"דין ערביי ישראל כדין הפריזי והגרגשי", כך אומרת היום דניאלה וייס בשיחה לתלמידי הישיבה התיכונית בפתח תקווה, "מה שהיה עם הפריזי והגרגשי זה מה שיהיה עם הערבים, הכללים של יהושע בן נון, המתנחל הראשון, תקפים גם היום. מי שישלים עם ריבונות עם ישראל בארץ ישראל יחיה כאן, מי שלא ירצה להשלים עם ריבונות מלאה של עם ישראל בארץ ישראל אנחנו נלחם בו וננצח. אם ירצו ריבונות במצריים או בסוריה שיבושם להם", במחזה סוריאליסטי משהו ניתן היה לראות את דניאלה וייס מדברת בלהט חד על ערביי ישראל בעוד מחמוד, אב הבית של הישיבה התיכונית, מיטיב את המיקרופון שלה ומסדר את סרטון התעמולה על נוער הגבעות.
דניאלה היא אישה חזקה והנוכחות שלה בולטת, לרגע צופים התלמידים בזיקים ובאש מתלקחת וברגע אחר קול רך של סבתא מחבקת ומלאת דאגה נישא באוויר הדחוס. וייס מתרפקת בעדנה על ימי סבסטיה מהוילה ברמת גן להר הטרשים הקרח בגבעות השומרון, היא מלאת גאווה על המפעל הכביר ובעיניה מחייכים חלומות.
"את רוצה בשלום?", מטיח בה תלמיד. היא מחייכת אליו, "כל מה שאני עושה זה למען השלום, האחיזה בארץ ישראל בכל מרחביה היא היא הכוח המצמיח את השלום, אשליה מוחלטת היא שאפשר שיהיה שלום כאשר אנחנו מחוץ לתחומי הקו הירוק. אין דבר יותר מסובך מלהסביר את המובן מאליו, אני מבטיחה לך שלום, על פי שורשי עם ישראל. זו הנוסחה ואין בלתה".
תלמיד אחר מקשה בזעף, "אם יוכרע במשאל עם על פינוי התנחלויות האם תוכלי לסרב?" היא לא מתבלבלת ואף לא בוחרת במשפטים עמומים, "לשאול יהודי אם לעזוב את שכם ושילה זו שאלה מוזרה, משאל עם על ארץ?!" היא מצטטת את שמיר כמו רשמה זאת בפנקסה מראש, "גם בגרמניה הייתה הכרעה דמוקרטית" ואז מוסיפה "דמוקרטיה היא כלי לשרת ערכים ואם תהיה החלטה דמוקרטית המנוגדת לערכים העם לא יכול לחיות איתה".
היא לא חוששת מקרע בעם "לא תהיינה שתי מדינות לעם אחד" ובטוחה בצו האלוקי ליישב את הארץ "אני כאן בגלל ברית בין הבתרים – אחרי מלחמת ששת הימים ראיתי את עצמי כחלק משיבת ציון". היא מדברת בפאתוס מעורר השתאות, יש רגעים שהיא כמעט מרקדת על הבמה מרוב חדווה והשתלהבות נדירה. ארץ ישראל יוקדת בעיניה ורושפת לכל כיוון.
"מדוע ענדת טלאי כתום בגוש קטיף – זה אקט ציני ומבזה את זיכרון השואה ואת הניצולים?" רושף בה תלמיד, חד לשון. היא מייד מסתייגת "אני אומר בכנות זו לא הייתי אני, כל המתנחלות נראות אותו דבר, אבל זו לא אני בתמונה המפורסמת. אך אומר לך בכנות נוספת הייתי מוכנה לעשות את זה. כן, הייתי שמה טלאי כתום. אך בגרתי מעט ואני מבינה לאור התגובות מאז שלא נכון לגעת בפצע המדמם הזה".