרויקט מיוחד, המדובב את ניצולי השואה שלא חשפו עד היום את סיפורם – זכה בימים אלו לפרס הוקרה של המוזיאון בבית לוחמי הגטאות. הזוכות בפרס, הן תלמידות צעירות דווקא, מכיתות ט',י' וי"א באולפנת "צביה" בהרצליה.

התלמידות בחרו לראיין ניצולי שואה מקרב בני משפחתן, או קשישים ניצולים בבתי-אבות – שעד היום לא סיפרו את חוויותיהם הקשות. את הראיון המוקלט התלמידות תמללו וניתחו, על בסיס מודל של פרופ' גיליס מאוניברסיטת בר-אילן. המודל מתגבר על הקושי הכרוך בשמיעת או קריאה של עשרות שעות או עמודים של עדות, כדי לחשוף פרט או עובדה חדשה. המודל החדש ממקד את הראיון ומנגיש אותו הן לציבור הרחב – והן לחוקרי התקופה.

הניתוח כולל מרכיבים כמסלול אישי של הניצול בשואה, תאריכים משמעותיים עבורו, אירועים משמעותיים, כמו גם מרכיבים הקשורים לרקע המשפחתי שלו מלפני השואה, מקומות, תחנות מעבר, אישים וכו'. הניתוח על פי המרכיבים השונים מאפשר מחקר השוואתי על מקומות, אירועים ובעיקר ילדים בתקופה.

לקראת סיום השנה נערך ערב של "מפגש בין דורי", בין הניצולים, התלמידות והוריהן, בו נערך סיכום חוויתי של הפרויקט והוענק שי סמלי לניצולים מאת הבנות. הניצולים סיפרו כיצד החוויה הראשונית של חשיפת הסיפור האישי היתה עמוקה ומרגשת עבורם, והסבירו כי הם חשים צורך לספר את סיפורם דווקא כעת בחלוף השנים וכיצד הדיבוב של הבנות המראיינות סייע להם. הבנות לעומתן הודו, שחלקן חשש בתחילה לשוחח עם הניצולים, אך הראיון וההיפתחות ההדדית משמעותיות לקשר עם קרוביהן שעברו את השואה, וליצירת קשר חם בינן לבין המרואיינים שלא היו קרובי משפחה.

על משמעותו הגורלית של הפרויקט למדו הבנות הצעירות מהעובדה שאחד הניצולים שראיינו, נפטר חודשים ספורים לאחר הראיון. העדות שהצליחו לחלץ מפיו הייתה הפעם הראשונה והיחידה בה חשף את עברו, והעדות הבלעדית שנותרה למשפחתו מימי השואה.

"ניצולי השואה נפטרים בכל יום ונעלמים מנופי חיינו לנצח", מזהירה מרכזת הפרויקט להנצחת השואה באולפנא, שרית שביט. "מה שלא נתעד היום, לפרטי-פרטים – לא יהיה לנו מי שיספר עליו מחר". אורית לוי, המורה להיסטוריה באולפנא מדגישה כי "בעולם שכבר התרגל להכחשת השואה, לאנטישמיות, וללגיטימיות בינלאומית להצהרות על השמדת ישראל – זוהי חובה היסטורית, שחוץ מהדור שלנו איש לא יוכל לעשות בעתיד".

אין זה פרויקט הנצחת השואה היחיד באולפנת "צביה" בהרצליה. מספר תלמידות מכיתה י"א, בנו בלוג באינטרנט על ניצול השואה שכתבו אודותיו בשנה הקודמת. הבלוג מתעד את מסלול חייו, ומתמקד בשאלת חקר הקשורה לתולדותיו. עבודה זו הוכרה לתלמידות כיחידה השלישית לבגרות על ידי משרד החינוך, ותהווה חלק מחמש היחידות בלימודי ההיסטוריה.

אפילו בנות כיתה ח', הצעירות בהרבה, הצטרפו להנצחה במוסד. הבנות יצרו גולות וירטואליות באינטרנט, לזכר ילדים שנספו בשואה. הגולות הושתלו ב"גוגל כדור הארץ" במסגרת התוכנית "גולות זה לא משחק ילדים". תוכנית זו שמה לה למטרה לכסות את שמי אירופה ב"גוגל מפות", בשמות ילדים שנרצחו בשואה כדי להנציחם. בלחיצה על כל גולה עולה תמונת הילד, תמצית קורות חייו ופרטים על אופן הירצחו.

השנה גם נרתמו תלמידות האולפנא למשימת הנצחה נוספת. רבות מהן השתתפו בהקלדת ספרה של ניצולת השואה חסיה טאובס - "רשימותי לגיורא". זאת, כהרחבה לבלוג שיצרה עליה תלמידה מכיתה י', נטע כהן מפרדסיה. חסיה עצמה נרגשת ביותר, אומרת שקיבלה טעם מחודש לחייה, שכן בנה היחידי, גיורא, נהרג ומעורבתה בבלוג משמשת עבורה הנצחה למשפחתה שנספתה בשואה והן לבנה.