ראש ישיבת הר ברכה, הרב אליעזר מלמד, התייחס הבוקר (שני) להחלטה שהתקבלה בתום הדיון בכינוס רבני ישיבות ההסדר באור עציון אתמול. באתר 'הישיבה' של ישיבת בית אל השיב הרב לסדרת שאלות בנושא.
האם נכון שהרב שינה עמדתו באספת ראשי ישיבות ההסדר כפי שפורסם?
ככלל לא שיניתי את עמדתי, אבל בדבר קטן שיניתי. כתבתי שאני "ממליץ לא להפגין במסגרת הצבא", ועתה הנני מצטרף לעמדת רוב ככל הרבנים שהביעו עמדה של "התנגדות להפגנות במסגרת הצבא". וזאת משום שכחבר בגוף ראשי ישיבות ההסדר מן הראוי להתחשב ולקבל את עמדת הרוב, ובתנאי שהשינוי אינו עקרוני. למשל אילו היו אומרים לגנות את המפגינים, לא הייתי מסכים. אך כיוון שהשינוי קטן, מן הנכון להתחשב בדעת הרוב.
אבל כמובן שביחס לכפייה לעבור עבירות של שבת או גירוש יהודים וכדומה, לא חל שום שינוי. וגם שאר כל הרבנים מסכימים כעקרון לזה. גם בכך שלא אחתום על דבר תחת לחץ שלטוני לא חל שינוי. שכן בגלל דרישת השר ברק או ראש אכ"א לא אסכים להביע עמדה, אבל בעמיתי הרבנים אני מתחשב.
וכן לגבי פגישות עם שרים ומפקדי צבא, אם הפגישות מסודרות בכבוד, הנני מוכן להפגש בשמחה, כמו שנפגשתי עם סגן השר מתן וילנאי. אבל אם הן מסודרות באופן לא ראוי, כמו 'זימון' ו'שימוע', או שמטרתן להפעיל לחץ שלטוני לשינוי עמדה תורנית, אינני מוכן להיפגש.
כמובן שאמשיך למלא את חובתי להביע בציבור את עמדותי ביושר ובכנות. וגם בעמדה זו ראשי ישיבות רבים תומכים, ולהערכתי הם הרוב. אם כי חובה לציין שכמה מראשי הישיבות, חלקם בהנהלת האיגוד, הסתייגו מדברים שכתבתי ב'רביבים'.
מדוע הרב לא התנה את הצטרפותו לעמדת הרוב השוללת הפגנות בהחזרת הישיבה להסדר?
אין ראוי לשנות עמדה כדי להשיג דבר משר הבטחון, אבל ראוי לכבד את עמדת רוב הרבנים שאני במסגרת משותפת אתם.
האם מה שפרסם הרב סתו דובר איגוד ישיבות ההסדר, שמן הראוי שהיית בא "לזימון" של השר ברק הוחלט שם.
היו שסברו כך, אבל הרבה רבנים תמכו בעמדתי, ונדמה לי שהם הרוב. ומכל מקום לא היתה על כך החלטה, ולכן דבריו של הרב סתו הינם על דעתו ולא על דעת האסיפה.