לא צריך ייעוץ מרהט. סער
לא צריך ייעוץ מרהט. סערפלאש 90

שר החינוך, גדעון סער, דוחה מכל וכל את טענותיו של העיתונאי והפרשן מנחם רהט שפורסמו בערוץ 7 ולפיהן תחת הנהגתו מקנה משרד החינוך את עקרונות התפיסה הפלשתינית השקרית לתלמידי מערכת החינוך בישראל.

כזכור, את דבריו פרסם רהט תחת כותרות חריפות ולפיהן "גדעון סער סר מערכים לאומיים" וקבע כי משרד החינוך תחת הנהגתו "נוקט במדינות יולי תמיר'ית זהה, המערערת את צידקת דרכה של הציונות, ועלולה להפוך כל נער ונערה ישראליים שאינם מקבלים בבית חיזוקים לגבי צידקת הדרך, לאנטי ישראליים ופרו פלשתיניים".

בתגובה לטענות אלה ואחרות שהעלה רהט במאמרו קובע צחי דיקשטיין, יועצו של השר סער, כי מדובר בטענות משוללות כל יסוד, טענות חסרות סימוכין במציאות כלשונו. "כידוע – שר החינוך אינו מאשר תוכנם של ספרי לימוד", הוא מזכיר וקובע כי כתבתו של רהט "הינה מגמתית מהכותרת ועד לפסקה הסוגרת של המאמר ("השאלה היא כמובן אם ירים שר החינוך את הכפפה, יודה בטעותו..."). גם כאשר נאמר משהו חיובי ("בסופו של דבר הוצאה ה"נכבה" מספרי הלימוד) הוא אינו מיוחס חלילה לשר החינוך... אולם איזו טעות ביצע השר?", תוהה דיקשטיין ומגולל את העובדות מנקודת ראותו:

"מיד כשנודע לשר על הנושא באמצעות פנית עיתון "הארץ" הודיע – בו ביום שהדבר ראוי לבדיקה וייבדק וכך, אכן פורסם בכתבה שפורסמה בעיתון "הארץ". יוצא אפוא, כי השר לא המתין למאמרו המלומד של מר רהט אלא הורה מיד לבדוק את הנושא מיד כשהדבר נודע לו. מר רהט ידע זאת ו/או היה חייב לדעת זאת, שכן הדבר בא לידי ביטוי כבר בכתבה שחשפה הנושא בעיתון "הארץ". ואולם מר רהט, בניגוד לכללי האתיקה של מועצת העיתונות ולחובת הזהירות החלה עליו על פי דין, כלל לא פנה לקבל תגובת ו/או התייחסות השר לדברים בטרם פרסומם. אילו היה פונה מר רהט היה מגלה גם את העובדות הבאות:

א. ניתנה הנחיה ברורה ע"י המשרד לתיקון תוכן הפרק נשוא כתבתו של מר רהט וכן פרקים נוספים בספר.

ב. ניתנה הנחיה לאסוף את ספרי הלימוד מחנויות הספרים.

מוסיף יועצו של סער ומתייחס לפרטים מתוך דבריו של רהט: "מהפרסום בכתבה על ההחלטה להוציא את המושג "נכבה" משתמע כאילו זאת נפלה בימי השרה תמיר כחלק ממחאת האופוזיציה (בה נכלל ח"כ סער) ולא היא. זאת, כמובן, אינה אמת. כידוע השר החליט כי במסגרת רביזיה המתבצעת בתוכנית הרלבנטית יוצא המושג מתוכנית הלימודים החדשה. אין ספק כי גם הטעיה זאת לא בוצעה באופן מקרי.

צא ולמד: השר פעל בנושא באופן נמרץ, ברור ותקיף, אמון על גישתו ותפיסתו הידועות לציבור".

את מאמרו של רהט מגדיר דיקשטיין כ"פרסום דיבתי", וקובע כי "מר רהט כלל לא טרח לקבל התייחסות, אלא בחר לתקוף באופן אישי את השר תוך התעלמות מהעובדות – בחלקה ביודעין ובחלקה מתוך רשלנות". דיקשטיין מוסיף ותובע מרהט התנצלות ברורה וחד משמעית שכלשונו "אולי יהיה בה כדי לצמצם את הנזק החמור שנגרם עקב הפרסום הפוגעני".

נראה כי חילופי הדברים בין רהט ללשכת השר טרם הסתיימו.