דודו טופז ז"ל
דודו טופז ז"לפלאש 90

כולנו כואבים את מותו הטראגי  של דודו טופז, הבדרן המיתולוגי אשר לא מצא כל מפלט ללחץ הנפשי שנכרך סביב צווארו. מהיום, ראש חודש אלול - בו שמח עם ישראל על החודש החדש אשר בפתח, ומאידך מצווה בחשבון נפש - מתקיימים בבתי הכנסת תפילות סליחה עד לערב ראש השנה, בהן מבקשים המוני ישראל מהקב"ה שיסלח ויחמול עלינו ועל העם היהודי, ויכפר על חטאינו כי בשר ודם אנחנו.

דברים אלה נכתבים בחרדה ובאהבה, בכאב ובזעם, ובמיוחד בעצבות על כך שהחברה הישראלית מודל 2009 לא השכילה לשמור, להגן ולשמר אבנים יקרות - גם אם נתלכלכו וירד קרנם ושוויים. האבן המכונה טופז הנה אבן עתיקה ופופולארית מאוד. היא מצויה במגוון צבעים, ויש אומרים כי מקור שמה הוא מהמילה "טופזוס" שמשמעותה ביוונית :"לחפש" אחרים טוענים שהיא נובעת מהמילה TAPAZ  שפירושה בסנסקריט "אש".

בקרב העוסקים בתחום ידוע כי האבן נחשבת כאבן "ההצלחה" והיצירתיות, והיא מושלמת לאנשי אמנות בעת עשייתם, והכול מאיתו יתברך. כך גם דודו טופז ז"ל, חיפש ומצא דרכים רבות להישאר על מסכי הטלוויזיה ולספק בידור להמוני בית ישראל, תוך שמירה על "רייטינג" יוצא דופן. מנגד, תוך כדי חיפוש בלתי פוסק, משך האיש לא מעט אש ציבורית בעקבות פליטות פה חסרות רסן ואמירות עוקצניות אשר גרמו למבוכה, ולאחר מעשה בטוחני שגם טופז הצטער עליהם.

כידוע למפיצי אור ואש, כשם שנרפאת נפשנו מצחוק בלתי פוסק, כך גם יתכנו מצבים של חימום יתר - אשר עלולים להשאיר קצת כוויות. היום תצטרף האבן היקרה ושמה טופז לשרשרת ההיסטוריה של יוצרים מאירי דרך אשר הטביעו חותמם, וכל שביקשו הוא להמשיך ולשמור על מקור החיות, להצחיק ולשמח ללא גבול ולא לאבד גובה. האש, האור והצחוק של איש ושמו טופז נדמו.

ידענו כחברה להנציח גיבורי תרבות ובפרוס השנים וריבוי המסכים ידענו גם לקבור אותם במחי יד. דודו טופז הוא דוגמא טראגית להשתלשלות אירועים - חמורה ככל שתהיה - אשר הביאה את האיש למצוקה נפשית קשה, אובדן היוקרה והפידבק הציבורי,  כשכל שביקש הוא להישאר באופן פעיל ונושם בתודעה הציבורית. אין ספק כי בעולם של סקופים, ספינים ופורמטים טלוויזיוניים בלתי נגמרים, קשה לנו לעכל כל כך הרבה תקשורת, אך חשוב שניזהר להכתיר גבוה מדי מלכי תקשורת, ומשם נאפשר את הידרדרותם והפיכתם לנסיכים, רוזנים ואף למשרתים.

נפילתו האישית של דודו טופז חייבת לגרום לציבור הישראלי לחשבון נפש ולשאלות כגון: מדוע לא עזרנו לאיש לרדת מעץ התקשורת הגבוה ולמנוע ממנו ליפול ולהיחבט בקרקע? מדוע אין המדינה מטפחת אמנים וותיקים, אשר הקדישו את רוב חייהם לציבור הצופים, ומונעת מהם להיזרק למעגל הרייטינג החדש, אשר כללי המשחק בו לא לגמרי טהורים? מדוע בעוד שסר אנטוני הופקינס, סר שון קונרי ואחרים זוכים לתארים וכבוד יתר, אין בנו הרגישות לשפוט התאמתו של אמן למסך - לא רק בפרמטרים קרים של טרנד עכשווי, תרבות אינסטנט וקומץ הודעות SMS של ילדים? היכן הפרגון הציבורי והאישי כלפי יוצר, גם אם הוא ראוי להיענש על חטאיו ופשעיו? מחדל הימצאותו של דודו טופז תלוי, אינו רק המחדל הפרטי של שירות בתי הסוהר, אלא תמרור אזהרה לכולנו - ולאנשי התקשורת במיוחד - שמאחורי אמן מצליח ומפורסם קיימת נפש עדינה ושברירית. גם אם שמה טופז, היא יכולה להתנפץ לרסיסים אשר לא ניתנים לאיחוי.

החשדות לכאורה כלפי דודו טופז, חמורים ככל שיהיו, יאופסנו בגנזך המשטרתי ובפרקליטות, ויישארו תמיד כחשדות לכאורה - שכן האיש לא יורשע בדין וכאמור גזר הדין החברתי ניתן היום בשעה 07:10 בבית המעצר בו נמצא דודו תלוי. המעברים הרגשיים של כעס וחמלה על מי שעד אתמול הוגדר כפושע סדרתי חסר רגישות, הם אותם מעברים רגשיים קשים אשר ככל הנראה חווה האמן בעת שניסה לרמוז "תנו לי עוד קצת רייטינג", "תנו לי עוד אות חיים". אין להקל ראש בזוועות המעשים ובסבל הקורבנות על לא עוול בכפם, אך מנגד כדאי שנודה: האובדן של דודו טופז הוא המחדל של חברתנו שלא הצליחה לשמור נשמות טועות ותוהות ולשמר אבן יקרה בטרם תיפול ותתנפץ. המציל אבן אחת מישראל - מציל בנין ומלואו. יהי זכרו ברוך.   

עו"ד אהרן שרון ביאלקוביץ – מומחה בתחום הפלילים.